עשרים שנים לאחר מלחמת ששת הימים הזמינה אוניברסיטת תל-אביב את פרופ'
ברנרד לואיס להרצות על ''ישראל – עשרים שנה לאחר מלחמת ששת הימים''. ברנרד לואיס הוא מבכירי המזרחנים בדורנו, היסטוריון וסופר יהודי באוניברסיטת פרינסטון האמריקאית.
מועד ההרצאה היה בסוף דצמבר 1987או ראשית ינואר 1988.
פרופ' לואיס פתח את הרצאתו על ישראל בהצביעו על שני מעשי-ניסים שהוא מתקשה להבינם ולהסבירם.
הנס הראשון, לטענתו, היה נס הדמוקרטיה הישראלית. שורה של מדינות קמו לאחר מלחמת העולם השנייה, מדינות שהשתחררו מן השלטון הקולוניאלי שמשל בהן עשרות ואף מאות שנים. להוציא ישראל, אף לא אחת מהן אחננה יכולה להתפאר במשטרה הדמוקרטי.
נתוני היסוד של ישראל, אותם מנה פרופ' לואיס, אינם תומכים בקיומו של משטר דמוקרטי:
- ישראל קמה בסערת מלחמה, כאשר מצב החרום ובעיות הביטחון אינם מרפים ממנה מאז ועד היום. בעצם, לא הייתה לה לישראל אפילו שעה אחת ''נקייה'' של רגיעה ושלום;
- ישראל נדרשת לעכל מיעוט ערבי גדול, מיעוט לאומי הנמנה על אויביה של ישראל, עם רקע לשוני, תרבותי ודתי שונה;
- האוכלוסייה היהודית בישראל היא מקבץ של 'עליות' אשר הגיעו לארץ מארצות מוצא שונות, בעלות רקע תרבותי ולשוני שונה, ואין זה מקרה שאחת מבעיות היסוד של ישראל היא ההתמודדות עם ''כור ההיתוך'' החברתי והלאומי;
- ולבסוף, טען פרופ' לואיס, הרוב המכריע של אוכלוסיית המדינה ובמיוחד דור המייסדים אשר עיצב את דמותה, לא צמחו במדינות בעלות משטר דמוקרטי מבוסס.
הנס השני, כדבריו, זו הקלות יוצאת הדופן שבה שולטת ישראל, במהלך רוב רובן של עשרים השנים האחרונות בשטחים שכבשה.
''אחרי הכל, הסביר פרופ' לואיס, לא קל לשלוט בשטחים אלה, ואין זו אוכלוסייה המקבלת מרות. אוכלוסייה ערבית זו הסבה צרות אין ספור לבריטים, לטורקים, לממלוקים ולאחרים. והנה מתקיים המימשל הישראלי בקלות כה רבה עד שכעבור עשרים שנה אין עדיין בידי הצבא הישראלי, או בידי המשטרה, הניסיון והאמצעים הדרושים לטיפול בהמון מתפרע''.
ימים ספורים לאחר ההרצאה התברר כי ההתפרעויות ההמוניות אותן הזכיר הפרופסור, היו תחילתה של האינתיפדה הראשונה. היו אלה התפרעויות מקומיות אשר ראשיתן במחנות הפליטים שברצועת עזה, התפרעויות אשר מהר מאד עברו גם לשטחי יהודה ושומרון.
מאז אי אפשר לטעון שגורמי הביטחון בישראל נעדרי אמצעי דיכוי ושליטה בהתפרעות. אך נס הרגיעה בא אל קצו.
מה שמטריד אותי מאז אותה הרצאה זו תוחלת חייו של הנס השני, נס הדמוקרטיה שלנו. אל ארבעת עובדות-היסוד אותן מנה פרופ' לואיס לפני כמעט שלושים שנה, נוספו מאז שתי התפתחויות:
- הראשונה, זו מדיניות ההתנחלות של ישראל אשר הציבה מאות אלפי מתיישבים הפרוסים לארכו ולרוחבו של השטח המוחזק והמאוכלס ערבים;
- והשני, זו התגברות הלחץ החיצוני, במערכת המדינית הבינלאומית, לחץ שהופך למאמץ העיקרי של הפלסטינים המבקשים שחרור.
אינני מתיימר להיות היסטוריון ברמתו של פרופסור לואיס, אך חוששני שאנו עדים לתהליכים במערכת המדינית, בחקיקת הכנסת ובהלך הרוחות של הרחוב הישראלי אשר מאיימים כי גם הנס הראשון שהפתיע את ברנרד לואיס ב- 1986, גם נס זה עלול להגיע לקצו.