הריקוד של הזמרת לַילָה מוֹראד בין הזהויות, הריקוד הזה תמיד שבה את לבּן של אמא, של אחיותיה. שמענו בבית את השירים, סיפרו לנו על אותה מלכּת שיר שצמחה מתוך העם היהודי. הערצנו את כושר המעוף שלה, כמה המריאה גבוֹה, ותָהינו כיצד טופפה בין המעגלים, בין זהותָה הלאומית, זהותה הקיומית, זהותה כשחקנית וזמרת...

תמונות שראינו על המסך בשחור-לבן נשארו חקוקות בלב לנצח. סיפורה נראה לנו כסיפור טראגי, כמחול, שבו הכוכבת הגדולה נראית זוהֶרת, אך מאחורי הכול יש עֶצב גדול, הַסתָּרת זהויות, נשף מסכות.
כולנו נשבֵּינו בריקוד שלה בסרט עם אנואר וג'די (עם מסֵכה על פניו):

כתבתי שיר בעקבות אותו מחוֹל, אותו ריקוּד מהפנט של לילה מוראד.
לילה מוראד כיהודיה זכתה לשם ליליאן מרדכי, ואביה איבּרהים זכּי מרדכי (שהיה יהודי עירקי שהיגר עם משפחתו למצרים) לא שיער שבִּתו, נֵצר למשפחת רבנים, תִּבחר בַּשירה ובַמשחק כדרך-חייה.

בבית הקולנוע ראינו אותה בסרט ''תְּחי האהבה''. לב הנשים במשפחה נקרע, כאשר סיפרו להן, שלַילה מוראד הגיבורה היהודיה שלהן נישאה לשחקן המוסלמי אנוור וַג'די. סיפור עלילותיה נשאר תמיד סיפור שלא נגמר... ולעולם לא שכחנו את רגעי המחול שלה, קטעי הואלס... כך רקדה לילה מוראד את חיֶיה ושָׁבתה את לבּנו. זה מחזור השירים, שכתבתי על לילה מוראד, מחול של מילים בעקבות ריקוד שנשאר לָעַד...

לַילָה מוֹראד, עוד ריקוד אחד זהות בשחור לבן הָעוֹלָם הִפְסִיק לִצְחֹק אֵין בּוֹ עוֹד מַנְגִּינוֹת זַכּוֹת, רַק אַתְּ לַיְלָה, שְׁמֵךְ מִתְחַלֵּף, בְּחֹשֶׁךְ מוּאָר שֶׁל נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת. כָּל הַסְּרָטִים הָאִלְּמִים הִתְחִילוּ לְדַבֵּר אַתְּ עֲדַיִן קֶסֶם תָּמִים: נֵצַח מְטֹרָף, עַד רֶדֶת. רוֹקֶדֶת. רוֹעֶדֶת. בְּשָׁחֹר לָבָן. לְשֹׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ זֶהוּת בְּנֶגָטִיב. נִסְתֶּרֶת. זהות בחשיכה זֶה הַוַּלְס שֶׁלָּךְ, לַיְלָה, הוּא לֹא נִגְמַר, לֹא יִגָּמֵר לְעוֹלָם. עוֹד צַעַד בָּרִקּוּד, כָּל רַעַד בִּשְׂפָתַיִךְ הוּא לִשְׂפָתַי. דְּבֵקוּת. יְהוּדִיָּה שֶׁנֶּעֶלְמָה לִי לְאָן. צֵל וְשׁוּב צֵל. וְעוֹד סְחוֹר סְחוֹר עֲבוּר אַהֲבָה אַחֶרֶת. אֵין לָךְ צֹרֶךְ בִּמְצִיאוּת, בְּדַרְכֵּךְ. אֵלֶּה הָרְגָעִים שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ בּוֹטַחַת בְּלִבֵּךְ, לְבַד נוֹגַהַת בְּתַעְתּוּעֵי זֶהוּת. זֶה הַצַּעַד שֶׁלּוֹ. הַלַּהַט. אוּלַי עֵינָיו צוֹלְחוֹת חֲשֵׁכָה. אֲהוּב לִבֵּךְ רוֹאֶה לְתוֹכֵךְ מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה. וּבַעֲלוֹת הַמָּסָךְ, מִי יִרְאֶה צֹפֶן לִבֵּךְ הַזַּךְ.	אור וגם צל לַיְלָה שֶׁלִּי, נִשְׁאַרְתְּ חִידָה לְעוֹלְמֵי עוֹלָם, לֹא פְּתוּרָה. נֶעֱלַמְתְּ בְּצֶלֶלוֹיְד שֶׁל סֶרֶט שֶׁרָאִינוּ וְזָכַרְנוּ וּמָחַקְנוּ. וְלֹא נִמְחָה. הָיִית צֵל שֶׁל שִׁכְחָה. שְׁבוּיָה בְּחַבְלֵי קֶסֶם בְּאָנוּאַר. כִּי שׁוֹבֵר, כִּי מִסְתּוֹבֶבֶת. בְּרִקּוּד מְסַחְרֵר. וְהָיָה עוֹלָם נִדְהָם צוֹפֶה מֻקְסָם: אֲפֵלָה וְהֶסְתֵּר שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ. פֻּלְחָן, מַלְכַּת קָרוּסֶלָּה חִוֶּרֶת. אֵין רֶוַח. זֶה כָּתוּב כִּמְגִלָּה אַחֶרֶת. מַלְכָּה יְהוּדִיָּה עֲצוּבָה, בּוֹדֵדָה, מְיֻסֶּרֶת. אֵין הַצָּלָה. וּלְמוּד הִיסְטוֹרְיָה הַלֵּב הוֹזֶה: כְּבָר הָיִינוּ בַּסֶּרֶט הַזֶּה. הקסם והאשליה הָעוֹלָם הוּא גַּן עֵדֶן, וְאַתְּ בְּשָׁחוֹר לָבָן. הַכֹּל, הוֹלֵךְ וְנִמְחַק. וּכְאֵבֵךְ נוֹתַר נִשְׁכָּח. בַּמֶּרְחָק. פְּרִיחָתֵךְ מַחְשִׁיכָה. קוֹלֵךְ נִשָּׂא מֵעֵבֶר לַגּוּף: הַכֹּל שָׁקוּף. כְּאִלּוּ בִּיַּמְתְּ חַיִּים, כְּאִלּוּ הָיִית רַק סֶרֶט. אֲבָל אַתְּ נֶצַח שָׂרוּט. פִילְם אֻמְלָל. הַחְמָצָה. רִקּוּד נִצְחִי. לֹא נִרְצָה. וְרֶגַע שֶׁל אַגָּדָה זוֹהֶרֶת. וּבְמַחְבַּרְתִּי נִשְׁאַרְתְּ. יְפֵהפִיָּה, זֶהוּת בַּמַּחְתֶּרֶת, וְנֹגַהּ, צֵל קָסוּם. הַקְרָבָה שֶׁלֹּא נִגְמֶרֶת	לילה מוראד, עיצבה תפארת חקק
		לילה מוראד צילום מתוך הסרט ''אנא אלבי דלילי'', צילמה תפארת חקק

---