הפרשה החלה לפני כ-15 שנה כאשר בית הכנסת הוקם ללא היתר על אדמה פרטית של פלשתניאי. בעצם במצב שנוצר משלא בוצעו צווי הריסה הובא העניין לפתחו של בג''ץ בשנת 2008. לאחר עוד כ-6 שנים, בתאריך 30.7.2014, פסק בג''ץ:
הננו מחליטים להוציא בזה צו מוחלט המורה למשיבה 5 לפנות את המבנה נשוא העתירה תוך שנה מהיום, וכן המורה למשיבים 4-1 ולמועצה המקומית גבעת זאב להרוס את המבנה תוך שנה מהיום, אלא אם ייקבע תוך שנה מהיום כי המשיבה 5 הינה בעלת זכות בעלות במקרקעין שעליהם המבנה (
בג''ץ 9496/11).
פסק הדין לא בוצע במועד (עד 29.7.2015), גם משום שעמותת בית הכנסת הגישה בקשות לאורכה שבג''ץ מצא לנכון לדון בהן. אלו נדחו כולן בעיקר משום שבאף אחת לא התקיים התנאי בעניין הזכות במקרקעין. בין השאר בתאריך 4.11.2015 דן בית המשפט גם בבקשת המשטרה לעיכוב הביצוע בגלל ''טעמים מבצעיים''. למרות זאת קבע בית המשפט תאריך ביצוע ל-17.11.2015.
הגיע הזמן שפסק הדין החלוט יבוצע. פתאום כעת ''התעורר''
ראש הממשלה להתעסק בברור ''פתרונות'' שבעצם כבר הועלו ולא התקבלו על ידי הנוגעים בדבר, ואולי למצוא טריק חדש. הפעם הוגשה על ידי הפרקליטות בקשת דחיה נוספת ובית המשפט למעשה
קיבל אותה.
בושה שהאמונים על אכיפת החוק לא מבצעים את תפקידם כראוי ובמועד, וזה נאמר בלשון המעטה. בושה שהם למעשה לא מכבדים את זכות הקניין שהיא אבן יסוד במשטר דמוקרטי. ועוד יותר מביש שהעומד בראש הממשלה שבעצם קיום הפגישה בנדון, מבקש להצטרף למניעת אכיפת החוק במועד.
בושה: פרשת בית הכנסת בגבעת זאב
