זהו, האולימפיאדה בברזיל מאחורינו, אפשר לנסות ולסכם.
מי לא יוצג? נבחרת הספורטאים שלנו ייצגה את ישראל. בפועל ייצגה רק את מחצית העם – לשני חלקים באוכלוסיית המדינה, כמחצית תושבי ישראל, לא היה כל ייצוג. המשלחת הישראלית לא כללה אף לא יהודי חרד אחד ואף לא ערבי.
איננו יכולים להלין באשר לחרדים. זו אוכלוסייה שמלכתחילה מתייחסת לספורט בכלל ולתחרויות בפרט בסלידה. זו התנהגות פסולה, לדעתם, התנהגות שיש להימנע ממנה מכל וכול.
אפשר לבקר עמדה ומדיניות זו, אך אין סיכוי לשנותה.
המרכיב השני באוכלוסיית ישראל שלא יוצג באולימפיידה – אלה ערביי ישראל. 47 הספורטאים המאושרים היו כולם יהודים. המשלחת לא כללה אף לא ערבי אחד, לא נוצרי, לא מוסלמי, או דרוזי אחד. למעלה מ- 20% מאוכלוסיית ישראל לא היו מיוצגים.
לכאורה לא היה כאן קיפוח. הספורטאים שיצאו לאולימפיאדה נדרשו כולם לעמוד בתנאי הסף של התחרות. ומי שלא הגיע לרמת הישגים זו לא יכול היה להיכלל בנבחרת. מבחינה זו, אכן לא היה לערבים מקום. אך שלא כחרדים, ערביי ישראל כן רוצים וכן מוכנים להיות ספורטאים, רוצים להשתתף בתחרויות. ואכן – אנו מוצאים אותם משולבים ומצליחים בקבוצות הכדורגל וראינו אף את אחמד אבו גוש, ירדני שמוצא משפחתו מאבו- גוש, שחזר מריו עם מדליית זהב.
זו לכאורה בחירה אובייקטיבית, אלא שהבעיה הרבה יותר מורכבת. אי אפשר להגיע להישגים בענפי הספורט השונים ללא מאמץ רצוף ומתמשך, כמעט מגיל אפס.
מאמצים אלה אינם מתאפשרים במגזר הערבי:
- אין מתקני ספורט ראויים בבתי הספר ובמקומות היישוב
- אין מדריכי ספורט ומאמנים ראויים
- אין חינוך לספורט
ובעיקר, במילה אחת – אין תקציבים המוקדשים לספורט.
אין לי ספק – במאמץ לא רב ניתן היה לאתר ספורטאים מצטיינים, ושילובם בנבחרת הלאומית היה אף משרת מטרה הסברתית - פוליטית של ישראל.
מציאות זו לא תשתנה אלא אם תתקבל החלטה ברמה הלאומית.
המציאות של היום איננה באשמתה של שרת הספורט. זו מציאות שהיא פרי הזנחה של 68 שנים. ספורטאים נבנים במהלך של שנים ארוכות. אך שרת הספורט יכולה וחייבת להטמין את הזרע היום.
אני קורא לשר החינוך – דרושים לנו לא רק חמש נקודות במתמטיקה – דרוש גם ספורט במערכת החינוך. הקם צוות שיבדוק את המתקנים הקיימים, שיבדוק את המורים-המדריכים, וכמובן - יבדוק את ההקצבות למטרה זו.
אני קורא לשר הפנים שיבדוק את הרשויות הערביות ואת מתקני הציבור העומדים לרשותן.
בקיצור דרושים תוכנית, תקציב ובעיקר - להתחיל לעבוד.
תוצאות נראה אולי רק בעוד 10 שנים. אל ירתיע לוח הזמנים. כדברי מאו צה טונג – מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן.
המשלחת האולימפית
