מותו הפתאומי, בטרם-עת, של שמעון פרס, הוא שציווה עלי לכתוב טור זה.

מיום שפשטתי את המדים לפני 36 שנים, הייתי משולב בכחצי תריסר קבוצות ה''ערוץ השני'' – ישראלים, פלסטינים, לעתים גורם ערבי נוסף, וכמובן גם צד שלישי ניטראלי, מעורב, מתווך וחותרים יחד להשיג פריצת הדרך. במשך שנה, ב-‏1985-86, מוניתי ע''י ראש הממשלה לעמוד בראש צוות קטן (שניים מכל צד, ופרופ' יהודי-אמריקאי אשר נכח מבלי להתערב בתכנים).

היו אלה השיחות הפוליטיות הראשונות שבין ממשלת ישראל ואשפ טוניס. משנסתיימה הכהונה של ממשלת הרוטציה, ושמעון פרס מסר המפתחות ליצחק שמיר, בא הקץ גם על שליחותי זו.

שבע שנים לאחר מכן, בעת שמשלחת ישראלית מנהלת מו''מ מתסכל עם ההנהגה הַפלסטינית בוושינגטון, בעוד אני עושה ברומא באחת מאותן קבוצות הערוץ השני, הופתענו לשמוע על הסכם שנחתם באוסלו. את רון פונדק, שותפו של יאיר הירשפלד לאותן שיחות, הכרתי היטב. רון שרת תחת פיקודי באמ''ן לאחר מלחמת יום הכיַפורים.

שמחתי על פריצת הדרך אף שהייתה לי ביקורת על פרטי ההסכם.
הכלל הראשון, שהיה תנאי להצלחה, קוים במלואו – חשאיות השיחות. ומבחינה זו היו השיחות העקרות שנוהלו בוושינגטון סיַפור-כיסוי נפלא. בתנאים הקיימים תתאפשר פריצת-דרך רק בשיחות שתנוהלנה בחשאיות מוחלטת, עד לרגע בו ניתן יהיה לפרוץ החוצה לציבור הרחב עם עקרונות ההסכם המוגמר.

ההישג השני הייתה אישיותו של ערפאת. מעמדו ברשות הפלסטינית נתן לו סיכוי שיוכל לכפות ההסכם שיתקבל על ארבעת המרכיבים של האומה הפלסטינית – ערביי יהודה ושומרון, ערביי רצועת עזה, ערביי הפזורה הפלסטינית, ולבסוף – ערביי ישראל. משנפטר ערפאת, אין בינתיים ''הרצל'' או ''בן–גוריון'' פלסטיני היכול לאכוף רצונו על הכלל.

הביקורת שהייתה לי התייחסה לנוהל שסוכם – להוציא הסכמה עקרונית נדחה הדיון בכל שאלות הליבה אל לאחר פסק זמן של חמש שנים, חמש שנים אותן ינצל כל צד ליצירת עובדות בשטח, בטרם הגיעו למו''מ האמיתי, בטרם הוברר אם אמנם יש סיכוי להגיע להסכם המלא.

הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, ההסתה הקיצונית שהקדימה את רצח ראש הממשלה, יצחק רבין בידי פנאט ישראלי, וגל פיגועי הטרור הקשים בעקבות חיסול יחיה עיאש בעזה, אלה חסלו את מעט הסיכויים שהיו להתגבר על הקשיים ולהגיע להסכם. הייתי באותה עת השגריר של ראש ממשלת ישראל לערפאת, והוא זה שאמר לי שאין ביכולתו לחסום ולמנוע את פיגועי הטרור.

כל שקרה לאחר מכן, היה חסר סיכוי מלכתחילה. לא הושלם אף השלב הראשון של ההסכם וכלל לא הגענו לשיחות האמת על בעיות הליבה.

אינני יודע אם יכולנו להגיע להסכם. אני יודע שהחמצנו את ההזדמנות לנסות ולהגיע.

אכן, היו ''פושעי אוסלו'', אך אלה לא היו רבין פרס. היו אלה מי שחיבלו בניסיון החשוב ביותר שביקש לפתור את הסכסוך.

והרשו לי לברך את ציבור קוראי הטור בברכת שנה טובה – להם ולכל עם ישראל.

---