דו''ח ועדת השופטת דיוויס

בימים אלה פירסמה ועדת החקירה הבינלאומית את דו''ח ממצאיה על מלחמת ''צוק איתן'' . שוב, לא שיתפה ישראל פעולה עם הועדה, שהרי זו מונתה מטעם גוף העוין את ישראל, מטעם ''מועצת האומות המאוחדות לזכויות האדם''.

מיד עם פרסום הדו''ח באה התגובה הישראלית הפאבלובית – ''אין צורך להתייחס לדו''ח העוין והשקרי שהרי מסקנות החקירה נוסחו עוד בטרם החלה בחקירה''.

לא הכול בישראל קבלו את עמדת הממשלה, רבים טרחו וקראו לפחות את 34 העמודים של תמצית הדו''ח והתחוור להם שהדו''ח שהוציאה השופטת האמריקאית בדימוס, מרי מקגאוון דיוויס, היה דווקא די מאוזן. הדו''ח אף הושפע מן העדויות ששמעה הועדה בג'נבה ממספר ישראלים שלא החרימו את החקירה ובאו להעיד ולספר את סיפורם. חברי הוועדה אף מציינים כי אילו יכלה הוועדה לבקר ולראיין עדים בישראל, היה הדו''ח מאוזן יותר, ככל הנראה, באשר לביקורתה על ישראל.

ישראל הרשמית החליטה להתעלם מן הדו''ח וממסקנותיו, וחבל. דומני שאינני בודד בהנחה ובהערכה כי ''צוק איתן'' לא היה העימות הצבאי האחרון שלנו ברצועת עזה, בהתמודדות מול כוחות מחבלים הפועלים מלב ליבה של האוכלוסייה האזרחית, ואם איננו רוצים לעמוד על ספסל הנאשמים, מוטב שנלמד ונתייחס לטענות שהועלו נגדנו.

בין אם זה מעל פני הקרקע או במנהרות שמתחת, כוחות האויב פועלים מלב ליבה של האוכלוסייה האזרחית. זו המציאות העגומה. אגב, אין זה מדויק לטעון כי המחבלים בוחרים להסתתר ולחפש שם מגן רק בשל תקוותם שצה''ל יימנע מלפעול נגדם מתוך רצון שלא לפגוע בחפים מפשע. העובדה היא שאנשי אויב אלה הם מיליציה שחייליה ממשיכים להתגורר עם משפחותיהם.

אנו נדרשים לתת תשובה לשלוש בעיות ''אסטרטגיות'' שמעלה הדו''ח בביקורתו על מדיניות הלחימה של ישראל:

• ''נוהל הקש בגג'' נחשב אצלנו, ובמידה רבה של צדק, כנוהג הומאני. אנו מתקשרים מראש, אנו מורים לדיירי הבית התמימים להתרחק מן המקום, כיוון שהבית עומד להיפגע ולהיהרס. משנתנה האזהרה, שוב איננו אחראים למי שיישאר במקום וייפגע מן האש.
  
  אין בסיס להנחה, כמפורט בדו''ח, שכל מי שיישאר במקום נמנה על מחבלי האויב.
• פצצות טונה – בידיעה שמתחת למבנה מסתתרים מחבלים, אנו משתמשים בחימוש שיחדור את כל קומות הבניין, יפגע בקומת המרתף ויחסל כל מי שבמקום. היקף הנזק הגדול שגורמת פצצת טונה מחייב אותנו לשוב ולשקול באילו מקרים מוצדק השימוש באמל''ח זה.
• נוהל חניבעל – כאשר חייו או חרותו של חייל ישראלי בודד מוטלים על הכף, מתעלמים ישראל וצה''ל מכל שיקול ופרופורציה, והדוגמה הקיצונית ביותר, כאשר הדברים קורים בלב ליבו של שטח אזרחי מאוכלס בצפיפות, כפי שראינו ברפיח ביום הלחימה האחרון. ראוי לשקול מחדש את התנאים להפעלת נוהל חניבעל.

שלוש נקודות אלה הן באחריות הדרג האסטרטגי, דרג ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ''ל. זה הדרג שמתווה את המדיניות, וביקורת השופטת דיוויס מוטחת כלפיו. אל לנו להתעלם מן הביקורת, ראוי לקיים ניתוח ודיון נוקבים בשאלות אלה. ולהוציא הנחיות ברורות.

המלצתי, לשלב בדיונים אלה גם גורמים זרים, דוגמת ה''גנרלים'' שהוזמנו להעביר לנו את חוות דעתם.

---