לא מזמן הפצתי, כנספח לטור השבועי שלי, את דיווחו של תומר כהנא, על פרשת ההתנהגות של המשטרה בעת פשיטה על ספקי וצורכי סמים ברהט. המקרה היה וייכנס לכרוניקה המוכרת של שוטרים עם יד-קלה על ההדק כל אימת שמדובר בנערגבר ערבי. נורה צעיר בדואי ממרחק של כ– 25 מטרים, כשהוא עומד בחצר ביתו, והוא איננו חמוש.
הייתה זו פרשייה הראויה לפרסום ולגינוי. זאת אכן עשיתי.
הפעם ברצוני להתייחס לצד השני של המטבע, לתנאים המיוחדים בהם מתפקדת משטרת ישראל.
בימים אלה פרש מתפקידו יצחק אהרונוביץ, מי שכיהן בשש השנים האחרונות כשר לביטחון פנים. אהרונוביץ היה איש ''ישראל ביתנו'', ואולי השר הכי פחות פוליטי בממשלה, ובוודאי מבין שרי מפלגתו. השר לביטחון-פנים חולש על שלושה גופים, שלושתם בעייתיים – משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר, ולאחרונה, גם על שרותי הכבאות הארצית.
''כתב-ההגנה'' שלי על משטרת ישראל כולל ארבעה פרקים:
הפרק הראשון, איננו בא להצדיק את התנהגות השוטרים אך אמור לשכך במקצת את הכעס. אכן, ''קוזי פאן טוטה''. סיפורים כאלה אנו שומעים ורואים כמעט בכל המשטרות שבעולם. אין איש שאוהב זאת, אך יש בכך נחמה פורתא שמשטרת ישראל איננה יוצאת דופן.
הפרק השני, ואף הוא אופייני להרבה משטרות בעולם – זו איכות כוח האדם המתגייס ומשרת במשטרה. השוטר הישראלי נהנה מתנאי שכר נמוכים, אין לו שעות עבודה נורמאליות. הוא בתפקיד 24 שעות ביממה, מבלי שייהנה מ''שעות נוספות'' ומבלי שתותר לו הזכות לשבות. בלית ברירה – מופיעות מדי פעם נשות השוטרים להגן ולהסביר את תנאי העבודה של בעליהן ואת התנהגותם.
הפרק השלישי – השוטר הישראלי נדרש לטפל באוכלוסיות ''בדוקאיות'' – במחבלים פוטנציאליים, בשוהים בלתי חוקיים ובפליטים אפריקאים אשר באו לחפש כאן עבודה. אין לשוטר ברירה אלא להתייחס כ''בדוקאי'' אל כל מי שנושא שם ערבי, אל כל מי שיש לו חזות בדואית ואל כל כהי העור יוצאי אפריקה הסובבים ברחוב.
אנו נתקלים בבעיה דומה בנמל התעופה, כאשר כל בעל שם ערבי הופך ל''בדוקאי'', ואיש הביטחון נאלץ לנהוג כך על אף הידיעה שאנו מטרטרים ללא הצדקה 99.9% מן העוברים בשדה.
והפרק הרביעי, ובשטח זה משטרת ישראל בהחלט חריגה, זו המשולבות של שוטרי ישראל - ובייחוד אנשי משמר הגבול ושרות בתי הסוהר - במערכת הביטחונית, בין אם זה לאורך הגבולות, ובין אם זה ביהודה ושומרון. שוטרים אלה נדרשים להתמודד מול אויב, מול מי שלא יהסס לפתוח עליהם באש.
החלטתי לכתוב דברים אלה בתגובה לטענות הרבות שאנו שומעים בלי הרף ומכל צד כלפי משטרת ישראל. אני עושה זאת הן לצורך הסברת המציאות והן – כדי שנדע, כי על אף התלונות, על אף הצורך לפעול כל הזמן לסילוק ה'עשבים השוטים' שבקרב השוטרים, בעצם אין פתרון לבעיה.
כתב הגנה על משטרת ישראל
