כיצד מגיע אדם לשפל שכזה - לחטוף ילד מחיק אימו, לנתק ילד מחום הוריו, לשלול מאדם את הזכות האנושית הבסיסית ביותר: אהבת בנו. להחזיק את הילד בידיים, לחבקו וללטפו ולדבר איתו; להיות עימו. מי שאין לו ילד לא יודע על מה אני מדבר, ולי ברוך השם יש יותר מילד ויודע על מה אני מדבר; אני מעריך את כובד הסוגייה.
עו''ד ענבל בר-און מספרת על פרשת שחרור ג'ואל בן סימון מאשפוז כפוי.
• • •
עסקתי לאחרונה בפרשת ילדי תימן וכתבתי בנידון ארבעה מאמרים שהתפרסמו במספר אתרים ברשת. פרשת ילדי תימן הביאה אותי לבחוש בעוד פרשות עלומות-שם בנות ימינו של ''חטיפת'' ילדים מבתיהם ע''י עו''סים ממשרד העבודה, בעילּה כי אין באפשרות ההורים לגדל את ילדיהם, או כי הורי הילדים, במילים מכובסות יותר, אינם כשירים לקבל לידיהם את החזקה החוקית על ילדיהם הֵם. נחשפתי למקרים מסמרי שיער של אטימות ממסדית פושעת ואין באמתחתי תיאור ספרותי אחר: אטימות רשמית וממוסדת הגובלת בפשעים נגד אנוש.
הרבה מאמרים וספרים נכתבו בנידון ולטעמי, ספרה של ד''ר מילי מאסס ''
בשם טובת הילד: אובדן וסבל בהליכי האימוץ'' - הוא הספר האמיץ ביותר שנכתב בידי אישה אמיצה, ששמה את הדברים על השולחן ומגוללת את מהות הפשעים נגד אנוש, הנעשים לאור יום ובחסות הממסד.
לא הצלחתי, מאז שנחשפתי לפרשות האלו, להשתחרר מהשאלה שהעיקה עלי ולא נתנה לי מנוח: כיצד מגיע אדם לשפל שכזה - לחטוף ילד מחיק אימו, לנתק ילד מחום הוריו, לשלול מאדם את הזכות האנושית הבסיסית ביותר: אהבת בנו. להחזיק את הילד בידיים, לחבקו וללטפו ולדבר איתו; להיות עימו. מי שאין לו ילד לא יודע על מה אני מדבר, ולי ברוך השם יש יותר מילד ויודע על מה אני מדבר; אני מעריך את כובד הסוגייה.
עם זאת ולמרות הסוגייה הכבדה והתהייה הנגזרת, אין זו הסוגייה ואין זו התהייה האמיתית בפועל, כי אנשים אטומי-לב וחסרי-מצפון פזורים בכל מקום מאילת ועד מטולה בואך תל-אביבה. התהייה האמיתית היא כיצד הדבר יתכן בחברה מסודרת שעיניה פקוחות על הנעשה בתוכה! עו''סית אטומה יכולה להיות בכל מקום אך מה עם חברותיה, מה עם הבוסים שלה? אינני מקבל גם לא יתכן כי כולם עשו יד אחת להוציא ילד מחיק אימו לחינם; האדם במהותו רחמן וישר, זה הכלל ואני מאמין בו.
אותו הכלל שרוי היה וקיים גם בתקופת קום המדינה כאשר חטיפת ילדי תימן בלקן ומזרח יצאה לפועל. יתכן ואווירת הגזענות ששררה עזרה למימוש הפשע אך מבצעי הפשע, אלה שזייפו את המסמכים, אלה ששלחו את האימהות לביתם בידיים ריקות, אלה שתפסו את הילד בידיו ומסרוהו עבור כסף עובר לסוחר למאמצים האמידים, פושעים אלה היו עשרות בודדים, אולי מאות בודדים אך לא הישוב במלואו כי שוב, האדם במהותו רחמן וישר ויהודי לא ימכור יהודי; הכלל שאני מאמין בו קיים היה בארץ היהודים ואף בכל העולם. בעת החדשה רק פעם אחת הופר הכלל הזה על האדמה הנאצית כאשר החברה בכללותה חברה אל הפשע, ואף על פי זאת אינני מתייג את הדוגמה הנאצית ככלל ועודני מאמין כי האדם רחום הוא במהותו; כל אדם באשר הוא אדם.
אם כן אין מנוס משאלת השאלות: כיצד יתכן הדבר? כיצד פעלו הפושעים בחברה מאורגנת ותקינה שעיניה פקוחות על הנעשה בה, מה עם בן-גוריון? מה עם פרנסי הישוב ומפקדיו? כיצד פעלו הפושעים חסרי-לב הללו, כיצד האפילו על מעשיהם ליד חבריהם שהיו במרחק יריקה מהם, ומעניין לא פחות - מכניזם הפעולה שלהם. אלה הן השאלות והתהיות שהעסיקו אותי מהרגע שנחשפתי לפרשות הרות גורל כזו של ילדי תימן או זו של העו''סים והעו''סות שניתקו ילדים מחיק אימם.
מקרה ממש במקרה ראיתי אתמול את פיתרון התעלומה לנגד עיני ולא להאמין - פיתרון כה פשוט ומופשט; ומעשה שהיה כך היה.
אישה ישראלית ושמה ג'ואל בן סימון. מזה שנים מנהלת ג'ואל סיכסוך גירושין וטוענת כי נגרם לה עוול משפטי ע''י אב''ד שטיפל בתיק. וכאשר ''אלוהים'' ולא אחר מטה את הדין, והיו דברים מעולם, פונים לאלוהי האלוהים - היינו אל שר המשפטים שבמקרה שלנו הוא שרה עם עיניים יפות. שקד לא היטתה אוזן למכתביה וג'ואל גמרה אומר לצור על משרד המשפטים ולשבות מולו עד שהשרה תטה לה אוזן; אזרחות במלוא הדרה. ג'ואל ביקשה להנות מהזכות האזרחית העומדת לכל אזרח: למחות, לשבות, לדרוש תשומת לב. אפילו מחבלים נהנים מהזכות הזו ולא טוב שכך.
שקד וככל הנראה נלחצה מהמצור ומאפשרות השפעתו על תדמיתה, וכעבור 4 ימי שביתה נאותה לשוחח עימה - שיחה שהסתיימה בתוצאה השגורה ''נראה מה אפשר לעשות''. בד בבד היו לשקד תוכניות עבור בת שיחה - תוכניות שהסתכמו בקריצה מיניסטרית שובבה לשני עוזריה שנכחו בקרבת מקום; ליחצנה הנמרץ אלישיב עמיצור ולעו''דית ממשרד המשפטים יעל קוטיק: ''אנא הורידו ממני את התיק הזה''.
אודה ואתוודה כי עניין ''הקריצה'' הוא לא יותר מהשערה, ואגלה לכם איפא את מקורה. ובכן עם תום השיחונת הקצרה עם השרה, שני המוקרצים, היחצן אלישיב עמיצור ועו''דית משרד המשפטים יעל קוטיק ניגשו אל בן סימון ולקחו ממנה את פרטיה, על-מנת לעזור לה בהוראת הבוסית ולסיים בהפי אנד את הפרשה. היא התבקשה על-ידם לחזור אל ביתה, ושתדאג להיות בביתה בשעות אחה''צ כי צריכים להיות עימה בקשר בשעות האלה להמשך טיפול בפרשה.
ואומנם בשעה 4 אחה''צ הופיעה במגורון שלה (קראוון) העו''ס הדס וויס ממועצה אזורית גוש עציון. יחד עם העו''ס הדס היו שני בריונים מבית החולים הפסיכיאטרי איתנים שלקחו את ג'ואל לבדיקה כפויה באיתנים בכפר שאול, אני כותב וידיי רועדת. בהגיעם לבית החולים בוצעה בדיקה ראשונית ע''י ד''ר אליזבטה יובן, בה כתבה את הממצאים האלו: ''מדובר בחולה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, פסיכוטית, איימה על העו''ס, חסרת שיפוט וזקוקה לאשפוז כפוי עקב מסוכנות לאלימות''.
בשביל להסביר את אופי חוות הדעת הזו, אני חייב להזכיר לקוראיי אימרה שגורה בפי שאני חוזר עליה תדירות: מי שגונב שקל דינו כדין מי שגונב 10, 100, 1000 ומליון. התובנה היא כי מי שמסוגל לגנוב אין לו גבולות גם לא אלוהים, וזו בעינה מהות גניבת הדעת של ד''ר אליזבטה יובן שמצאה כי החולה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, הגם ובן סימון מעולם לא הייתה בטיפול פסיכיאטרי, וככזו אינה יכולה להיות מוכרת למערכת הפסיכיאטרית. מכאן אני יכול להסיק כי ד''ר יובן כתבה, נכון לומר זייפה, חוות דעת מופרכת מיסודה ושקרית, ומכאן והלאה קל יותר להתמודד עם יתר הממצאים כגון ''איימה על העו''ס'' הגם ואפילו העו''ס לא ציינה במכתב הפנייתה פרט ולא חצי פרט על איומים. העו''ס הדס וויס ממועצה אזורית גוש עציון מעולם לא הכירה את גב' בן סימון, היא הופנתה ע''י מוקרצת השרה עו''ד יעל קוטיק לבוא בשעה 4 אחה''צ לקראוון של ג'ואל ולעזור לה. ואכן התייצבה בשעה הנקובה בחברת שני בריונים מאיתנים ועזרה לה; היא לקחה אותה לבדיקה כפויה באיתנים.
מכאן לממצא האחרון והחשוב של ''מסוכנות'' כפי שביטאה ד''ר אליזבטה: ''החולה זקוקה לאשפוז כפוי עקב מסוכנות לאלימות'', וכידוע ללא ממצא של ''מסוכנות'' קשה לאכוף אשפוז כפוי. בדיעבד מסתבר כי הממצא הקריטי של ''מסוכנות'' מסתמך על הלינה של בן סימון, במסגרת מחאתה, מול משרד המשפטים ברח' צלאח אל-דין, והיא זו שמעידה על התנהגות מסוכנת של בן סימון כלפי עצמה וסביבתה. לציין כי המדובר במתחם מאובטח של משרד המשפטים היכן עו''דים ועו''דות, צעירים וצעירות, נכנסות ויוצאת ממנו גם בשעות הקטנות של הלילה. מתחם זה, קבעה העו''ס הנמרצת הדס וויס והד''ר הפסיכיאטרית אליזבטה יובן, מסוכן הוא לבריות והלינה בו מעידה על מסוכנות מטורפת שמחייבת אשפוז בכפייה.
¾ הדרך לאשפוז כפוי כבר נחצה ונשאר ההליך הפרוצדולי היכן הגזרה נכתבת ונחתמת. ג'ואל התבקשה רשמית ע''י המוסד הפסיכיאטרי להתייצב לוועדה פסיכיאטרית ב- 1/8/2016. להדגיש ולציין ללא סוגריים, רק פסיכופט אמיתי יתן יד למשחק מכור מראש ויתייצב מרצונו הטוב לוועדה שתשלול את חרותו לא כדין ותאכוף עליו אשפוז כפוי כתוב וחתום ואטום מראש, כי הרי גב' בן סימון יודעת, וגם אנחנו בדיעבד ידענו, כי מתקיים כאן משחק הזוי מטורף וקרימינלי.
גב' בן סימון לא התייצבה במועד הנקוב לשלילת חרותה. המוסד הפסיכיאטרי ביקש את עזרת משטרת ישראל לאיתורה. המשטרה הפיצה את תמונתה, הוציאה
הודעה דחופה לציבור וביקשה את עזרתו. הציבור עזר והמשטרה שמה יד על ג'ואל בן סימון והביאה אותה לאשפוז כפוי.
לפני מספר ימים התייצבה גב' בן סימון לוועדת ערר, והתייצבו לידה שלושה מלאכים בדמות אדם: עו''ד איריס ברנד מטעם תנועת אומ''ץ, עו''ד צבי זר, ועו''ד ענבל בר-און. לא אלאה אתכם בפרטים כיצד נפגשו וחברו שלושת המלאכים הללו, ואגש איפא לשורה האחרונה, לסיכום וועדת הערר הפסיכיאטרית, ואלה ממצאיה: ג'ואל נמצאת בהכרה מלאה, התמצאותה תקינה בכל המובנים, מרוכזת בשיחה ועונה לשאלות לעניין ולפרטי פרטים. אין לה כל כוונות לאובדנות ונשללת מסוכנות עצמית או מסוכנות לסביבה ועל כן יש לשחרר את גב' בן סימון לאלתר. בנימוקי השחרור ציינה הוועדה כי בבדיקה קלינית לא נתגלו סימנים פסיכוטיים אצל ג'ואל ולא נמצאה שום סיבה לאשפוזה. בן סימון שוחררה מיד וחזרה אל ביתה- קראוונה.
עו''ד ענבל בר-און גוללה בראיון ממצה וקצר (
וידיאו) את סיפורה הטראגי של גב' בן סימון מנקודת מבט משפטית. אולם אני גוללתי את הסיפור מטעמים אחרים. אותי עניינה השאלה, אם זכורה לכם, כיצד פעלו הפושעים, מתי מספר ספורים, בחברה מאורגנת, או אם תרצו מתחת לאפה של החברה המאורגנת, בחטיפת ילדים, במכירתם, בזיוף מסמכיהם, איפה היו פרנסי הישוב בתקופה ההיא? לא ראו את הנעשה? עיניהם נותקו מראשם? איפה היה בן גוריון הריכוזי? איך פשע כזה נעשה מתחת אפו! איפה החברות של העו''סים שהיו לידם, שעבדו עימם, האם עיניהם לא ראו כיצד ילדים נגזרים מהוריהם ואין לי פועל טוב יותר מלגזור. איך יתכן שלא ראו את העוולה שהתהוותה לנגד עיניהם לאור היום.
סיפורה של ג'ואל בן-סימון עונה על כל השאלות והתהיות האלה באופן ענייני ומופשט: המדובר פשוט בחבורה של פושעים מפירי חוק שמבצעים עבירות ככל עבריין מצוי, לפעמים לאור היום ולפעמים בחסות החשכה, פעם כך ופעם כך, פעם משתמשים בכוחם הפיזי, פעם בכוחם השכלי, פעם מנצלים את הקשרים שלהם, ופעם משתמשים במומחיותם, במיומנותם, או באחד הכשרונות המקצועיים שרכשו במקום העבודה שלהם. מדובר בסך הכל בעבריינים לכל דבר, כמו גנבים, רמאים, עברייני רכוש, רוצחים, אנסים וכול'...
ידוע לכולנו כי התנאי להמשכיות החברה, לבל ישלוט בה התוהו, הוא כוח ההרתעה שמייצרת ע''י חוקי הענישה שגורמים ''לרתיעה'' אצל העבריינים: להעניש את הגנב, את הרוצח, האנס, כל עבירה ותמחיר הרתיעה שלה. ברור לכולנו כי אילולא העונשים החברה שלנו תהפוך בין לילה לסדום והתוהו ישלוט בה; פשוט הגנב לא יירתע מלגנוב והרוצח לא יירתע מלרצוח.
אני מכיר אישית את אל-סלוודור, מדינה במרכז אמריקה. לפני כעשרים שנה הייתי נוסע מידי חודש במסגרת עסקית לאל-סלוודור כאשר היתה מרכז העסקים החשוב ביותר במרכז אמריקה. היום היא המדינה עם שיעורי הרצח הגדול בעולם ומי שנוסע לאל סלוודור דמו בראשו, זאת כי התוהו ובוהו שלטו במדינה ומנגנוני הענישה התפרקו, קל יותר להרצח באל סלוודור כי אין ענישה.
הנקודה שהחברה הישראלית לא שמה לב אליה כאשר בנתה את מנגנון ההרתעה שלה, היא השמטת העבירות שנעשות בחסות השרשרת המקצועית. צרכנייה קטנה לא יכולה לרמות את הצרכן או לשחק במחירים, אך כלבו גדול כגון השופרסל יכול ויכול – לא כי הוא גדול אלא כי המרמה נעשית ע''י העובדים, ע''י צד שלישי, ולפעמים רביעי וחמישי. ככל והצדדים מתרבים, כך העבירה מסתתרת כווירוס המסתתר במחשב. אין לי ספק, כדוגמה, כי האחות שהודיעה לאימא התימניה כי בנה מת ונקבר- היא לא הקבלן שמסר את הילד החטוף, ומי שמסר את הילד הוא לא מי שקיבל לידיו בפועל את המזומנים, והוא לא הקבלן המקורי שרשם את ההזמנות. אין בדל של ספק כי כולם עשו יד אחת לביצוע אחד הפשעים הגדולים בהסטוריה, אך השירשור הארוך של המבצעים הסתיר את דבר העבירה וקימץ אותה; הפחית מערכה עד לכדי מחיקתה ואיפוסה בפועל.
כך, לא פחות, העבירות המסמרות שיער שניתקו ילדים מאימהותם באכזריות ללא הצורך. קשה לעמוד על הפשע המסמרר כאשר כה ידיים בוחשים בו, העו''סית האכזרית, השופט האדיש, השוטר התמים, ואולי גם העו''ד הדוחף הממזר.
העבירה האחרונה שגוללתי לעיל היא דוגמה מאלפת. היא התחילה בקריצה שובבה של השרה בעלת העיניים היפות, יחצן השרה אלישיב עמיצור ועו''דית משרד המשפטים יעל קוטיק קלטו את הקריצה המיניסטרית ופעלו במרץ. היחצן אלישיב הכין את הרקע וביקש במרמה את ג'ואל לשבת אל ביתה ולהמתין לעזרה, עמיתתו ממשרד המשפטים עו''ד יעל קוטיק התקשרה לידידתה עו''ס הדס וויס, הדס ביקשה משני בריונים מבית החולים הפסיכיאטרי איתנים להתלוות אליה שאף הם לא טמנו את ידם בצלחת, וכלה בד''ר אליזבטה יובן שחיברה חוות דעת פסיכוטית וזייפה ממצאים בעליל.
לסיום באה חוות הדעת של הוועדה הפסיכיאטרית וקבעה כי נגרם עוול לג'ואל בן סימון, ונשללה ממנה אחת הזכויות הבסיסיות הנגזרות מחוק-יסוד האדם וחרותו. כבודה חולל, הושפלה לשווא וחרותה נשללה. קשה לחלק, במציאות של היום, את מנת הפשע, גדול ככל שיהייה, בין הגורמים הישירים שהשתתפו הלכה למעשה בפשע האיום וחוללו אותו. חברה בריאה שפניה קדימה תאסוף ביעה את כל השרשרת האנושית שהשתתפה בפשע המחריד, תעניש אותם ותשליכם מאחורי סורג ובריח, החל מהשרה בעלת העיניים היפות וכלה בד''ר יובן. כך היא אמורה לעשות בכל השרשרת המזוהמת שידיה בחשו בניתוק ילד מאימו שלא כדין.
החברה הישראלית פיספסה הזדמנות פז לפסוע קדימה ולהצביע על שרשרת הפשע שהשתתפה בפשע הגדול של חטיפת הילדים בתקופת קום המדינה. עד עכשיו ממאנים להפנים את חשיבות הדבר ולהבין כי אף פעם לא מאוחר.