אינני אוהב ערבים

אינני אוהב ערבים. למען האמת, גם אינני אוהב צרפתים, אמריקאים ואפילו לא יהודים. אני אוהב ושונא אינדיבידואלים, ואלה יכולים להיות יוצאי כל אומות העולם. כלפי הרוב הגדול שבשבעה-וחצי מיליארד האנשים המאכלסים את כדור הארץ, אני אדיש.

יש לי עמדות פוליטיות. כלפי רוב אומות העולם אני סקרן לדעת מה קורה אצלן, ומכל בחינה אפשרית – ההיסטוריה שלהן, הרכב האוכלוסייה והנוף האנושי, הבעיות הפוליטיות שלהן, מצבן הכלכלי וכמובן – האטרקציות התיירותיות. אני ער ומתעניין בהתבטאויות, בעמדות ובפעילות הפוליטית שלהן בהקשר אלינו , בהקשר לישראל. ואת אלה אני שומר בזיכרוני, אולי תהיה לכך משמעות אישית, ציבורית או מדינית לשיקוליי בעתיד.

כיוון שאינני מעורב בתחום הכלכלי של סחר היבוא והייצוא, התעניינותי בשאלות אלה מצויה אף היא על אש קטנה.

כל יתר המדינות מחולקות אצלי למדינות ידידותיות, מדינות עוינות ולמדינות אויב. המפתח הוא כמובן פוליטי – העמדות שלהן כלפי ישראל בכלל ולתחומים שונים בישראל, בפרט – יחסן לעם ישראל, יחסן לכלכלתנו, יחסן להישגינו המדעיים והטכנולוגיים, וכמובן יחסן לסוגיות המדיניות שעל סדר היום.

במיוחד מעניינים ומעסיקים אותי הצעדים של אותן מדינות הקשורים בנו, בישראל – העמדות הפוליטיות, צעדי חרם או שיתוף פעולה, עמדות השלטון המדיני באותן מדינות, עמדות הציבור בכלל, ועמדות של גופים וקבוצות בתוכן, כגון האקדמיה, המימסד הדתי, התקשורת, וגורמים אחרים באותה מדינה.

התייחסותי זו חלה גם על אויבים. אינני אוהב אויבים, אך אינני גורס שאם איראן, למשל, מוגדרת אצלינו כאויב אני פטור מלהכיר ואף להוקיר תחומים שונים בעם, בתרבות או באמנות האיראנית. יתר על כן, תמיד עלי לבחון ולנתח מה תרומתנו אנו, בישראל, לסכסוך שבינינו. ומניסיוני – אין עימות וסכסוך שאנו, בישראל, נקיים מתרומה לו.

יש עניין וצורך להכיר את הנראטיב שלהם לגבי הסוגיות שבוויכוח ובעימות בינינו. מי שלומד נראטיב זה מוצא עצמו נדהם עד כמה הוא שונה, ולדעתנו, כמובן, מעוות לחלוטין, ממה שנראה לנו כעובדות מוצקות שאין עליהן ערעור. ואז אתה שואל עצמך- אולי, וככל הנראה, זו תמונת המצב גם אצלם.

כיצד רואים ומפרשים הם את ההתיישבות היהודית עד הכ''ט בנובמבר? איזה צד, לדעתם, רצה במלחמת תש''ח? וכן – מי יזם ותקף ב-‏1967 והשתלט על רצועת עזה והגדה המערבית?.

דיסרטציה קצת ארוכה זו מתייחסת לדברי יו''ר המפלגה שלי, חה''כ יצחק הרצוג, אשר קרא לנו שלא להופיע כאוהבי ערבים למחרת הסביר כי התכוון רק לפלסטינים. אכן אדוני היו''ר, כפי שהסברתי למעלה, אינני אוהב ערבים.

אולם, כאשר הצבעתי 'אמת' לפני שנה, עשיתי זאת משום שהאמנתי בדרכה של המפלגה, ובכוונתה וביכולתה להוביל בראש וראשונה בנושא המדיני.

אנו יושבים כאן בלב לבו של מזרח-תיכון ערבי-מוסלמי, ועם ערבים-מוסלמים אלה, עם כולם, עלינו ללמוד לחיות בצוותא. אינני מבקש כי נאהב אותם ואינני מצפה שהם יאהבו אותנו.

האבחנה בין הערבים תושבי ישראל לבין הערבים שמעבר לגבול היא רק אבחנה משפטית, מהי אזרחותם. המציאות איננה מבדילה בדתם או בלאומיותם. הערבים שבחוץ הם פלסטינים חסרי מעמד משפטי, תושבי השטח הכבוש על ידנו. ועם אלה נגזר עלינו להגיע לפתרון המדיני.

בין אם נאהב אותם ובין אם לאו אין זו אלא שאלה של זמן עד שייקבע גורל השטח – יהודה ושומרון, בפינו, והגדה המערבית בפיהם. בשלב זה עודנו מצויים בפלוגתא תלמודית של ''שניים אוחזין בטלית'', וכדאי שנזכור שעמדתם שלהם, לרבות הפלסטינים אזרחי המדינה, איננה נקבעת על פי הכתוב בתנ''ך.

בהזדמנות זו, לכל ידידי, הגם באיחור של מספר שעות, מיטב הברכות לחג אביב שמח.

---