קבעתי לעצמי מדיניות שאינני מגיב ואינני מנסה להתדיין עם קוראים המגיבים והמערערים על תוכן הטורים שאני מפיץ מדי שבוע. הטור-המאמר שנשלח לפני שבוע (בכותרת ''תכנית-מרשל לרצועת עזה'') זכה בדרך הטבע להרבה תגובות, והפעם, בשל החשיבות שאני מייחס לנושא, החלטתי להגיב-להסביר את השיקולים שהנחו אותי בכתיבת הטור.
התגובות-הביקורת התמקדו בשלוש הטענות הבאות:
- הסתייגות מיזמה ישראלית חד-צדדית. טענו כנגדי ''אתה כותב מה צריכה ישראל לעשות, אינך כותב מה צריך החמאס לעשות'', וכן, ''סיוע לפיתוח הרצועה אכן חיוני אך יש לעשות זאת רק כחלק מהסכם כולל''.
- טענה אחרת גרסה שחלילה לנו מייזום תכנית לפיתוח הרצועה ללא פירוז הרצועה מנשק, ''והיה והחמאס ידחה יזמה ותביעה לפירוז כזה – ייפול האונוס עליו''.
- טענה אחרת באה והשוותה את התנאים שרווחו בעת הפעלתה של 'תוכנית מרשל' באירופה, תנאים שאינם דומים למצב ברצועת עזה.
הנקודה העיקרית שהדריכה אותי בהעלאת ההצעה והיזמה – זו הדחיפות. המציאות הקיימת היום ברצועת עזה, ובכל התחומים, היא קטסטרופלית. אין לנו זמן לתלות תקווה כי מצב הדברים שבשטח ישתפר מאליו. להיפך - אם לא תינקט מיד, בהקדם, יזמה לפיתוח ולשינוי פני הדברים - ואין זה חשוב כלל בידי מי – עלולה הרצועה, על שני מיליון תושביה, לקרוס, וההשלכות הקשות מקריסה זו עלולות לנחות גם אצלנו, בשטחה של ישראל;
העולם איננו מכיר ב''התנתקות הישראלית שמלפני 12 שנים כסיום הכיבוש הישראלי של הרצועה''. העליתי נקודה זו כבר בהזדמנויות קודמות - יש אינטרס ישראלי חיוני לקבל גושפנקה של ''סיום הכיבוש''.
התניית תוכנית פיתוח הרצועה בהסכם כולל ומוקדם עם השלטון הפלסטיני שבשטח היא חסרת סיכוי היום. אינני רואה סיכוי שארגון החמאס ינקוט ביזמה חד-צדדית ופומבית, ויבטל את האמנה הלאומית שלו אפילו יהא זה חלק מתוכנית מדינית מוסכמת. אכן, אני ממליץ על צעד ישראלי חד-צדדי, על יזמה ישראלית שתהא כרוכה בנטילת סיכון לא מבוטל, אך זו הדרך היחידה העשויה למנף תפנית בסדר הקדימות של תושבי הרצועה. אני מציע לעשות זאת כיוון שהסיכון הביטחוני שניטול, אם תיכשל היזמה, איננו גדול .
ואולי אף, עם הזמן, ניתן יהיה למנף את היזמה ולהגיע להבנה ולהידברות עם ישראל.
לבסוף, תגובה להערה השלישית. השתמשתי בכותרת ''תכנית מרשל'' מתוך התייחסות לכותרת ההצעה שהועלתה במאמרו של האלוף מרדכי. אין ספק שהמציאות והתנאים שברצועת עזה שונים מאלה ששררו באירופה שלאחר מלחמת העולם. השם ''תכנית מרשל'' נבחר רק מתוך כוונה ליזום תכנית פיתוח נרחבת ורב-תחומית, תכנית שתביא לשינוי המציאות הקיימת ברצועה,
ולבסוף, הגיעה השעה גם ליזום מהלכים אשר ייתנו סיכוי לשינוי המציאות. בימים אלה ציינו ארבעים שנים לביקורו של הנשיא סדאת בישראל ולהסכם השלום. בהליכה להסכם זה נטלה ישראל סיכונים אשר הוכיחו עצמם במהלך ארבעים השנים שחלפו מאז.
תגובות והבהרות
