חלפו כבר שמונה ימים ופרשת המחבל מרחוב דיזנגוף כבר מאחורינו. עתה, בראש צלול, ללא אמוציות, ראוי להצביע על מספר דברים.
צפיתי במצוד אחר המחבל שהסתתר בערערה, צפיתי בחיפושים שנערכו בבתי העיירה, שמעתי את תגובת תושבי המקום ואת דברי ראש המועצה המקומית – צפיתי והתביישתי. מישהו אצלנו שכח כי מדובר ביישוב בתוך שיטחה הריבוני של ישראל.
איני יודע מי החליט על כך, ואולי להיפך – מי לא מנע את מבצע החיפושים בדרך בה נערכו – אך אין לי ספק, כך אין פועלים בשטח ישראל וכך אין פועלים ואין מתייחסים לאזרחי ישראל.
בשלושת ימי המבצע הראשונים, בעת שעדיין לא היה ביטחון כי המחבל,
נשאת מילחם, חזר לאזור מגוריו וכי הוא מסתתר בואדי ערה, חששו בצדק כי הוא נמצא בצפון תל-אביב, בשכונה רמת-אביב גימל המוכרת לו היטב. ידעו שהוא חמוש ואולי אף מתכנן פיגוע נוסף במטרה להרוג עוד יהודים.
כולנו צפינו בסריקות ובחיפושים, עקבנו אחר התבהלה של התושבים במרכז שוסטר. אך ראינו גם את כוחות המשטרה והשב''כ היודעים כי הם פועלים בשטח ישראל, בקרב אוכלוסייה ישראלית.
לא בדרך זו פעלו הכוחות בערערה.
לא ראינו ניסיון להידבר ואף להיעזר בתושבי העיירה, להסתייע בראש המועצה המקומית ולתאם עימו הטלת עוצר, וביצוע הסריקות והחיפושים.
ראינו כיצד נראה בית משפחה לאחר שידע חיפוש – כן, כך נראה בית לאחר פוגרום. ראינו מכונית פרטית שנפרצה וחובלה קשות, ואיננו מבינים לשם מה. כלום אי אפשר היה לבקש את המפתחות ולחפש במכונית מבלי להסב לה חבלה ונזק מיותרים?
שמענו תלונות על בתים שנפרצו ועל סכום כסף גדול שנעלם. כלום הורה מישהו לחקור בדבר, למצוא את האשמים ולפצות את הניזוקים?
המחבל, נשאת מילחם, אותר ונהרג. כלום ניתנה הוראה לכוח הפורץ לעשות מאמץ ולעצור את האיש חי, על מנת שניתן יהיה להביאו לחקירה, ולברר הרבה שאלות שנותרו ללא מענה? אווירת המצוד אחר המחבל אמרה ''לחסל'' ולא ''לעצור''.
ולבסוף, סוף סוף, לאחר ארבע יממות מיותרות הובאה גופת המחבל לקבורה. אין כמותנו היהודים רגישים לקבל את גופות חללינו ולהביאם לקבר ישראל. והנה הפכנו לסוחרים בגופת המת. ההסבר שניתן – החשש מהלוויה המונית שתהפוך לעצרת אנטי ישראלית, עצרת שתעודד טרור. בשעה טובה – ההלוויה נערכה והשמיים לא נפלו.
אגב, לשם מה נדרשה במקרה זה בדיקת הגופה במכון לרפואה משפטית? האמנם ביקשו לבדוק את סיבת המוות? האם אנו נוהגים לקיים בדיקה כזו לכל ישראלי – אזרח או חייל – שנהרג בפיגוע?.
ועדיין, אני תוהה. היכן הנזק שייגרם גדול יותר – מחשש להפגנה המונית, אפילו עם דגלי אש''פ וקריאות בגנות ישראל, לעומת המרירות המצטברת מן הדחייה הבלתי מובנת בהבאת הבן לקבר.
אכן, תושבי ערערה הם ערבים-מוסלמים, אך כולם אזרחים ישראלים, אזרחים תושבי יישוב ישראלי. ערערה היא ישוב ישראלי, אלה אינם תושבים בתחומי השטח הכבוש.
ראש הממשלה, השר לביטחון פנים והמפקח הכללי של משטרת ישראל, שלשתם חייבים היו לדעת כי דין ערערה כדין רמת אביב גימל.