פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נצבים עה) נצבים בערבות הדדית
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (שבת, 12/09/2015 שעה 20:30)


(נצבים עה) נצבים בערבות הדדית

נסים ישעיהו



פרשת השבוע פותחת בפסוק (דברים כט): ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. בפסוק הזה מנויים חמישה מעמדות חברתיים כפי שכל אחד יכול למנות. בפסק הבא מנויים עוד חמישה מעמדות: י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. וביחד, כל עשרת המעמדות האלה מכונים בפסוק ''אתם''. את הפרשה הזאת קוראים תמיד בשבת האחרונה של השנה, מן הסתם מפני שהתוכן שלה מהווה הכנה אחרונה לראש השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה. ציטטנו כבר בעבר מה שכתוב בספרים הקדושים כי המילה הַיּוֹם רומזת ליום הדין הגדול, לראש השנה. מהפסוקים הנ''ל הזה לומדים רבותינו ז''ל כי כדי שנזכה בדין, כדי שניכתב וניחתם לשנה טובה ומתוקה, צריכים להתייצב כֻּלְּכֶם, באחדות מלאה.

לחיות בלי פחד

הפירוש הפשוט של פתיחת הפרשה הוא, אומר לנו רש''י, שמשה רבנו מרגיע אותנו. כי אחרי ששמענו, בפרשה הקודמת, מה יקרה אם לא נשמע בקול ה' – נתפסנו לחרדה קיומית. הוא מרגיע אותנו בהזכירו כי כבר במדבר נכשלנו לא אחת בעבירה על מצוות ה' ולמרות הכל אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם. כי הקב''ה רוצה להיטיב אתנו והוא מנצל כל הזדמנות לעשות זאת. ומה שלפעמים אנחנו סוטים מהדרך ומקבלים איזו מכה, אפילו קשה ר''ל, זה לא כדי להעניש חלילה, אלא כדי להשיב אותנו למסלול הנכון. והראיה היא, אומר משה רבנו, שלמרות כל המרידות שלכם במדבר – אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם. בהמשך ''מבטיח'' לנו משה רבנו שגם בעתיד ניכשל ונסטה מן הדרך שהתורה מתווה לנו. והתוצאות יהיו קשות בהתאם. ועם זאת, במעמד הזה הוא גם מחדש את הברית שבינינו ובין ה', ברית של קיום נצחי.

קיום נצחי

מהפרשה שלנו ומן התורה בכלל עולה כי האחדות של עם ישראל היא – לא רק טכנית, תוצאה של מוצא משותף או של אינטרסים משותפים – אלא אחדות מהותית. לכן, מצד אחד על גרי הצדק מוטלים כל החובות והם גם מקבלים את כל הזכויות המיוחדות לעם ישראל, ומאידך, יחיד הפורש מעם ישראל אינו נפטר מהחובות המוטלות עליו. לעולם הוא נדון כיהודי. לעם ישראל בכללותו מובטח קיום נצחי בעולם הזה הגשמי. זו מהותה של הברית שמחדש עימנו משה רבנו בפרשת השבוע. אבל כאמור, זו ברית עם כֻּלְּכֶם, עם העם בכללותו. המשמעות המעשית של ההבטחה לקיום נצחי היא שעם ישראל ממשיך להתקיים ללא תלות בתנאים טכניים כאלה ואחרים. לא מיקום גיאוגרפי, לא שילטון עצמי וגם לא אישור של עמים אחרים יכולים להשפיע על קיומנו. אנחנו קיימים כי כך ה' רוצה נקודה.

איש בחטאו

כלפי היחיד אין החייבות כזאת. כי יחיד שסוטה, חלילה, סטיה חדה מן הדרך, עלול לנתק לחלוטין את החיבור שלו למקור החיים. זה מה שאומר לנו משה רבנו: יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹקֵינוּ... יח ...וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי—כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ... יט לֹא-יֹאבֶה ה', סְלֹחַ לוֹ—כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא... ...וּמָחָה ה' אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. השאלה היא אם ואיך סטיה של היחיד משפיעה על הכלל? הרי כידוע, ''ישראל ערבים זה לזה'' האם סטיה קיצונית של היחיד אינה עלולה לפגוע בַּכְּלָל? כך ניתן להבין לכאורה, כי מיד לאחר ההתייחסות לחטאי היחיד מתואר מה שיקרה בארץ: כא ...וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ... כב גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ—לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ ה', בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.

ערבות הדדית מוגבלת

משה היה מודע לשאלה זו, כמובא ברש''י: ואם תאמרו: משה היה מודע לשאלה זו, כמובא ברש''י: ואם תאמרו: מה בידינו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר: פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹקֵינוּ... ואח''כ ... וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ... והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו. אז מדוע אנחנו צריכים לסבול בגלל מישהו שסטה מן הדרך ואנחנו אפילו לא ידענו? על כך משיב משה: כח הַנִּסְתָּרֹת- -לַה', אֱלֹקֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. (רש''י): אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות – לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו. ואם לא נעשה דין בהם – יענשו את הרבים. רש''י מוסיף שבפסוק יש רמז לכך שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה.

ובחרת בחיים

העולה מהאמור עד כאן הוא שבעיני ה' יתברך אחדות ישראל זה הדבר הכי חשוב בכלל ובראש השנה בפרט. גם מתברר לכאורה, שלמעשיו (או למחדליו) של כל יחיד יש השפעה על הכלל. ערבות הדדית. אלא שבעניין הזה רש''י מחלק את ההיסטוריה לשתי תקופות: עד שכבשו את הארץ וחידשו את הברית בהר גריזים ובהר עיבל – לא היתה ערבות הדדית. לאחר מעמד הר גריזים והר עיבל התחילה הערבות ההדדית. בחלוקה גסה יותר אפשר לומר כי אנשי דור המדבר עדיין נדונו כיחידים. רק אחרי הכניסה לארץ נכנסה לתוקף הדרישה להתנהג כעם, כולל הערבות ההדדית. כתוב בספרים הקדושים שאנחנו, הדור האחרון לגלות, אנחנו גילגול של דור המדבר. ובאמת, בקלות ניתן לזהות אצלנו מאפייני התנהגות רבים של דור המדבר ועלינו מוטלת המשימה לתקן את הקילקולים שהתגלו אצלם/אצלנו.

קילקולים אז ועכשיו

דומה שהקילקול הכי בולט (או לפחות הכי מציק) הוא הנרגנות האין סופית. בעברית החדשה קוראים לזה קיטורים. אף פעם לא מרוצים, מקטרים תמיד ועל כל דבר. כמובן, לפעמים מעלים טענות צודקות וזה בסדר, לא בזה מדובר. מדובר בטענות שהן מופרכות מיסודן ועל פניהן. יש כל כך הרבה כאלה, שיקצר המצע מלמנות אותן. מה גם שאין זו המגמה של רשימה זו. נביא רק דוגמא אחת לטענה צודקת ואחת לטענה מופרכת. כאשר טוענים נגד הממשלה שאינה עושה די כדי להגיע לשלום עם השכנים, זו טענה מופרכת מיסודה מפני שהשכנים מתאמצים מאד לשמר את מצב העימות. גם כשהם מדברים על מו''מ זה לא כדי להגיע לשלום, זה כדי לערער עוד יותר את הביטחון שלנו בצדקת בעלותנו על הארץ. מצד שני, כאמור, יש עוד הרבה טענות מופרכות מהסוג הזה ומסוגים אחרים.

לחפש את המהות

לעומת זאת, טענה מוצדקת שלא כל כך שומעים בזרם המרכזי של התקשורת אבל היא נפוצה מאד ברשתות החברתיות, מתייחסת לעירעור הקיצוני במצב הביטחון הפנימי. המערכות הביטחונית והמדינית מתכוננות למלחמה עם אויב חיצוני ולא מבחינות בתהליכי החורבן הפנימיים. אפשר כעת להתחיל בניתוח מחוכם של התופעה הזאת, אבל אנחנו מעוניינים באמירה של פרשת השבוע. ומה שהיא אומרת זה שחייבים לחתור אל המהות. אמרנו לעיל כי האחדות של עם ישראל היא מהותית, לא טכנית. היא אמורה להתבטא מאד במימד הטכני אבל הבסיס הוא במהות. מציאות זו נובעת מן העובדה שבמהות אנחנו עם אחד כנ''ל. בפרשת השבוע אומר לנו משה רבנו (פרק ל): טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע. לכאורה, יש פה תקבולת לתפארת המליצה, אבל באמת זו המהות.

לא להתבטל בפני כוחות ארציים

כולנו רוצים לחיות. אף אחד (כמעט) לא רוצה למות. מה מחדש לנו משה רבנו? אז ככה: טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ—וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. הטוב הוא לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו ובדרך זו תתקבל התוצאה – חיים: וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ—וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ומהו הרע? הנה: יז וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים—וַעֲבַדְתָּם. וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים פירושו שמתבטלים בפני כוחות ארציים; מעצמות או או''מ למשל. התוצאה הצפויה מכניעה לרע היא: יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. טוב, את זה אנחנו מכירים מההיסטוריה. היום זה כבר שונה.

סוף ההיסטוריה

בהפטרת השבוע אומר לנו הנביא ישעיהו מה עתיד לקרות לקראת התגלות המשיח. לא נוכל עוד להאריך, מוזמנים ללמוד את דבריו במקור. אנחנו נתרכז בנבואה אחת (פרק סג): א מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה, זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ; אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ. בסוף הפרק הקודם הוא מדבר על הגאולה הקרובה של עם ישראל: יא הִנֵּה ה', הִשְׁמִיעַ אֶל-קְצֵה הָאָרֶץ, אִמְרוּ לְבַת-צִיּוֹן, הִנֵּה יִשְׁעֵךְ בָּא; הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ, וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו. יב וְקָרְאוּ לָהֶם עַם-הַקֹּדֶשׁ, גְּאוּלֵי ה'; וְלָךְ יִקָּרֵא דְרוּשָׁה, עִיר לֹא נֶעֱזָבָה. אנחנו לא ממש מתחברים אל המציאות החדשה אולי כי לא מזהים שמדובר בכזו, אז ה' מתנדב לעשות את העבודה במקומנו. הוא מסכסך את העמים זה בזה וגם בתוך עצמם, ובהזדמנות זו נוקם בכל מי שפגע בנו אי אז במהלך ההיסטוריה: ד כִּי יוֹם נָקָם, בְּלִבִּי; וּשְׁנַת גְּאוּלַי, בָּאָה. ולנו לא נותר אלא להודות: ז חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר, תְּהִלֹּת ה', כְּעַל, כֹּל אֲשֶׁר-גְּמָלָנוּ ה'...




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי