פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מסעי ע''ו, בלבול על סף הגאולה
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 05/08/2016 שעה 7:00)


מסעי ע''ו, בלבול על סף הגאולה

נסים ישעיהו



הגענו אל השבוע השלישי בשלושת השבועות של הפורענות וזה אומר שאנחנו כבר בחודש אב, שמקפידים לקרותו מנ''א, כלומר ''מנחם אב''. שלושה שבועות אלו מכונים ''תלתא דפורענותא'' כי הם מתחילים בי''ז תמוז שבו נפרצה חומת ירושלים בפני הרומאים ומסתיימים בתשעה באב, שבו שרפו הרשעים את בית אלקינו. מאז ועד היום יהודים נוהגים בימים אלו מנהגי אבלות שונים כדי לזכור את החורבן לא כאירוע היסטורי, מעציב ככל שהיה, אלא כהעדר עכשווי. כלומר, חווים את העדר המקדש כאן ועכשיו. לשמו של החודש מוסיפים את המילה ''מנחם'' כדי להזכיר לעצמנו שכשם שנתקיימה נבואת החורבן כך יתקיימו נבואות הנחמה והגאולה, כי יום החורבן הוא גם יום לידתו של המשיח.

סימני גאולה?

כידוע, בעקבות החורבן גָּלינו מארצנו וכו', ומאז המונח גלות מתקשר אצלנו עם הימצאות פיזית מחוץ לארץ ישראל. כעת, כשחלק נכבד מעם ישראל יושב בארץ ישראל ואפילו מקיים שלטון עצמי בלי להיות כפוף רשמית לאיזה גוי, יש שראו (ואולי עדיין רואים) בכך את תחילת הגשמת חזון הגאולה של הנביאים. והביאו לכך ראיה מנבואת יחזקאל. קודם הוא מדבר על שממת הגלות בארץ ישראל (פרק ל''ו): ד לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר-אֲ-דֹנָי אלקים: כֹּה-אָמַר אֲ-דֹנָי אלקים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג, לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב. אחר כך הוא אומר: ח וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל, עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ, וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ, לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל: כִּי קֵרְבוּ, לָבוֹא.

הדרדרות קשה לפני הגאולה

הפריחה הכלכלית בכלל והחקלאית בפרט נתפסו כסימנים מובהקים של גאולה. לא נתווכח, רק נעתיק את סוף הפסוק שממנו ברור כי הפריחה תהווה הכנה, קבלת פנים לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. במלים אחרות, הסימנים האלה אומרים שהגאולה קרובה, אבל לצערנו היא עדיין לא כאן. והרי מצד שני יש נבואות המבטיחות דברים הפוכים לקראת הגאולה (מיכה ז'): ה אַל-תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ, אַל-תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף; מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ, שְׁמֹר פִּתְחֵי-פִיךָ. ו כִּי-בֵן, מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ: אֹיְבֵי אִישׁ, אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. ונבואה זו מתקיימת בימים אלו ממש כפי שכל אחד יכול לראות. מה נשאר לנו לעשות? אז הנה: ז וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה לֵאלֹקֵי יִשְׁעִי: יִשְׁמָעֵנִי, אֱלֹקָי. ח אַל-תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי: כִּי-אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ, ה' אוֹר לִי.

העקבות של המשיח

דומני כי את הנבואה הזאת של הנביא מיכה ניתן לייחס אך ורק לתקופה שלנו, כי לענ''ד מעולם לא חווה עם ישראל הדרדרות מוסרית בסגנון ובתחומים שאנחנו חווים לאחרונה. חז''ל (בסוף מסכת סוטה) מייחסים את הנבואה הזאת לתקופה שהם מכנים ''עקבות דמשיחא'' וזו התקופה שלנו. בלי ספק, קשה לנו עם הבלבול הזה. כבר עשרות שנים אנחנו שומעים ש''הנה הנה משיח בא'' ועדיין לא בא. בשנים האחרונות ממש היו אפילו מי שנתנו תאריכים להתגלות המשיח, והתבדו כמובן וכצפוי. אז איך נבין את המצב שבו אנחנו מצויים? למי להאמין, לאלה שצועקים רַק רַע כָּל-הַיּוֹם או למי שטוען כי מעולם לא היה מצבנו טוב יותר? לאלה שמזהים אתחלתא דגאולה או למי שטוען שאנחנו כבר בגאולה?

מסעות או חניות?

נראה לי שהתבוננות נכונה בפרשת השבוע תסדר לנו את העניינים, סיכום המסעות של בני ישראל (במדבר ל''ג): א אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. ומה מספרת לנו התורה אודות המסעות האלו? ג וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן: מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח, יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה--לְעֵינֵי, כָּל-מִצְרָיִם. ד וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל-בְּכוֹר... ה וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵרַעְמְסֵס; וַיַּחֲנוּ, בְּסֻכֹּת. וכך זה נמשך, ויסעו ויחנו. שום סיפורי הרפתקאות. ואם יש כבר איזכור של איזה מאורע, אז מדובר במשהו שקרה דוקא בחניה, לא במהלך המסע. למשל: לז וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. לח וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל-הֹר הָהָר, עַל-פִּי ה'--וַיָּמָת שָׁם...

המסע הוא התכלית

מצד שני, אנחנו זוכרים מה היה בחניות; במרה (תלונה על המים) ברפידים (מלחמת עמלק) במדבר סיני (קבלת התורה ואחר כך חטא העגל) וכן הלאה. אז מדוע הפרשה נקראת מַסְעֵי? לכאורה השם לא כל כך מתאים לתוכן. אלא ששתי הוראות בשם הזה והן כרוכות זו בזו: הוראה אחת היא שהעיקר הוא המסע, ההתקדמות, לעולם לא לחשוב שהגעתי לגאולה לפני שזו הגיעה באמת. והוראה שניה היא שגם החניה היא חלק מן המסע, אם כדי לאגור כוחות ואם כדי לבחון ולבחור את הנתיב הנכון להמשך ההתקדמות. וגם אם נכשלתי ואפילו נפלתי קשות, להתייחס לכך כאל חלק מן המסע ולנצל זאת להגברת מאמץ בהמשך הדרך. זה המצב שלנו כעת, ירידה תלולה לקראת העליה בגאולה השלמה.

ניתן להאזין לתמצית הדברים ברדיו קול הלב בתכניתו השבועית של אריק לב.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי