פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
קיר הברזל
שלמה גזית (שבת, 11/03/2017 שעה 8:00)


קיר הברזל

אלוף (דימ.) שלמה גזית



אנו נציין השנה 40 שנה לשלום עם מצריים, 40 שנה מאז הביקור ההיסטורי של אנוואר סדאת בירושלים.

בואו של סדאת והשלום עם מצריים הם הוכחה לניצחונה של אסטרטגיית ''קיר הברזל''. זו האסטרטגיה לה הטיף זאב ז'בוטינסקי כבר לפני כמעט 100 שנים, ב-‏1923, זוהי האסטרטגיה אותה אימץ גם ראש הממשלה, דוד בן גוריון, 25 שנים מאוחר יותר, לאחר מלחמת העצמאות.

''הם אינם אוהבים אותנו והם אינם רוצים אותנו כאן''. זו הייתה הנחת היסוד, ''הם, הערבים כולם, ינסו שוב ושוב לחסלנו ולסלקנו מכאן בכוח הזרוע''.

רק לאחר שיתנפצו שוב ושוב אל מול קיר הברזל של עצמתנו, אל מול הכוח והנחישות של היהודים כאן בארץ, רק אז ירימו ידיים, ויכירו בקיומנו. הם לא יעשו זאת מאהבה אלא מכורח המציאות. מתי זה יקרה? לכך לא הייתה תשובה, אך הבסיס לקיומנו הייתה האמונה שבעוד עשר, עשרים או חמישים שנה, זה יקרה. זה חייב לקרות.

למרות ההתפארות המוצדקת מבחינתם במבצע צליחת התעלה ב-‏6 באוקטובר, הבינה ההנהגה המצרית כי במלחמת יום הכיפורים נחלו תבוסה צבאית קשה.
מצריים סיימה את המלחמה כאשר הארמיה השלישית, מחצית צבא היבשה המצרי, מכותרת והיא מקבלת מים, מזון ותרופות בחסדי כוחות צהל המכתרים. מצריים גם מצאה עצמה עם כוחות צהל ב''אפריקה'', כמאה קילומטר מקהיר. כוחות שהתקדמותם מערבה לעבר הבירה, נבלמה רק בכוח הפסקת האש.

נתמזל לנו המזל – מי שהתנפצה ראשונה ב''קיר הברזל'', מי שפתחה את הדרך לעשיית שלום ולהכרה בישראל, הייתה מצרים.
  • מצריים הייתה הגדולה והדומיננטית במדינות ערב. ללא מצריים אין אופציה צבאית ערבית נגד ישראל. ואכן, מלחמת יום הכיפורים הייתה המלחמה הקיומית האחרונה שידענו. ואין זה מפתיע - לאחר הסכם השלום, לאחר שהמעצמה הצבאית הדומיננטית נגדנו נעלמה מן הזירה אין למערכת הערבית אופציה צבאית שמכוונת לחסל את ישראל.
  • בה בעת, מצריים היא מדינה ענייה, מדינה עם ריבוי טבעי מטורף, מדינה שאיננה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולשאת בעול של היערכות לעוד מלחמה.
וכך, כמו שאומרים, ''בלעה קהיר את הצפרדע'' והנשיא סדאת התייצב בירושלים. אכן, נדרשו לכך אומץ בלתי רגיל ודמיון רב מצדו, אך סדאת אכן היה מנהיג אמיץ, מנהיג שראה את העתיד הצפוי לעמו.
אנו, באגף המודיעין, לפני ארבעים שנה, לא חזינו את בוא סדאת. אמנם חיפשנו סימנים של תפנית מדינית בעולם הערבי, תפנית חיובית. ואף על פי כן לא חזינו תפנית.

אני יכול, כמובן, להאשים בכך את שר החוץ דאז, את משה דיין, שלא יידע את אמ''ן בשיחותיו עם תוהמי במרוקו, אך זו האשמה טכנית. אני מבקש להתייחס כאן להאשמה הרבה יותר משמעותית והרבה יותר גורלית – אנו בישראל איננו מאמינים בסיכוי האמיתי להגיע לשלום. איננו מאמינים כי הצד הערבי אכן ישתכנע כי אין בידו לחסל את ישראל וכי זה אינטרס שלהם להגיע להידברות ולשלום עם האויב הציוני.

איננו מאמינים בסיכויי הצלחתה של אסטרטגיית ''קיר הברזל'' אותה אימצנו.

לא אשכח דיון הערכה מודיעינית שקיימנו כחודש לפני ביקור סדאת. ידענו כי הסכם הביניים התלת-שנתי, עליו חתם עדיין יצחק רבין ב-‏1975, עתיד להסתיים באוקטובר, בעוד שנה. ידענו כי אין סיכוי למצוא בשטח בסיס להסכם-ביניים חדש, אך בה בעת ידענו כי אין למצריים אופציה צבאית. מצריים אף לא החלה לשקם את צבאה לאחר מלחמת יום הכיפורים.

אז מה תעשה מצריים?
אחד הקצינים אמר – ''מה הבעיה? יש למצריים אופציה שלישית. מצריים יכולה לעשות אתנו שלום''! ואותו קצין היה הראשון שפרץ בצחוק גדול לשמע הבדיחה שלו.
חודש לאחר מכן, כזכור הגיע סדאת לירושלים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי