פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(בראשית ע''ו) ויאמר אלקים יְהִי וַיְהִי
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 09/10/2015 שעה 15:00)


(בראשית ע''ו) ויאמר אלקים יְהִי וַיְהִי

נסים ישעיהו



בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות ה', א) וכולם כתובים בפרשת השבוע, בפרק הראשון של התורה. זה מתחיל: א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹקִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ואחר כך כתוב עשר פעמים וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי... מה שצד את תשומת לבי השבוע הוא השוני שבין המאמר הראשון לתשעת המאמרות הבאים; המאמר הראשון הוא: ג וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. בפעמים הבאות כתוב: וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי... ...וַיְהִי-כֵן. לדוגמא: יא וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. מה נשתנה האור מיתר הנבראים? מדוע רק בו נאמר וַיְהִי-אוֹר ולא וַיְהִי-כֵן?

לאיזה מרחק רואים

ובכן, האור שונה מיתר הנבראים בכך שהוא לגמרי יחסי. לכל הנבראים האחרים יש מציאות נתונה שאינה משתנה לפי הנסיבות. האור לעומת זאת, עוצמתו מושפעת מגורמים שונים ומשתנה בהתאם. אבל מה שנראה לי הכי חשוב זה מה שנהוג לומר אצלנו: ''תלוי בעיני המתבונן''. מהניסוח החריג של הפסוק הנ''ל לומדים חז''ל כי באופן כללי נבראו שתי רמות של אור, אור שנגנז ואור גלוי. עוצמתו של האור הראשוני היתה גדולה מכדי שהנבראים יוכלו להשתמש בו בחופשיות, ועל כן הקב''ה גנז אותו בתורה. והוא עתיד להתגלות לעתיד לבוא, לאחר שיסתיים זיכוך העולם.

מבט סוקר

בהמשך הפרשה שוב ושוב אנחנו פוגשים את השימוש בכוח הראיה. לפעמים לטוב אבל לפעמים גם למוטב. כבר בפרק הראשון כתוב שש פעמים: וַיַּרְא אֱלֹקִים, כִּי-טוֹב. ובפעם השביעית כתוב: וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד... אחר כך הקב''ה מטיל על האדם את המשימה ראשונה, להעניק שמות לכל הנבראים (פרק ב'): יט וַיִּצֶר ה' אֱלֹקִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. לאדם היתה ראיה מצוינת והוא העניק לכל יצור את השם המתאים לו בהתאם לתכונות שראה בו.

ראיה חיובית

לא בכל האירועים מוזכר בפירוש כוח הראיה, אבל מן ההקשר ברור שהכוח הזה היה גורם משפיע ביותר. כמו למשל במפגש הראשון בין האדם ואשתו: כב וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. זו היתה פגישה ראשונה, אבל בראיה הטובה שלו הוא זיהה מיד את ההתאמה ביניהם. בהמשך מסופר בפשטות: כה וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ. כדי לומר כי באותו שלב הם היו תמימים כתמימותו של תינוק, שאין לו שום מודעות לחשיפת גופו.

ראיה שלילית

אבל לסובבים יש מודעות (פרק ג'): א וְהַנָּחָשׁ, הָיָה עָרוּם, מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקִים; וַיֹּאמֶר, אֶל-הָאִשָּׁה, אַף כִּי-אָמַר אֱלֹקִים, לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. כך הוא מתחיל במהלך הפיתוי, בדיבורים לא מחייבים. האשה אמנם מתווכחת איתו: ... מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן, נֹאכֵל. ג וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן--אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן-תְּמֻתוּן. אבל הוא מנצח בוויכוח. הוא מבטיח לה: ... לֹא-מוֹת, תְּמֻתוּן. ה כִּי, יֹדֵעַ אֱלֹקִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם, כֵּאלֹקִים, יֹדְעֵי, טוֹב וָרָע. ואז האשה רואה: ו וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם-לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל.

לחשוב על העתיד

והתוצאה המיידית היתה: ז וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם... הם באמת לא מתו, אבל איבדו את התמימות. גם המוות הגיע, אבל הוא פקד אותם יותר מאוחר. והכל התחיל מראיה מצומצמת של מה נוח או מתאים לי לעשות כאן ועכשיו. בלי לקחת בחשבון את ההשלכות על העתיד. כך גם בסיפור של קין והבל; קין ראה שמנחתו של הבל התקבלה בעוד מנחתו שלו נדחתה. במקום להשתפר, במקום לבנות לעצמו איזו גבעה כדי להגביה את עצמו, כמו שהמליץ לו הקב''ה בכבודו ובעצמו, הוא בחר להוריד את אחיו לקבר. עכשיו הוא גבוה כי אין לו מתחרים.

השפה של הרוע

דומה כי שני האירועים האחרונים הם הסיפור של ההיסטוריה האנושית מאז ועד שתבוא כבר הגאולה האמיתית והשלמה, מכישלון לכישלון. בוחרים בהקלה המיידית; בהבלגה, בהרגעת השטח, בפיוס התוקפן, ובכך מעודדים אותו להחריף את הצקותיו. והניסיון להרגיע מידרדר למלחמה שאותה ניסו למנוע. זה לא קורה מיד, כמו שהמוות של אדם וחווה לא בא מיד. אבל כל מי שעיניו בראשו רואה שזה הכיוון. רק שכדי לראות זאת צריכים להשתמש נכון בכוח הראיה, לא לחפש הקלה מיידית אלא לחתור מראש לפיתרון יסודי.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי