פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
המודיעין, התקשורת והמדיניות
שלמה גזית (שבת, 03/03/2018 שעה 7:00)


המודיעין, התקשורת והמדיניות

אלוף (דימ.) שלמה גזית



מלחמת ויאטנם, נמשכה כשש עשרה שנים (1959 – 1975). כארבעה מיליון איש נהרגו במלחמה – מחציתם אזרחי המדינה, ייתרם – חיילי הצפון והדרום, ועוד כ-‏60 אלף חיילים אמריקאים. היה זה ניסיון אמריקאי כושל למנוע את השתלטות הצפון הקומוניסטי על המדינה.

שלושה נשיאים אמריקאים היו מעורבים במלחמה – הנשיא קנדי, הנשיא ג'והנסון והנשיא ניכסון. בארה''ב של אותן שנים נהוג היה עדיין שרות חובה צבאי, אך העם האמריקאי לא תמך ולא הזדהה עם המלחמה, והמדינה ראתה הפגנות קשות נגד המעורבות בויאטנם, ואלפים רבים התחמקו מן השרות, חלקם – אף מצאו מקלט בקנדה.

הסרט ''העיתון'' (THE POST) עוסק באפיזודה אמריקאית אחת – שורת דוחות בפנטגון, אשר חזרו והצביעו על חוסר הסיכוי להכריע את הוייטקונג ולנצח במלחמה. דוחות אלה הוצגו בפני שלושת הנשיאים בעוד שאלה הסתירו אותם מעיני הציבור וחזרו שוב ושוב על הצהרות אופטימיות, על הצורך להרחיב את המעורבות לקראת הכרעה צבאית.

עובד מחלקת ההגנה, דניאל אלסברג, נשלח לויאטנם והתרשם באופן בלתי אמצעי מן המצב. מזכיר ההגנה, רוברט מקנמרה, מקבל את דיווחו ואף נראה כמזדהה עם חוסר התוחלת שבהמשך הפעילות הצבאית, ואף על פי כן – הוא יוצא לתקשורת ובפיו ההערכות האופטימיות.

אלסברג מצליח להוציא ולצלם את מסמכי הפנטגון ומוסר אותם לפרסום. הסערה הציבורית שהתעוררה הייתה גורם חשוב בהחלטת ארה''ב לסיים המעורבות ב-‏1975.

במושגים של היום קשה להבין כיצד הצליח המימשל להסתיר את העובדות מן הציבור. אף על פי כן, מאז הורה הנשיא ג'ורג' בוש הבן, לפני כחמש עשרה שנים על מעורבות אמריקאית בעיראק, מוצאת ארה''ב את עצמה מסובכת שוב בלחימה חסרת תוחלת. העובדה שמדובר עתה בצבא קבע מקצועי, היא שמונעת, אולי. סערה ציבורית חדשה.

המקבילה הישראלית למסמכי הפנטגון אלה הערכות המודיעין, מסמכי המל''ל, המוסד והשב''כ. הערכות אלה מובאות בדרך כלל ומוצגות בממשלה ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אך תוכנם חסוי בפני הציבור, ואיננו יודעים אם, ואילו מסקנות והחלטות מתקבלות בעקבות סקירות-הערכות אלה.

אך גם בישראל כבר אין שמירת סודות הרמטית.

לפני מספר שנים צפינו ב''שומרי הסף'', ראיון מרתק עם כל ראשי שרות הביטחון הכללי שפרשו, הסוקרים ומסכמים את ישיבתנו בשטחים, כולם ביקורתיים ופסימיים להחריד.

הסרט הצליח באולמי הקולנוע, אך לא זכה לדיון ולהסקת מסקנות בדרג הממשלתי. ומה שמטריד במיוחד – זו ההתעלמות של התקשורת מעיסוק בנושא, וכמובן, התעלמות של דעת הקהל. מעניין שגם המפלגות – בקואליציה ובאופוזיציה – לא בקשו לדון בנושא.

לפני מספר שבועות, פרסם רונן ברגמן ב''ידיעות אחרונות'' את הצלחת ראש המוסד (מאיר דגן) ועמיתיו בקהילת המודיעין, לסכל תוכנית מדינית של הכנות לתקיפת מתקני הגרעין באיראן. שוב, היה זה פרסום פומבי שלא זכה לכל תגובה במערכת הפוליטית והציבורית.

פרסום המסמכים החסויים בוושינגטון חולל סערה בארה''ב. חוששני כי פרסום דומה בישראל אינו מעניין איש, לא את הפוליטיקאים ולא את התקשורת, וזאת כאשר ההשלכות לגבינו חמורות לאין ערוך.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


לא כל לובש מדים לשעבר צודק
בצלאל פאר (שבת, 03/03/2018 שעה 19:20) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

רקע
-----

אמ''ן מפרסם אחת לשנה, בראשית כל שנה, הערכת מצב איסוף מודיעינית, ולא הערכה מבצעית, של המצב במזרח התיכון ואצל כל אויבות ישראל, אחת לאחת. בד''כ אין שם המלצות לביצוע מבחינה מבצעית, אלא הנחיות לשיפור תפוקות המודיעין בעניין כזה או אחר, העלאה והורדה של נושאים בצי''ח האיסוף המודעיני כדי להתמודד עם השינויים בריאליה. אין שם המלצות מבצעיות כמו - להשמיד את הנשק הגרעיני האיראני. שוב, המודיעין רק מעריך את גודל האיום, הסיכון והפוטנציאל. למיטב דעתי סיכום מצומצם לא מסווג שלו יכול להיות מפורסם בעיתונות. הדרג המבצעי הוא המחליט. הדרג הזה מבחינה פורמלית הוא הקבינט ובעיקר רוה''מ. הדרג הזה מקיים פגישות שבועיות ופגישות מיוחדות [לפי נושאים שעולים ומתחייבים מהריאליה] כדי לסכם על הפעולות שהמערך המבצעי - הצבאי והמודיעיני שהוא כולל גם את המוסד, משה''ח והשב''כ, אמור לעשות. דרישות לביצוע מהלך כזה או אחר - בין אם זה מבצע חשאי או גלוי, תקיפת יעד אוייב בעומק, גיחת צילום חוצת קו וכו' יכולות להגיע מכל גורם במערכת, בין אם זה ממפקדי שטח, קציני מודיעין, ראשות מוסד/שב''כ, ואז הדרישה הזו עולה בדיוני האישורים הפנימיים באמ''ן או מוסד או שב''כ ומובאים לאישור בפני הור''ש (ועידת ראשי שירותים שמתקיימת אחת לתקופה של שבוע-שבועיים או לפי צורך דחוף) ומשם הלאה לקבינט. כמו כן ישנן הרבה שיחות דו''צ ושיחות ועידה בין הגופים האלה לפי הנדרש במיידי. כל היח הזה מבוסס על מודיעין מסווג ביותר. חומרי הרקע מגיעים גם מהמועצה לבטחון לאומי שמלווה את כל התהליך מנגד עוד לפני תחילת הדיונים בקבינט, ובכך היא יכולה לתת את תמיכתה או הסתייגותה בכל נושא. איכות התהליכים מותנית ביותר באיכות המפקדים והמנהלים בכל ארגון וביכולת רוה''מ לסנכרן ולנווט בין כולם, להוביל את הדיונים ולדעת לקחת החלטות. מרגע שהתקבלה החלטה כל אירגון חייב להתגייס למימושה ולא חשוב מה היתה עמדת ראשו. מכאן שאם דגן פעל בעניין תקיפת הגרעין האיראני אצל גורמים חוץ ממסדיים שלנו [גם הדליף להם מידע על עמדת רוה''מ ושר הביטחון שככל הידוע רצו לתקוף, וגם השפיע עליהם שיפעלו נגד הממשלה], הרי שהוא עבר עבירה חמורה מבחינה ביטחונית שעונשה חמור ביותר. דרך אגב, בעניינים מבצעיים כאלה, אין שום סיבה ותכלית לפרסמה בציבור, בטח לא לפני ביצוע הפעולה עצמה, ולעיתים אף לא לאחריה [במידה ומדובר בפעולה חשאית שלא מתפרסמת בכלל או בפעולה חשאית שישראל לא לוקחת אחריות עליה]. פעולות כמו תקיפה כוללת ומאסיבית על מטרות גרעין באיראן היא תהליך ארוך של חודשים, ובמקרה שלנו אפילו שנים. לכן, הפעולה של דגן אצל גורם חיצוני להשפיע על נתניהו וברק לא לבצע את התקיפה היא על פי החוק עבירה פלילית חמורה.
_new_ הוספת תגובה



לגבי הסרט על 6 ראשי השב''כ שומרי הסף
בצלאל פאר (שבת, 03/03/2018 שעה 19:42)
בתשובה לבצלאל פאר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפני מספר שנים צפינו ב''שומרי הסף'', ראיון מרתק עם כל ראשי שרות הביטחון הכללי שפרשו, הסוקרים ומסכמים את ישיבתנו בשטחים, כולם ביקורתיים ופסימיים להחריד.

ניכר שעמדותיהם הן עמדות פוליטיות כשהם מנסים לתמוך אותם במידע המודיעיחני המצוי עימם, בלי שהציבור יוכל לחלוק במידע הזה. מנגד, מהיכרותי את המאטריה הזאת אוכל לומר בביטחון, שכל אדם נבון יוכל להגיע למסקנה התואמת את עמדתו הפוליטית על בסיס המידע המתפרסם בתקשורת. מאז האינתיפאדה השניה התקשורת מלאה במידע על החברה הפלסטינים ברמה פרטנית. בודאי היודעים לקרוא ערבית נגישים ליותר מידע במקור. אבל יותר מידע אין משמעותי להפסיק ולתמוך בעמדותיך האידיאולוגיות. הנטיה של אנשים היא להתבצר בעמדותיהם, ולנכס פרשנות תומכת למידע שמתרוצץ במרשתת. לכן איינו נדהם ולא נפחד מהדיעות שהביעו רוב ראשי השב''כ, דיעות התואמות למוצאם הפוליטי. לכן אני לא גם לא הולך שולל אחר כ-‏200 בכירי מערכות הבטחון שבכל עת משבר שלהם, הם מפרסמים הודעה לציבור מתוך רצון להתריע או להפחיד אותנו שנתניהו מוליך את ישראל לאבדון. מעניין שאלה בדיוק אותם הגנרלים שלא מנעו מישראל להיכנס למלכודת אוסלו והופתעו שוב ושוב מהתפרצויות הטרור הפלסטיני. ואני לא ארחיק לכת עד מלחמת יום הכיפורים. למיטב זיכרוני הסרט לא כל כך הצליח בבתי הקולנוע (שלמה גזית כותב מצד אחד ש''הסרט הצליח באולמי הקולנוע'' ומנגד ש''התעלמות של דעת הקהל'', והרי זה דבר והיפוכו, שהציבור הרב שצפה בסרט לא הגיע למסקנה שהמסר של הסרט היה ראוי ומאוזן] ולכן שידרו אותו גם בטלויזיה, אבל אנשים לא שינו דעתם בעניין הפלסטיני בעקבות שמיעת הדוברים. בהחלט יש מקום לביקורת ראויה כנגד כמה נושאים שהעלו.

שלמה גזית אומר שראש המוסד מאיר דגן ''הצליח לסכל'' החלטת ממשלה לתקוף באיראן. האם שלמה גזית לא מבין שבכך הוא אומר שדגן פשע, עבר עבירה בטחונים קשה? אז על מה יש לשבח אותו? ואם גם בזאת הפרסום לא לוּוה בכל תגובה במערכת הפוליטית והציבורית, אולי זוהי הוכחה שאין הציבור יכול ואין הוא ראוי שויכוחים בטחוניים יתנוססו בראשי כותרות, בטח לא בטרם סיכול הסכנה האמורה? רוצה לומר שעניינים אלה הם באחריות ישירה ומלאה קודם כל של ראש ממשלה והקבינט ואחר כך של המערכת הביטחונית. כמו שגזית יודע [אומנם היה לאחר פרישתו מהצבא] שגם לתקיפת הכור הגרעיני בעיראק התנגדו בכירים, כולל עזר וויצמן, ראש המוסד חופי, סגן הרמטכ''ל. למיטב זכרוני רק הרמטכ''ל רפול ומפקד חה''א דוד עיברי תמכו בפעולה.

פרסום המסמכים החסויים בוושינגטון חולל סערה בארה''ב. חוששני כי פרסום דומה בישראל אינו מעניין איש, לא את הפוליטיקאים ולא את התקשורת, וזאת כאשר ההשלכות לגבינו חמורות לאין ערוך.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי