פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מנורת שבעת הקנים דולקת בבית יוסף באו
בלפור חקק (יום ראשון, 20/12/2015 שעה 19:00)


מנורת שבעת הקנים דולקת בבית יוסף באו

בלפור חקק



ביום שני, ב' בטבת תשע'ו חוּדַש מנהג הדלקת מנורת אחים
האחים חקק והאחיות באו עם מנורת שבעת הקנים לאחר הדלקתה, צילמה תפארת חקק
שבעת הקנים במוזיאון בית באו. ליוסף באו, שעל שמו נקרא המוזיאון, היה חזון שיֵש להדליק את מנורת שבעת הקנים (שהייתה גם לסמל מדינת ישראל) כמו שהודלקה כל יום בבית המקדש. בנותיו הדסה וצלילה באו חָברו להרצל ובלפור חקק לחדש מנהג זה. הוזמנו משוררים לקרוא שירי אור ומנורה והופקה אנתולוגיה לכבוד האירוע. בלפור חקק הנחה את טקס הדלקת המנורה וקריאת השירים. הוזמן גם תוקע בשני שופרות לתקוע בהם בזמן הדלקת הנרות במנורה. זהו נאום הפתיחה לאירוע מרגש זה.
חג מנורה שמח לכולם.
אנו מחדשים היום את מנהג הדלקת מנורת שבעת הקנים שרווח בימי התנ''ך בשֶבֶת העם על אדמתו.
לא פלא שהמנהג חודַש בימינו על ידי אמנום ואנשי רוח. האחיות באו קמו בשם חזונו של אביהן יוסף באו: הוא העלה את הצורך להדליק מחדש את מנורת המשכן, מנורת המקדש, מנורת שבעת הקנים (בארוע, צילם יאיר בן חיים)

כמשורר וסופר, אני מייחס חשיבות רבה לכוחה של הרוח בחיי האדם וגם בחייו של העם. ביום כל כך חגיגי שבו פך שמן נתן מאורו שמונה ימים, נאמר גם אנו כפי שאמרו קדמונים: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
ואל נשכח שסמלה של מדינתנו , מדינת ישראל, מנורת שבעת הקנים וענפי הזית העוטפים לה מימין ומשמאל, נקבעה בשל חזונו של זכריה הנביא.
כשאנו עוסקים באור, אני רוצה לפתוח בקטע מדבריו של זכריה שהם אקטואליים גם בימינו אלה (זכריה, פרק ד'):
א וַיָּשָׁב, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי; וַיְעִירֵנִי, כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֵלַי, מָה אַתָּה רֹאֶה; ויאמר (וָאֹמַר) רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל-רֹאשָׁהּ, וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ--שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת, לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁהּ. ג וּשְׁנַיִם זֵיתִים, עָלֶיהָ: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה, וְאֶחָד עַל-שְׂמֹאלָהּ. ד וָאַעַן, וָאֹמַר, אֶל-הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, לֵאמֹר: מָה-אֵלֶּה, אֲדֹנִי. ה וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲלוֹא יָדַעְתָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי. ו וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-יְהוָה, אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר: לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ--כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
מרתק לקרוא גם בימינו את המראֶה הזה. רצוני להדגיש את נושא סמל המדינה שוב: מעטים יודעים, כך אני משער, שהמראֶה הזה שימש יסוד לבחירת סמלה של מדינת ישראל: המנורה עם ענפי הזית מימינה ומשמאלה. מרתק לחשוב שמדינה חדשה בוחרת את סמלה מתוך פסוקיו של נביא, ושמשמעות קיומה של המדינה היא העדפה הרוח על הכוח. דווקא אנו שלְמוּדים בנסיונות של הגנה בכוח על קיומנו צריכים לזכור את פסוקיו של זכריה שהם אבן היסוד של קיומנו כאן: לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי, אמר ה' צבאות.

המנורה מסמלת את הרוח של העם. לא רוח של כוחנות ועוצמה. אלא רוח של מעשים חיוביים , של אהבת האדם, של דאגת איש לרעהו ושל נאמנות לתרבותנו. היום יום ''זאת חנוכה''. רק אתמול הדלקנו את מנורת חנוכה בשלמותה.

חג החנוכה הוא חג המאבק על זהותנו. בחג זה לא עמד איום פיזי על העם היהודי כמו בחג פורים. היוונים לא ביקשו להשמיד את העם. הם ביקשו להשמיד את רוחו ואת זהותו. הם לא ביטלו את המקדש ולא ביטלו את השמנים. הם חיללו את המקדש וטימאו את השמנים, כי השמן מסמל את הייחוד של העם על פי המדרשים. המתיוונים מבפנים סייעו ליוונים וקמו להרוס את העם ואת מורשתו.

משוררות ומשוררים, היוונים אינם רק אויב חיצוני. יוון והיוונים הם מטפורה לכוחות הרס המאיימים על זהותנו. יוון היא גם אויב פנימי. האדישות לגורל החברה שלך, חוסר האכפתיות לגורל העם והמדינה זהו כוח יווני פנימי הרובץ לפתחנו. את היוונים האלה האלה מנצחים אם מגלים אכפתיות אזרחית. את היווני הפנימי שבתוכנו שמוביל אותנו לראיית ה''אני כאן ועכשיו'' ולשכוח את המחויבות כלל, עלינו למַגר, עלינו לנצח אותו על ידי עשיית טוב. על ידי נתינת אור לאחרים. לכל אחד מאיתנו פך השמן הפנימי שלו, האמת הפנימית של יצירתו, וכל אחד מאיתנו במעשיו וביצירתו נותן אור לאחרים מתוך מנורת שבעת הקנים הנמצאת בתוכו. המנורה הזאת אינה רק מנורה חיצונית, זו גם מנורה פנימית הנמצאת בכל אחד ואחת מאיתנו.

נזכור שבתורה מלאכת בניית המנורה במשכן היא מלאכה מופלאה. ועל פי התורה אהרן ובניו זכו שהכוהנים הם שידליקו את המנורה. המנורה הוצבה בקודש פנימה בגלל חשיבותה. שלמה המלך הציב במקדש עשר מנורות נוספות כדוגמת מנורת שבעת הקנים, כדי לרומם סמל זה ולאפשר לעם ליהנות ממראה המנורה. ואל נשכח שגם הנביא זכריה בחזונו רואה את מראה מנורת שבעת הקנים, ולא מקרי הוא שחלומו זה שימש בסיס לחקיקת חוק המנורה, וסמל מדינתנו הוא סמל מנורת שבעת הקנים.

לאחר הצהרת כורש ובניית בית המקדש השני, הושבה המנורה השבויה לבית המקדש. בימי בית שני, ולאחר גזרות אנטיוכוס העלו מתתיהו ובניו שוב את האור במנורת שבעת הקנים, מנורת המקדש החדשה שהם בנו. הדלקת האור במנורה סימלה את ניצחון הרוח. עקב הנסיבות של חורבן בית שני, טיטוס הגלה את המנורה בתהלוכת ניצחון לרומא, והאירוע מונצח על שער טיטוס ברומא.

עקבותיה של מנורת שבעת הקנים (מנורת המקדש) אבדו. אך אנו כאן מחדשים את המנהג הקדום של הדלקת מנורת שבעת הקנים. תוקע בשני שופרות יתקע היום בזמן הדלקת הנרות במנורת שבעת הקנים. זו זכות לבית יוסף באו, שמנהג זה מתחדש במוזיאון הנקרא על שמו של יוסף באו, הוגה רעיון זה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי