פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_8713

ביבי הראשון, מלך ישראל וקיסר היהודים
אורי אבנרי (יום שישי, 01/12/2017 שעה 18:00)


ביבי הראשון, מלך ישראל וקיסר היהודים

אורי אבנרי



הציונות היא אמונה אנטישמית. ותמיד הייתה.

כבר האב-המייסד, בנימין זאב הרצל, סופר וינאי, כתב מספר סיפורים בעלי נטייה אנטישמית בולטת. את אלה לא מלמדים בישראל.

בעיני הרצל, הציונות לא הייתה רק תנועה להעברת בני-אדם מארץ לארץ, אלא גם אמצעי להפיכת היהודים העלובים מהגולה לבני-אדם זקופים ועמלים בארצם.

הרצל נסע לרוסיה כדי לשכנע את מנהיגיה האנטישמים, מארגני הפוגרומים, לתמוך בתוכניתו. הוא הבטיח להם להוציא את היהודים מרוסיה.

אחד המרכיבים היסודיים של האידיאולוגיה הציונית היה שרק במדינה היהודית העתידית יוכלו היהודים לזקוף את גוום ולחיות חיים נורמליים. הסיסמה הייתה ''הפיכת הפירמידה החברתית'' – כלומר יש להעמיד אותה על בסיס של פועלים ואיכרים, במקום הספסרים והבנקאים.

כאשר הייתי תלמיד בבית-ספר בפלשתינה-א''י של ימי המנדט, כל מה שלמדנו היה טבוע בבוז עמוק ל''יהודי הגלות'', שהעדיפו להישאר בגולה. היה ברור שהם נחותים מאיתנו מכל הבחינות.

השיא הושג בראשית שנות ה-‏40 על-ידי קבוצה קטנה, שזכתה בכינוי ''הכנענים''. הם הכריזו שאנחנו בכלל מהווים אומה ''עברית'' חדשה, שאין לה שום קשר עם היהודים בכל מקום. כאשר נודעו הממדים הנוראים של השואה, הקולות האלה נדמו, אך לא לגמרי.

האנטישמים, מצידם, תמיד העדיפו את הציונים על פני שאר היהודים. אדולף אייכמן אמר, כידוע, שהוא מעדיף לשאת ולתת עם הציונים, מפני שהם ''יסוד ביולוגי'' יותר טוב משאר היהודים.

גם היום, שונאי-היהודים בכל מקום מוחאים כף למדינת-ישראל, כעדות לכך שהם בכלל לא אנטישמים. דיפלומטים ישראליים אינם דוחים את האפשרות לנצל תמיכה זו. הם אוהבים את הימין הקיצוני.

מעולם זה לא הפריע למדינת-ישראל לנצל את תמיכת היהדות העולמית. בשעתו נפוצה בדיחה: אלוהים חילק את חסדיו באופן צודק לערבים ולישראלים. לערבים הוא נתן את הנפט, שהקנה להם כוח פוליטי וכלכלי אדיר. ואילו לישראל הוא נתן את יהודי אמריקה, על כספם והשפעתם הפוליטית.

כשקמה מדינת-ישראל, המדינה הייתה זקוקה באופן נואש לכסף כדי לקנות לחם לחודש הבא, פשוטו כמשמעו. ראש-הממשלה, דויד בן-גוריון, שוכנע לטוס לאמריקה כדי לחזר אחרי כספם של היהודים. אבל התעוררה בעיה: בן-גוריון היה ציוני מושבע, ועל כן היה מנוי וגמור עימו לשכנע את היהודים להשאיר את הכל ולעלות לארץ. עוזריו עמלו קשה כדי לשכנע אותו שלא להעלות על שפתותיו את המילה ''עליה''.

היחסים הבלתי-שווים האלה נשארו עד היום. הישראלים בזים בחשאי ליהודים האמריקאים, המעדיפים את ''סירי הבשר של מצריים'' על פני החיים כאנשים ישרי-גו עצמאיים במדינת היהודים, אבל הם תובעים את תמיכתם הפוליטית הבלתי-מסויגת. רוב הארגונים היהודים בארצות-הברית אכן מספקים תמיכה זו. יש להם כוח אדיר בבירת ארצות-הברית. איפא''ק, השדולה הציונית, נחשבת ללובי השני בכוחו, אחרי ארגון בעלי-הנשק.

לרוע המזל, היחסים ההדדיים בין מדינת-ישראל ויהודי-אמריקה יוצרים יותר ויותר בעיות, שאי-אפשר עוד להסתירן.

ההתפרצות האחרונה באה ממקור בלתי-צפוי. הוא נושא שם בלתי-רגיל: ציפי חוטובלי. זהו שם גרוזיני. ואכן, הוריה ''עשו עליה'' מהרפובליקה הסובייטית לשעבר. לישראלים רבים קשה לבטא את השם נכונה.

ציפי היא אשה בת 39, גם אינטליגנטית, גם יפהפיה וגם ימנית קיצונית. השקפתה משלבת לאומנות רדיקלית ודתיות אורתודוקסית. מובן שהיא חברת הליכוד. זה עזר לה להגיע למשרה הרמה של סגנית-שר-החוץ.

ומי שר-החוץ? אף אחד לא. נתניהו פיקח מדי מכדי למסור את המשרה היוקרתית למישהו העלול להתחרות בו. זה מעלה, כמובן, את מעמדה של חוטובלי.

בדרך כלל, חוטובלי שותקת. אך לפני מספר שבועות היא פתחה את הפה. היא זרקה פצצה מילולית.

בראיון עם ביטאון אמריקאי, סגנית-שר-החוץ של מדינת-ישראל תקפה את יהדות אמריקה בצורה זדונית. היא חזרה על סיסמאות אנטישמיות נושנות. בין השאר היא גינתה את העובדה שיהודי אמריקה אינם שולחים את בניהם לצבא האמריקאי. כתוצאה מכך, היא טענה, היהודים האלה אינם מסוגלים להבין לנפשם של ישראלים, שבניהם החיילים עומדים בקרב יומיומי.

זוהי הטלת אשמה ישנה. אני זוכר שראיתי פעם כרוז שהומטר במלחמת-העולם השניה על-ידי מטוסים נאציים מעל לקווי הצבא האמריקאי בצרפת. הוא הראה יהודי שמן, בעל אף עקום, המעשן סיגר עבה וממזמז אשה אמריקאית בלונדית. ''בשעה שאתה שופך את דמך באירופה, היהודי אונס את אשתך בבית!'' נאמר בכרוז.

כידוע, גיוס-החובה בוטל באמריקה מזמן. הצבא האמריקאי מורכב עכשיו ממתנדבים, בני המעמדות הנמוכים. היהודים אינם שייכים לשיכבה זו. האשמה של חוטובלי היא שאות גמורה.

חוטובלי גונתה בפה מלא, אבל לא פוטרה. גם עכשיו היא ממונה על כל הדיפלומטים הישראליים בעולם.

תקרית זו היא רק האחרונה בשרשרת של בעיות ביחסים שבין שתי הקהילות.

כבר בימים הראשונה מכרה מדינת-ישראל זכויות-יתר דתיות רבות לממסד הדתי האורתודוקסי, תמורת הקולות שלו בכנסת, שהם חיוניים להרכבת קואליציה ממשלתית.

בישראל אין נשואים אזרחיים. אם גבר יהודי בישראל רוצה לשאת אשה נוצרית או מוסלמית – דבר נדיר – הם צריכים לנדוד לקפריסין השכנה.

אך ביהדות המודרנית יש כמה וכמה ''זרמים''. בארצות-הברית, רוב היהודים שייכים לזרם הרפורמי או לזרם השמרני. ישראל מכירה בזרמים האלה רק בקושי. כל הנשואים אורתודוקסים. כן גם הפיקוח על הכשרות – עסק המכניס הון אדיר.

פירוש הדבר שכמעט ואין זכויות בישראל לקהילות היהדות האמריקאית. הן קיימות כאן בקושי.

כאילו לא די בכך, יש סכסוך זדוני בעניין הכותל המערבי, המקום הקדוש ביותר ליהדות. הכותל נחשב לשריד היחיד שנותר מבית-המקדש השני, שנהרס על-ידי הרומאים לפני כ-‏2000 שנים. (למעשה זהו רק שריד מהקיר החיצוני שתמך באדמת המתחם של המקדש.)

בתיאוריה שייך הכותל לכל היהודים, אך ממשלת-ישראל העבירה את המקומות הקדושים לשליטה הבלעדית של הממסד האורתודוקסי, המרשה רק לגברים להתקרב אליהם. ארגוני הרפורמים ואגודות הנשים מחו בזעם, ולבסוף הושגה פשרה: החלק העיקרי של הכותל נשאר בידי האורתודוקסים, אך קטע צדדי הושאר לרשות הרפורמים והנשים. עכשיו ביטלה הממשלה גם את הפשרה הזאת.

הבנים והבנות של הקהילה היהודית בארצות-הברית מתרחקים מישראל בקצב מהיר. כמחצית הבנים נושאים נשים נוצריות.

הבעיה היסודית היא שכל מערכת היחסים בין הישראלים לבין היהודים בפזורה מבוססת על שקר: הטענה שהם שייכים לאותו העם.

המציאות הפרידה ביניהם מזמן. המצב האמיתי הוא שה''יהודים'' בישראל הם אומה חדשה, שנוצרה על-ידי המציאות הרוחנית, הגיאוגרפית והחברתית בארץ החדשה – כמו שהאמריקאים שונים מהבריטים, והבריטים שונים מהאוסטרלים.

יש להם רגש חזק של שייכות הדדית, של מורשת זהה ושל קשרים משפחתיים. אבל הם שונים.

ככל ששני הצדדים יקדימו להכיר בכך רשמית, כן מוטב לשני הצדדים. היהודים האמריקאים יכולים לתמוך בישראל – כמו, למשל, האירים האמריקאים תומכים באירלנד. אבל הם לא חבים נאמנות למדינת-ישראל, והם לא חייבים לשלם לנו מס.

מדינת-ישראל, מצידה, יכולה לעזור ליהודים בצרה, בכל מקום, ולהתיר להם להצטרף אלינו. ברוכים הבאים.

אבל אנחנו לא שייכים לאותה האומה. אנחנו כאן, בישראל, מהווים אומה המורכבת מאזרחי ישראל. היהודים באמריקה ובשאר הארצות שייכים לאומות בארצותיהם, וגם לעדה היהודית האתנית-דתית העולמית.

בנימין נתניהו היה רוצה להידמות למלכה ויקטוריה, שהייתה ''מלכת בריטניה וקיסרית הודו''. הוא רוצה להיות מלך וקיסר – מלך ישראל וקיסר היהודים.

אז הוא לא.







http://www.faz.co.il/thread?rep=177722
מכל מְמַלְמְלַי הִכְּסָלְתִּי
בצלאל פאר (יום ראשון, 10/12/2017 שעה 22:50)

הגדרה אבנרית חדשה לאנטישמיות: ''הפיכת היהודים העלובים מהגולה לבני-אדם זקופים ועמלים בארצם''. כלומר, עצמאות יהודים, ציונות, מדינה עברית הם אנטישמיות?

לפי אבנרי הציונים הם אנטישמים כי הם כופים על עצמם להיות בני אדם עצמאיים, חזקים, ותלויים פחות בגויים. אז מה נלין על האנטישמים הנאצים ששוללים עצמאות יהודית, שהם פילושמים?!
קישקוש א-ברברי מקושקש

לפי אבנרי כל גוי שהוא בעד ישראל הוא בהכרח אנטישמי, כי כנראה בתוכו הוא שונא יהודים והוא רוצה שהם יעופו החוצה ויברחו לישראל. כמובן שזה קשקוש מקושקש. אבל אני מאמין שאבנרי באמת מאמין בזה, ואז הייתי רוצה לשאול אותו, האם הוא כל כך שונא את הפלסטינים [ותיעב את חברו היקר ערפאת] עד שהוא רוצה שתהיה להם מדינה?

לגבי אדולף אייכמן, אולי אבנרי שכח, אבל הוא נפגש עם ציונים מזרם מסויים בשנות ה-‏30 באירופה ובארץ ישראל בשלב שהנאצים דיברו רק על גירוש היהודים מזרחה או מערבה או לארץ ישראל ולא על השמדתם. אבנרי חי כיום רק בגלל מאמץ ההצלה של יהודי גרמניה, שהצליח מבחינתי רק חלקית, כי הוא היה מצומצם מדי. אם ההנהגה הציונית, ובעיקר דיזנגוף, היו מצליחים יותר, ההצלה היתה גדולה יותר. בהחלט אפשר היה להרחיב את חילוץ יהודי גרמניה, גם לאחר רצח ארלוזורוב, ולהמשיכו בודאי עד 1936, שנת האוימפיאדה בגרמניה, על בסיס הרצון והצורך של גרמניה הנאצית להציג פנים מרגיעות לעולם. הפרוייקט נעצר הרבה בגלל עקשנותה של בריטניה להגביל את העלייה הציונית, ועדיין גם חוסר המודעות לסכנה הצפויה בהמשך בעיקר אצל ההנהגה הציונית ויהדות גרמניה [ושוב עניין אייכמן עולה שוב בעסקה של קסטנר, אבל על חרפת הפקרת יהודי הונגריה, טרנסילבניה וסרביה בתמורה לחילוץ עצמי ומקורבים לא ארחיב כאן מילים].

''שונאי-היהודים בכל מקום מוחאים כף למדינת-ישראל''? שונאי היהודים עשו מעבר והם רואים בישראל את היהודי של העולם שיש צורך להשמידה. כנראה שאבנרי שבוי בסיסמאות הפתגמיות שלו, עד שהוא לא נותן למציאות להשפיע עליו. אבל אם היה גולש ברשת ומחפש מילות מפתח בנושא הזה בכל מנועי החיפוש ואפליקציות לויכוח: טוויטר, פייסבוק, בלוגים, תגובונים באתרי חדשות, היה מבין בגבול ברור בין תומכי ישראל שהם אוהבי היהודים ובין שונאי ישראל שהם גם האנטישמים. ישנו מתאם גבוה בתכונות שתי הקבוצות האלה. השאלה למה אבנרי טועה בגדול ונצמד שוב ושוב לתיאוריות קונספירציה אנטישמיות ממודל די ישן? אולי כדי להגן על זכר חברו האהוב יאסר ערפאת שרוצה לומר לנו אבנרי, שערפאת אהב יהודים בעיקר כמו אורי אבנרי, כגודל שנאתו לישראל? מעניין.

אני מכיר את הישראלים ואפילו כמה יהודים אמריקאים ואני בטוח שכל ישראלי שקורא את טענתו המופרכת של אבנרי ''הישראלים בזים בחשאי ליהודים האמריקאים''. להיפך, בזו שלא בחשאי לישראלים שירדו לאמריקה (''נפולת של נמושות''), אבל בודאי שהעריכו את יהודי אמריקה על הישגיהם הבלתי-פרופורציונליים לגודלם. הישראלים אפילו התגאו ומתגאים בגניוס היהודי. גם אם האידיאל הציוני הוא שכל יהודי יבחר וילה לישראל, הרי זה לא מתחייב שבכל פעם שאתה מדבר עם או אל ציבור יהודי באמריקה, תאמר להם שמקומם בישראל. שהרי המציאות ברורה לכולם, ואי אפשר לחזור ולקשקש את זה בכל פגישה, בכל שנה, בכל מקום. זה היה הופך כבר למנהג טפילי ומאוס. להיפך, האידיאל נשאר כמות שהוא, ולא הפריע לאינטראקציה הפוריה בין שני הקהלים, לתועלת שני הצדדים. חשוב לשמר על הקשר בין יהודי אמריקה לישראל, בכלל לא בגלל הכסף שבכלל רובו לא מגיע לישראל, ואפילו לא כדי שישפיעו על מדיניות הממשל ובתי הקונגרס, אלא רק כדי לשמר כמה שאפשר מסגרות שיתנו לביטוי היהודי להשתמר בהן. שהרי יהדות אמריקה הולכת ונספגת את תוך החברה הקולט במימדים מדאיגים, ומספרם המעשי בירידה קבועה מתמדת. לכן כל קשר אידיאולוגי, תרבותי, דתי, חשוב ביותר. כן, וגם להציע להם את אופציית העלייה, אבל לא בהצהרות פומפוזיות ומיותרות, אלא בעבודת כפיים יומיומית של סוכני גיוס אידיאולוגיים שיציעו דרכים ראויות לכל פוטנציאל-עלייה להגשים את האידיאל.

''ציפי חוטובלי. זהו שם גרוזיני''? הבנתם? ממש חשוב לעניינו... ואני בטוח שבליבו אבנרי בז לכל מה שהוא גרוזיני. כאילו ''אוֹסטרמן'', שבודאי משפחת אביו היגרה בשלב כלשהו ובאה ממזרח כדי לגור בגרמניה, זה שם רגיל בהחלט?!!!
חוטובלי היא ימנית מוכשרת, רהוטה, מתונה ורציונלית. היא מנהלת מלחמה נגד אוייבים תועמלניים בחו''ל, שחלקם הם מבני מדרשו של ''הֶר אוסטרמן''. אני מעריך שרוב יהודי אמריקה מקבלים את ביקורתה בהסכמה ובהבנה כפי שמציג את זה כותב המאמר http://www.jewishpress.com/indepth/opinions/anatomy-...
. אין בארץ ''קהילות היהדות האמריקאית'', אלא יהודים שעלו מאמריקה ושייכים לכל הזרמים הפוליטיים, אם כי חלקם בצד הימני גדול הרבה יותר. יש כמובן מספר גדול של מתנחלים יהודים ממוצא אמריקאי עם כיפה. יש גם מספר די קטן של ''ליברלים'' שהשתלבו בארגוני-קצה שמאלניים, שחלקם אפילו שוללים את קיומה של ישראל. מנגד, ישראל מעולם לא ''דרשה מיהודי אמריקה להיות חייבים בנאמנות למדינת-ישראל, או בתשלום מס לה''. מאיפה הקריץ אבנרי את הטענה הזאת?

אבנרי מבלבל את עצמו לדעת וסותר את עצמו כשהוא אומר: ''הבעיה היסודית היא שכל מערכת היחסים בין הישראלים לבין היהודים בפזורה מבוססת על שקר: הטענה שהם שייכים לאותו העם.'' ומוסיף מיד: ''יש להם רגש חזק של שייכות הדדית, של מורשת זהה ושל קשרים משפחתיים. אבל הם שונים'' - - - - - אז תחילה, האם צאצא של משפחתי שאביו הגיע לאמריקה לאחר השואה כי הבריטים לא נתנו לו להיכנס לארץ, איננו שייך לעם שלי, גם אם בהכרתו של קרובי הוא בן לעם היהודי? אינני חושב שלאבנרי יש בסיס לטענתו המופרכת, שהרי המציאות טופחת על פניו ויהודי אמריקה מוכיחים שוב ושוב שהם יהודים ושהרבה מבינהם גאים בכך. אנחנו והם נקבע אם אנחנו עָם, ולא אידיאולוגיית-הברזל של אבנרי שלא משנָה צורה, אבל רק מרבָּה חלודה וסופה להתפורר כעפר, כפי שמעיד המשפט הנוסף שטען, שעניינו עוד הסבר לכך שהיהודים בכל העולם הם עָם אחד. אין אומה ישראלית, אבל יש עָם ישראל. אני מעריך שבעוד כמה דורות, כאשר יהודי התפוצות יתמעטו, גם בשל הגברת העלייה לישראל וגם בשל התבוללות, נוכל לדבר גם על אומה יהודית, אומה ישראלית שיושבת בארץ ישראל והיא ריבונית לעצמה. אין כזה דבר ''אומה של אזרחי ישראל'' כמו שראינו מסביבנו שאין כזה דבר ''עם סוריה'', ''עם ירדני'' ואפילו לא ''עם פלסטיני''. שם יש בעיה להיווצרות של עם חדש על תשתית אסלאמית, כי האסלאם לא דורש את זה ולא מתייחס לזה. אנחנו בילבלנו בין ''עם סורי'' ל''אזרחים סורים'', עד שהאזרחים פרצו במרד אלים שלא נפסק מזה 7 שנים. עָם/אומה זה לא רק אזרחות משותפת באותה אדמה אלא אידיאל רעיוני משותף [דבר שמתקיים במצרים, תורכיה, איראן/פרס שהיו כבר עמים בוגרים כאשר האסלאם כבש אותם). אם ערביי ישראל לא יזדהו עם האידיאל הציוני, הם לא ירגישו שותפות של דרך ואמונה שמביאה את האזרחים לדרגת הכרה ושייכות ללאום משותף, אלא יישארו ברמת 'אזרח ישראלי'. יהודי שחי בישראל מרגיש וחושב שהוא שייך לעָם ישראל במובן הלאומי והדתי, וטוב שיש רוב יהודי בישראל שישמור על המדינה כמנגנון לניהול ענייני עם ישראל, המובן של העם היהודי ולא במובן של ''העם הישראלי''.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.