קצת רכילות ולשון הרע על השכנה הלבנונית

''אגיד לך בכל הכנות הראויה: אם הייתי נתקל באזרח שלמיטב דעתי הצדק איתו – אני הייתי מתקשר בעצמי לשופט ודורש ממנו שיפעל מיד לטובת האזרח המסכן הזה''

• ''אדוני השר (לשעבר) – (בתקשורת הלבנונית פונים בתואר שר/נשיא/ח''כ גם לשעברים), אתה מוכן לפתוח את הלב ולהגיד דוגרית מה לכל הרוחות קורה פה''.
• ''כמובן, אני הולך לפתוח את הלב ולייצג את קול העם בשעה הקרובה, למרות שזה הולך לגרום לי הרבה בעיות עם לא מעט אנשים לרבות ידידים. אבל אני מתעקש לייצג בשעה הקרובה את קול האזרח המסכן הסובל מעוולת השחיתות''.
• ''השחיתות אוכלת כל חלקה טובה בארץ הזאת אדוני השר, היא שולטת בכל המשרדים ובכל הרשויות, גם הרשות השופטת לא טומנת את ידה בצלחת''.
• ''אכן מר וואליד, גם שופטינו נגועים''.
• ''אתה היית פעם שר ונתקלת ללא ספק בתופעת שחיתות השופטים. אתה מוכן להגיד לי מה עשית לניקוי האורוות?''
• ''אגיד לך בכל הכנות הראויה. אם הייתי נתקל באזרח שלמיטב דעתי הצדק איתו – אני הייתי מתקשר בעצמי לשופט ודורש ממנו שיפעל מיד לטובת האזרח המסכן הזה''.

הייתי חייב לפתוח בתמליל הדו-שיח הזה בשביל להביא לקוראיי את עיקר המאמר שלפניהם. זה הרג אותי. פרצתי כאן בצחוק בלתי נשלט לשמע מילות השר הלבנוני לשעבר. השעה 11 בלילה, לבד בסלון צוחק בקולי-קולות, כמעט והערתי את כל הבית עם הצחוק הדיבילי עם עצמי. באמצע הלילה.

וברוח חג הפורים שחלף, אתמול בלילה נדדה שנתי, וַאפתח את ערוץ (ART) הלבנוני המשדר בערבית מארה''ב. בחלקי נפלה אחת התוכניות היוקרתיות של הערוץ הזה ושל המדיה הערבית בכלל, היא תוכנית הדגל של חברת (MTV) שהרבה טלויזיות בעולם הערבי קונים אותה, והמדובר בתוכנית ראיונות שמנחה אותה איש התקשורת הלבנוני הידוע וואליד עבוד. אין אישיות פוליטית, לבנונית בעיקר, שמכבדת את עצמה מבלי להיתחב, לפחות פעם בשנה לאולפנו של וואליד עבוד. שם התוכנית ''באובייקטיביות''.

אורח התוכנית היה וויאם ווהאב, דרוזי במקור ושחקן-מפתח בפוליטיקה הלבנונית. בשנות 2004 – 2005 וכאמור כיהן ווהאב כשר לאיכות הסביבה בממשלתו של עומר כראמי, וכיום עומד בראש מפלגת ''אל-תאוחיד אלערבי'' השייכת ''לכוח 8 באדר''. זהו גוש פוליטי-פרלמנטרי הנמנה עליו בין היתר – חיזבאללה, תנועת אמל, המפלגה הדמוקרית הלבנונית, וזרם הקורא לעצמו ''המתמרדים''. ניתן להגיד כי גוש זה מייצג את הכוח האיראני-שיעי בלבנון שבהנהגת נסראללה. מיודענו האורח וויאם ווהאב, רוקד איפא על אסופת חלילים הפזורים על-פני איראן השיעית, סוריה העלאווית, ולבנון הנאסראלית; סלט מזרח-תיכוני מוכר.

להעשרת היידע שלנו, יש לדעת כי שכנתנו הלבנונית סובלת מזה שנתיים משתי בעיות כרוניות- נדמה כי אין להן מרפה. הבעיה הראשונה היא פוליטית: זה שנתיים שאין ללבנון נשיא. מישל סלימאן היה האחרון שעזב את ארמון הנשיא במאי 2014 ועד עכשיו לא מצליחה המערכת הפוליטית הלבנונית להגיע להסכמה משותפת- מי יהיו המועמדים לנשיאות, ובלבנון לא כל אזרח יכול להיות מועמד לנשיאות. הנשיא חייב להיות מהעדה המרונית-נוצרית, כאשר במקביל ראש הממשלה המכהן תחתיו יכול להיות מהעדה המוסלמית. ההגיון התומך בזה נגזר מהחלוקה הדמוגרפית במדינה - אם תרצה מההתפלגות הדתית, זאת מפני שעם קבלת עצמאותה (1943) היה בלבנון רוב מרוני, יעני נוצרי קתולי ועל-כן מגיע להם ע''פ הצדק הלבנוני המיוסר את התפקיד הרם של הנשיא, וכך נותר למיעוט המוסלמי דאז תפקיד רה''מ שאף הוא מכובד אך פחות.

הבעיה היא כי מאז 1932 לא נערך במדינה מפקד אוכלוסין ולכן אין נתונים מהימנים לגבי ההתפלגות הדתית העדכנית, וכל אחת מהקהילות הראשיות (מרונים, סונים ושיעים) טוענת לבעלות על הרוב ועל כיסא הנשיא. זו הבעיה בכבודה ובעצמה ונשאלת השאלה: מדוע לא ייערכו מפקד אוכלוסין וכך יעמדו על הנתון הנכון ויפתרו את הבעיה?

השאלה נכונה והגיונית אך המרונים מתנגדים בכל תוקף לעריכת מפקד אוכלוסין, זאת כי חוששים הם לאבד את הרוב האחרון שהיה להם ב-‏1932 כאשר המפקד קבע כי הם רוב של 52%.

אבל את נסראללה, הנציב הצבאי והבלעדי בלבנון לא עשו מאצבע, והוא הציע הצעה הוגנת משלו: הנשיא יישאר נוצרי-מרוני כדת וכדין אך אני, נסראללה, אהגה בשמו ובשם משפחתו. ואולם גם כאן התגלעה בעיה בלתי פתירה: הסעודים דחו את הצעת נסראללה הנדיבה. שכחתי רק לציין כי לסעודים זכות וויטו על כל הנעשה בלבנון, כי הם בעלי המאה הזורקים לארץ הארזים פה ושם עצם, ובשם העצמות האלה סעודיה תובעת ומקבלת את זכות הוויטו. זו בתכלס בעיית לבנון הראשונה.

ניתן להגיד כי גם בעיית לבנון השנייה פוליטית ביסודה, ואף היא בת שנתיים פלוס שמשסעת את לבנון ולא מוצאים עבורה פיתרון. הבעיה היא הזבל וסליחה על הביטוי. מי ימכור את הזבל של לבנון, בכמה ימכרו אותו, למי ימכרו ומי ישלוט במחיר. עד לפני שנתיים הממשלה שילמה מליארדי לירות לשתי חברות, אנשי שלומה, בשביל לאסוף את הזבל הלבנוני ולקבור אותו באדמה, בזמן שהתעשייה המקומית קנתה את הזבל לצרכיה התעשייתים ממדינות זרות, ושילמה עליו כסף עובר לסוחר. השאלה הפשוטה שמתפתלים בה: למה יש לשלם מליונים עבור קבורת הזבל במקום למכור אותו ולקבל מליונים. האסכולה השולטת טענה להגנתה כי עלות מיחזור הפסולת עולה על סכום המכירה, ולכן הוחלט כדין לפסול את המיחזור ולקבור את הפסולת באדמה.

אם כן, ענתה האסכולה המתחרה, למה לשלם כל כך על איסוף הזבל וקבורתו שנים כה רבות, והרי ניתן למכור את זיכיון המיחזור להרבה קונים שעומדים בתור ולהוריד בזאת את עלות האיסוף והקבורה. העניינים התחממו עד לכדי האשמת הממשלה ששילמה לשתי החברות, אנשי שלומם, עבור איסוף וקבורת הזבל לפי משקל הזבל, כאשר הזבל נשקל עם מי-הגשם שטיפטף עליו. וכך הוויכוח ניטש לו שנתיים ללא הכרעה, כאשר שתי חברות האיסוף (אנשי-שלומנו) ומכוח הוויכוח הפוליטי נאלצות להפסיק את עבודתן לסירוגין, וערמות הזבל מקשטות את לבנון מהקצה אל הקצה עד עצם היום הזה.

כבוד השר לשעבר ווהאב, הגה אתמול באוזני מארחו בנוסחה כמעט מתמטית, שניתן דרכה לעמוד על כל הבעיות המורכבות של לבנון ולהבינן לעומק - לא אמרתי לפותרן: אין שום פרוייקט בלבנון שאינו קשור בקשר צמוד והדוק עם המונופול, כי רק בדרך זו ניתן לבעלי ההחלטות להזרים כספים לכיסם באופן סדיר ללא בעיות מעבר. לכן, וזו הנוסחה, לכל פרוייקט שתי קצוות, בקצה הראשון אוחז האיש הפוליטי שהפרוייקט נוגע במשרדו, ובקצה השני אוחז מי שמפעיל את המונופול ומתחלק ברווחים שגורף עם הפוליטיקאי המושחת. ''תגיד לי את שם הפרוייקט ואגיד לך את שמות האנשים הנהנים ממנו''. ווהאב נתן מספר דוגמאות להוכחת הנוסחה שלו.

הדוגמה הראשונה עסקה ברשת האינטרנט. בלבנון קיים זכיין אחד ויחיד שמפעיל את רשת האינטרנט בכל המדינה. הזכיין הזה אמור לחבר את כל רחבי לבנון אל רשת האינטרנט העולמית, אולם לא כך הדבר, רק 30% מלבנון נהנה מהחיבור הזה והדבר תלוי ועומד בזן החברות המסחריות הנמצאות באזור הגאוגרפי של החיבור.

אסביר, או עדיף שווהאב יסביר: ''קיים תנאי בל יעבור שכל חברה מסחרית חייבת לעמוד בו בשביל להתחבר לאינטרנט; היה ולא - החברה וכל האזור סביבה יישארו ללא אינטרנט''. ומה התנאי: ''לכל חברה תעשייתית תוצג רשימה של כתובות שעליה לקנות מהם, ורק מהם, את חומרי הגלם שלה. היה ולא, כאמור, החברה הסוררת וכל בנותיה וכל התושבים באזורה לא יחוברו לרשת''. מכאן אני מסיק כי 70% מהחברות המסחריות הלבנוניות סוררות המה ולא עמדו בתנאי החיבור; מסקנה מרתקת. ווהאב בעצמו העיד כי בית הקיץ שלו הפרטי אינו מחובר לאינטרנט בגלל חברה סוררת זו או אחרת. תחי לבנון החופשית.

אורח התוכנית המרתק הביא עוד תימוכין לדבריו: ''הממשלה מזרימה מידי שנה מליארדי הלירות לבתי החולים הציבוריים בשביל שאלה יתנו שרות חינמי ונאות לאזרח''. ''ומה רע בזה'' – שאל המראיין ונענה ''תראה לי פציינט אחד, ולו אחד, שנכנס לבית-חולים ציבורי וטופל חינם כמתבקש מבלי שהיתה לו איזושהי פרוטקציה'', ''ומצד שני'', הוסיף, ''תראה לי אזרח אחד שנכנס לאחד מבתי החולים הציבוריים שלנו מבלי שרוקנו לו את כיסיו''.

''ידם הארוכה של הפוליטיקאים שלנו הגיעה עד הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ומעשה שהיה כך היה''. שקט מוחלט שרר באולפן שאף המראיין המנוסה לא העז לשבור אותו. עוד לגימה מכוס המים ווהאב המשיך: ''ברשות המלחמה בסמים נתפס לא מזמן קצין בכיר שסחר בסמים. תאר לעצמך יא אוסתאז וואליד, במקום שיתפוס את סוחרי הסמים הוא בעצמו סוחר בסמים'', עבוד המראיין הינהן לאות הסכמה ווהאב עבר לטון דרמטי: ''טוב. הקצין הבכיר נחקר ע''י חוקר אמיץ ונמצא אשם בוודאות גמורה כדת וכדין עם ראיות והוכחות. ולמרות זאת שום כתב אישום לא הוגש נגדו ואפילו המשיך בעבודתו באותה המחלקה למלחמה בסמים וכאילו שום דבר קרה, זאת כי אחד הפוליטיקאים החשובים התקשר לחוקרו- שהתבקש על-ידו בשיא הפשטות לסגור את התיק''.

''אז תגיד לי משהו אדוני השר''- פלט המראיין הנסער לעבר מרואיינו: ''ונגיד שפקיד בכיר הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק ונמצא איפא אשם באשמת השחיתות; מה בדרך- כלל טוען פקיד בכיר כזה להגנתו? מה אומר לחוקריו?!''

וגם כאן שררה באולפן דממה מוחלטת, דרמטית, מספר שניות ללגימת מים, וכבוד השר וויאם ווהאב עונה לשאלה במילה אחת:

• ''אסראיל''
• ''מה איסראיל''
• ''איסראיל! מה אתה לא מכיר את איסראיל? איסראיל תמיד אשמה''.

המראיין המנוסה לא הצליח כבר לשמור על השקט המתבקש הדרמטי, ושבר אותו באחת בפרץ של צחוק שהתגלגל באולם ועבר אל הצוות שמאחורי המצלמות, וגם סעאדת אל-וואזיר הצטרף לצחוק הבלתי נשלט, וגם אני הצטרפתי אליהם.

לפעמים בא לי להגיד ובכל הרצינות הראויה, ישראל גן-עדן היא עלי אדמות אפילו עם דרעי ובוז'י וביבי.

---