צדק צדק תשפוט

האם א' ממשרד התיירות התלוותה לאנס שלה, ונסעה עם קצב במכונית השרד שלו מהפרק הלאומי ברמת-גן עד למקום אינוסה בבית הטקסטיל או לא? זו הנקודה המכרעת.

• • •

מה עוד לא נכתב על פרשת קצב. ובכל זאת ישנה נקודה עקרונית שאינה ברורה כלל וכלל - למרות ועל אף שנטחנה על-גב אין סוף מאמרי דעה, ואולי דווקא בגלל זאת היא הפכה לקלישאה שאף אחד לא שם לב אליה, והיא נאבדה והתכלתה בין הכיסאות.

א' ממשרד התיירות העידה כי אחרי האירוע של יוצאי פרס שהתקיים בפארק הלאומי ברמת גן, היא נסעה עם קצב במכוניתו לבית הטקסטיל בתל אביב, ובתום הנסיעה היא נאנסה על-ידו בחדרו. היה מי שהטיל ספק בעדותה של א' יען לא התאימה ללוח הזמנים המתועד של קצב באותו יום.

ובכן יתכן מאוד כי א' ממשרד התיירות לא זוכרת בדיוק באיזו שעה עלתה לחדרו של קצב ובאיזו דקה נאנסה; מותר לאדם לא לזכור. יתכן גם שהזכרון שלה התלבש על ''זמנים'' שאינם עומדים במבחן המציאות של לוח הזמנים המתועד של קצב, כגון לפי טענתה היא נאנסה בשעה נתונה אך על-פי לוח הזמנים האמיתי היא לא יכלה להיות נאנסת בשעה שנקבה בה – יען לא יכלה להיות במקום האונס בשעה הנקובה. אז בחייכם מה זה משנה אם נאנסה ב-‏5:46 או 6:20 או אולי אפילו ב-‏9 בערב, מאוד יתכן כי היא לא זוכרת מתי בדיוק התבצע האונס, ופשוט הסתבכה עם כל מיני לוחות זמנים שאינם מתאימים ללוחות הזמנים של מועד יציאתו המדויק של קצב מהפארק, אבל הוטל עליה כאמור לנקוב בלוח-זמנים מדויק בשביל להרשיע את קצב, כי הרי מדובר במשפט פלילי וראיות... אז היא בחרה בלוח זמנים לא כל כך מתאים למציאות.

סביר להניח כי השופטים שמו לב לסתירות בלוח הזמנים, אולם הם היו ערים גם לבעייתיות של זיכרון האדם מה עוד אם מדובר באדם שנאנס, ועל-כן השופטים החליטו ''להחליק'' את הסתירות בלוח הזמנים, ולהאמין ל-א' כי אכן נאנסה באותו יום ובשעה זו או אחרת.

עד כאן הדברים מקובלים ועומדים במבחן הצדק וההגיון האנושי. כן יכולות להיות סתירות בלוחות הזמנים, והסתירות האלה אינן מזן עמיד שאמורות לסתור את עצם קיום האונס באותו יום. מותר לכל אדם ''לא לזכור'' ועומדת ל-א' ממשרד התיירות הזכות ''לא לזכור'' ולהסתבך בלוחות הזמנים.

הנקודה איפא היא לא לוח הזמנים אם נאנסה בשעה זו או אחרת. הנקודה גם לא אם א' ממשרד התיירות נאנסה בפועל או לא נאנסה; השופטים האמינו לגרסתה ויש להם את מלוא הזכות להעדיף את גרסתה על-פני גרסת קצב ולהרשיעו מכוח אמונתם בגרסה הזו; לי ברורות כל הנקודות הללו. הנקודה היחידה שיכולה להעיב על גרסת א' ולהפוך את קערת אמונת השופטים על-פיה, היא אם תתגלע איזו שהיא ראייה שתערער את אמינות א', לא דרך סתירה בלוחות הזמנים, כי אם סתירה באמינותה היא.

הנקודה שביכולתה לערער את אמינות א' מעיקרה ולהפוך את מלוא הקערה על פיה, היא עניין נסיעת א' עם קצב במכונית השרד שלו מהפארק עד בית הטקסטיל, שבסיום הנסיעה הזאת נאנסה א', לדבריה, על-ידי קצב. לא מעניין אותי באיזו שעה יצא קצב מהפארק ובאיזו שעה הגיע לבית הטקסטיל, גם לא מעניין אותי כמה זמן לקח לו להגיע מהפארק עד בית הטקסטיל, לא מעניינות אותי העובדות שמטבען כוח השיכחה פועל עליהן; מעניינת אותי נקודה אחת ויחידה שיכולה להטיל אור מכריע על אמינות א': האם א' נסעה עם קצב במכונית השרד שלו מהפארק עד מקום אינוסה בבית הטקסטיל או לא.

תעלה ותבוא שאלת המליון: מדוע אני מעניק חשיבות כה מכרעת לנקודה ''האם א' התלוותה לאנס שלה מהפארק עד בית הטקסטיל במכונית השרד שלו או לא''.

במקרה או לא אני התחתנתי באולם של בית הטקסטיל; כן כן זו עובדה. אם תשאלו אותי היום ואפילו למחרת החתונה, מה צבע עניבת הפפיון ששמתי - לא אדע לענות לכם, אבל לא רק זאת: אני גם לא זוכר את האולם עצמו, את השירים שנוגנו, את התפריט, את שעת האירוע- באיזו שעה התחתנתי אני לא זוכר, את הכתובּה את הרב שקידש אותנו- שום דבר, בקושי זוכר עם מי התחתנתי - ובנוסף זוכר היטב עוד דבר: אני זוכר את גשם הזלעפות שירד כשהיינו באוטו בדרך אל האולם.

ישנו מונח משפטי שנקרא ''ראיות מוכמנות'' או דברים מוכמנים שרק הפושע או הקורבן יכול להצביע עליהם ולזהותם. הדברים המוכמנים לא יכולים להשתנות בזיכרון שלנו כי הם נצרבים בו, כפי שצורבים אינפורמציה בדיסק קשיח של מחשב. אם אני קורבן של משהו קיצוני שקרה לי בזמן נתון, נגיד שדדו אותי או היכו אותי או ניסו לרצוח אותי... יתכן שאת השוד עצמו לא אזכור, יתכן גם שייבצר ממני לזכור שום נתון מזירת השוד, אבל איש לא ישכח איך הגיע אל הנקודה בה נשדד או הוכּה או ניסו להתנקש בחייו, זה הדבר המוכמן: הוא יזכור אם הוא הגיע ברגל, או שהגיע במונית או במסוק.

א' ממשרד התיירות יכולה לשכוח מתי נאנסה או באיזו שעה הגיעה אל זירת האונס; מותר לה לשכוח אף את זירת האונס עצמה ואת מה שנעשה בה, הנתונים האלה יכולים להיות מטושטשים אצל כל אדם ולבטח אצל אדם שנאנס! אבל היא לא תשכח איך היא הגיעה אל מקום האונס אם זה ברגל או בטרמפ או בטקסי או באוטו של האנס עצמו. אין לה את הלוקסוס להתבלבל בנתון הזה או לשכוח ולהנות מחוסר זיכרון. היה ויתערער הנתון הזה, כלומר היה ויוכח כי א' ממשרד התיירות, ובניגוד לטענתה, לא היתה ולא יכלה להיות נוכחת באוטו של קצב בנסיעה מהפארק עד מקום אינוסה בית-הטקסטיל, אזי האירוע שתיארה לא קרה ולא היו דברים מעולם.

הנקודה החשובה איפא אם א' התלוותה אל קצב בנסיעה הזו או לא. א' ממשרד התיירות (שמה עדיין חסוי) העידה כי אחרי האירוע של יוצאי פרס שהתקיים בפארק הלאומי ברמת-גן, היא נסעה עם קצב במכוניתו לבית הטקסטיל, ובתום הנסיעה היא נאנסה על-ידו בחדרו. כאן המקום לנתונים המדויקים שיכולים לאושש או לסתור את טענתה המוכמנת.

הבה ניקח איפא את גרסת א' ממשרד התיירות, וננסה להתאימה לנתונים המקובלים על הכל ואין עוררין עליהם.

א' יצאה עם קצב במכונית השרד שלו מהפארק הלאומי ברמת גן בשעה 5:00 אחה''צ אל עבר בית הטקסטיל בטיילת. מסמך רשמי של השב''כ מאשר את שעת היציאה הזו.

בפני השופטים הוצג פלט של שיחות טלפון, המראה כי קצב נמצא פיזית במכונית שלו בשעה 5:43 זאת כי אותו פלט-שיחות מראה כי בשעה הנקובה 5:43 יצאה שיחת חוץ ממכונית השרד שלו, כלומר קצב התקשר מהטלפון המותקן במכונית השרד שלו, ובנוסף אותו פלט-שיחות מראה כי קצב התקשר מאותה המכונית אל א' פעמיים: בשעה 5:58 וגם ב-‏6:09 .

באופן הזה אנו חוזרים לגרסה של א' שלפיה, היא נמצאת בפועל יחד עם קצב במכונית שלו בשעה 5:43 , דהיינו בעת שקצב ניהל שיחה בשעה הנקובה מהמכונית, ויחד עם זאת הוא ניהל שיחה עם אותה א' מאותה המכונית ומאותו מכשיר טלפון המותקן בה בשעה 5:58 וגם ב-‏6:09, והשאלה היתכן ויתקשר מהמכונית שלו אל הפלאפון של א' פעמיים, אם היא נמצאת בפועל בחברתו בשעה הנקובה באותה המכונית?

התשובה המוחלטת היא ''לא'', לא יתכן להתקשר לאדם שנמצא איתך במכונית, ועל-כן הראיה החותכת היא כי א' לא נמצאה בחברת קצב במכוניתו גם לא חזרה עימו מהפארק הלאומי ברמת-גן עד מקום אינוסה בבית-הטקסטיל.

א' ממשרד התיירות יכולה לשכוח ולהתבלבל בכל הנתונים והזמנים, מותר לה כאדם להנות מגורם השיכחה, אבל היא לא תשכח איך היא הגיעה אל מקום האונס אם זה ברגל או בטרמפ או בטקסי או באוטו של האנס עצמו; אין לה את הלוקסוס להתבלבל בנתון הזה. היה ויתערער הנתון הזה, כלומר היה ויוכח כי א' ממשרד התיירות, ובניגוד לטענתה, לא היתה ולא יכלה להיות נוכחת באוטו של קצב בנסיעה מהפארק של רמת גן עד מקום אינוסה בבית הטקסטיל, אזי האירוע שתיארה לא קרה ולא היו דברים מעולם.

את הנתון האנושי הזה שופטי קצב אנסו בפועל.

• האם א' נסעה עם קצב במכונית השרד שלו מהפארק עד מקום אינוסה בבית הטקסטיל?
• לא; תשובה חותכת.

התקיים כאן משפט עוול.

---