לפני כשבוע, משפרץ אל כל הרשתות סיפור ההיעלמות המסתורית של
ניב אסרף, נחרדתי. על פי הדיווח הראשוני דומה היה כי הצעיר נחטף וכי אנו עומדים בפני מהדורה חדשה ונוספת של מה שחווינו לפני כעשרה חודשים משנחטפו ונרצחו שלושת הנערים –
גלעד שער,
נפתלי פרנקל ו
איל יפרח. אז החלה הסלמה אשר הובילה למבצע ''צוק איתן'', ובעיני רוחי ראיתי את ישראל מתדרדרת שוב לעימות צבאי עם הפלסטינים.
העילה התורנית לעימותים אלה חסרת משמעות.
האינתיפדה הראשונה פרצה בתגובה לתאונת דרכים קשה ברצועת עזה. התאונה לא הייתה יוצאת דופן ולא הייתה חמורה במיוחד. היא רק שימשה הניצוץ שהצית התלקחות בשטח שהיה רווי דלק, בקרב האוכלוסייה הפלסטינית שברצועת עזה שנמצאה כבר עשרים שנים תחת כיבוש ישראלי.
האינתיפדה השנייה פרצה שלוש-עשרה שנים מאוחר יותר, לאחר הסכמי אוסלו ולאחר ניסיונות להידבר ולהגיע להסכם. כישלון ההידברות הוליד את האווירה שנזקקה לניצוץ החדש. הפעם היה זה ביקורו הפרובוקטיבי של אריאל שרון בהר הבית, והעימות רב הנפגעים בין מפגינים מתלהמים לכוחות המשטרה, ביום שלמחרת.
מבצע ''חומת מגן'' והקמת גדר ההפרדה ביהודה ושומרון החזירו את הרגיעה היחסית לשטח. לא פחות חשובים הייתה מדיניות של ראש אש''פ, אבו מזן, אשר ירש את יאסר ערפאת ושיתוף הפעולה ההדוק עם כוחות הביטחון הפלסטיניים.
עובדות היסוד לא השתנו. אין משמעות להסכמי אוסלו, ולכינונם של אזורי A, B, ו-C ביהודה ושומרו, ואף לא להתנתקות משטח רצועת עזה, לפני כעשר שנים. השטחים הפלסטיניים מצויים עדיין תחת כיבוש צבאי וכל התנחלות שמוקמת, כל שטח שנתפס וכל עימות עם מתנחלים או כוחות הביטחון באים להזכיר זאת.
שמעתי את השר סילבן שלום מלין מספר פעמים על הרשות הפלסטינית כמי שמפירה את הסכמי אוסלו. לדבריו, אוסר ההסכם על הצדדים ליזום צעדים חד-צדדיים. והנה, לטענתו, הפנייה למועצת הביטחון, הבקשה להכיר במדינה הפלסטינית והבקשה להתקבל לבית הדין הבינלאומי בהאג, ולהגיש שם תביעות כנגד ישראל, כל אלה מהווים הפרה בוטה של ההסכם.
תמיהני על טענה זו. האמנם בהיעדר התקדמות בתהליך, בהיעדר כינונם של אוטונומיה ושל מדינה הפלסטינית (מה שהיינו צריכים לראות כבר בסוף המאה שעברה), יישארו עקרונות ההסכם שקיבלו הצדדים לפני למעלה מעשרים שנה תקפים עד אין קץ? וכן, כלום אין ההתנחלויות שהוקמו ואשר אנו ממשיכים להקים ולהרחיב, כלום אין אלה הפרה בוטה וחד-צדדית של הסכמי אוסלו?
למזל כולנו לא הולידה פרשת ניב אסרף התלקחות. קשה להבין את הטמטום ואת חוסר האחריות של ניב ושל ידידו
ערן גאוקר, אשר עשו מה שעשו תוך התעלמות מן ההשלכות האפשריות של מעשיהם.
חוששני כי את הלקח לא ניתן ליישם – בשטח הרווי אדי דלק, באווירה של שנאה וחוסר תוחלת, לעולם לא נוכל למנוע את הניצוץ. וכך, ללא פיתרון יסודי לעימות, נתדרדר מהתלקחות להתלקחות, ובטענות על כך נוכל לבוא רק אל עצמנו.
הניצוץ וההתלקחות
