פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_884

תרומתו של מר סילבן שלום לכלכלה הישראלית
דוד סיון (שבת, 19/10/2002 שעה 21:13)


תרומתו של מר סילבן שלום לכלכלה הישראלית

ד''ר דוד סיון



האם יש לשר האוצר סיבה להיות מרוצה? הוא ''חזר עטור הצלחות והישגים ... בוושינגטון ובניו-יורק הצליח שלום לשכנע את ראשי הכלכלה העולמית ואת חברות דירוג, שלמרות המשבר הכלכלי והאינתיפאדה, אין נשקפת סכנה ליציבות המשק הישראלי...1'' הוא גם אמר ''התחושה שלי שאנחנו זוכים ליתר הערכה בחו''ל ממה שנעשה בתחום הכלכלי מאשר בארץ2.'' אבל, האם אין סכנה ליציבות הכלכלית של המשק הישראלי?


סילבן שלום
שר האוצר טוען: ''מדובר בהרבה גורמים אקסוגניים. אבל מה שעשינו מנע את המשבר הכלכלי, והבטיח את יציבות המחירים. דוקא בתקופה הקשה הזאת הקטנו את החוב החיצוני, רזרבות מטבע החוץ גדלו, הרחבנו את ההשקעות בתשתיות, עשינו רפורמות במס הכנסה, בשוק העבודה ובהוצאות הביטחון והקפאנו את החקיקה הפרטית3.'' בהמשך הוא מסביר שהמהלכים הללו פגעו בפופולריות הפוליטית שלו. ושכעת המטרה היא לייצר פלטפורמה שתאפשר למשק לנוע קדימה (לצמוח?).

בהמשך אטען כי מר שלום הוא בין הגורמים האנדוגניים, המשמעותיים, למצב הקשה אליו נקלע המשק הישראלי בשנתיים האחרונות. נכון, עוצמת הפגיעה של האינתיפאדה, המשבר הכלכלי בהי-טק ובמדינות כמו ארה''ב, גורמים אקסוגניים לכאורה, גבוהה יותר. יחד עם זאת, פעולה נכונה, בהובלת משרד האוצר, יכלה לרכך את עוצמת הפגיעה באופן משמעותי. מאחר שהתקציב נקבע על ידי המערכת הפוליטית - הוא תמיד תהליך פוליטי. לכן כאשר שר האוצר אומר שהציבור יעניש את מי שיעשה מהתקציב עניין פוליטי, ברמיזה לעמדת מפלגת העבודה, הוא עצמו עושה שימוש פוליטי בתקציב.

לפני כשנתיים, עוד לפני שמונה לשר האוצר, הוביל מר שלום, עם חברי כנסת אחרים, מהלכים לעידוד החקיקה הפרטית, של תוספות תקציביות שגרמו לניפוח התקציב במיליארדי שקלים. מטרתו של שלום וחבריו היתה, בין היתר, להעלות את הפופולריות שלהם ולהפיל את ממשלת ברק. נכון, כבר היו דברים מעולם, אבל החידוש היה בהיקפי התקציב ששועבד בצורה לא עניינית. לאחר שהופלה ממשלת ברק וממשלת שרון תפסה את מקומה הוביל מר שלום, כעת שר אוצר, ''מלחמה'' בחוקים הפרטיים הללו – מלחמה שהוכתרה בהצלחה. מכאן שמר שלום חושב שאותם חוקים לא היו ראויים מההתחלה. בעצם הוא עשה שימוש ציני בכוחו הפוליטי להפיל את ממשלת ברק ולא במטרה לשפר את המצב הכלכלי.



במשך שנים נחשבו פקידי האוצר, כמו גם מנהליו, כגוף מקצועי שעניינו הכנת חומר והמלצות מקצועיות לדרג הפוליטי. הם הוכרו על ידי רבים כמקצוענים בעלי אמינות ורמה גבוהים. נכון, תמיד היתה מתיחות עם הדרג הפוליטי משום שהמטרות לטווח הקצר היו מנוגדות. אבל מאז מינויו של מר שלום התחיל להתקבל הרושם שהם נהפכו, בעצם, לדובריו של שר האוצר, בעיקר כאשר על הפרק עמדו חילוקי דעות בנושא התקציב ומדיניות כלכלית. הדבר בלט במיוחד מאז שהחלו הדיונים על תקציב 2002, כאשר נעשה שימוש בהנחות לא מציאותיות לגבי שיעורי הצמיחה הצפויים לצורך חישוב הקיצוץ הנחוץ בתקציב. המטרה היתה לאפשר לשר האוצר להציע קיצוץ תקציבי קטן מן הנחוץ, שכביכול נסמך על הנתונים, ותוך כדי כך לשמור על הפופולריות שלו על חשבון האינטרס של המשק כולו.


דוד קליין
נגיד בנק ישראל
יחד עם שר האוצר ניהלו המנהלים המקצועיים של המשרד גם את המלחמה התקשורתית נגד הנגיד, שבאותה תקופה נהג נכון בניהול כלי המדיניות שבסמכותו. שר האוצר ניצל כל במה להצהיר שהבעיה העיקרית היא המדיניות של הנגיד וכאילו אין צורך בקיצוץ משמעותי בתקציב. גם הדיונים על חוק בנק ישראל ניצלו את העמדה הזו בכדי להגיע לתוצאה שבה תיפגע סמכות הנגיד ובנק ישראל לטפל באינפלציה כיעד ראשון, כמו שנהוג במדינות רבות. התהליך הזה, כמובן, פגע מאד באמינות ובסמכותיות המקצועית של פקידי האוצר.

אז באה מסיבת העיתונאים המפורסמת, דצמבר 2001, שנועדה להסביר את המדיניות הכלכלית (ביחס לתקציב ולאינפלציה) שגובשה על ידי הממשלה ובנק ישראל. בדבריו הדגיש שר האוצר כי ''אני כאן בכדי להבטיח שהריבית אכן תרד (ציטוט לא מדוייק).'' מכל ההבטחות קוימה בעצם רק הבטחת הנגיד להורדת הריבית. הוא הניח שמשרד האוצר והממשלה יקיימו את חלקם. ההמשך ידוע: שעור האינפלציה החל לטפס והקיצוץ שאושר היה קטן מן הנחוץ (הגרעון החל לצמוח). המיתון נמשך ונוצר חשש רציני שהמשק רץ למשבר עמוק. כתוצאה מכך העלה הנגיד את הריבית באופן משמעותי בכדי לעצור את התפתחות האינפלציה.

כעת, לאחר יותר משנה בתפקיד, החל שר האוצר לפעול בכיוון הנכון. המלחמה בנגיד החלה לדעוך והוגשה הצעת תקציב שאמורה לעצור את צמיחת הגירעון (והתדרדרות המשק) שאושרה על ידי הממשלה. יחד עם זאת, ניתן לומר שזה בעצם מעט מידי ומאוחר מידי. הקיצוץ המוצע, גם אם יעבור את משוכת הכנסת בשלמותו, הוא כנראה עדין קטן מידי. הריבית על החוב (אג''ח) הממשלתי כבר עלתה מאד וזה מייקר (ואולי מונע) גיוסי הון למגזר הפרטי ולכן מקשה על היציאה מהמיתון. אין בהצעת התקציב עידוד משמעותי לצמיחה והקטנת שיעור האבטלה.

ניתוח המדיניות (תקציב, רפורמה במיסוי) של האוצר על ידי כלכלני עמותת ''סנאט'' מעלה כי הממשלה מונחית על ידי ריסון פיסקלי מרחיק לכת, אך אין בה כדי לעודד צמיחה או לחלץ את המשק מן המיתון. המדיניות בנושאי המיסוי והתקציב לא מתמרצת את המגזר העיסקי שממנו עשויים לצמוח פתרונות תעסוקתיים (ליאור כגן, ''אין בשורה בתקציב – הממשלה תפנה רק חלק קטן מהקיצוץ לאפיקים מוטי צמיחה'', The Marker, 9.10.2002). מה שנעשה עד כה הוא בבחינת תנאי הכרחי לשיפור המצב הכלכלי אבל לא מספיק ליציאה מן המיתון. הצעדים שנזכרו לא מטפלים בהורדת שיעור ההוצאה הציבורית, בהורדת החוב הפנימי ובצורך להורדת הריבית על האשראי לטווח ארוך (צימצום מחנק האשראי), נטל המס עולה, אין בצעדי האוצר בשורה לענפי הנדל''ן והתיירות ועוד. גם הגורמים האקסוגניים (מצב הכלכלה העולמית, בריחת המשקיעים הזרים, מעמדה של ישראל בעולם) לא צפויים להשתפר. לכן התקציב שהוצג כ''מהפכני'' על ידי האוצר לכל היותר ידחה את המשבר (גיא רולניק, ''ואם התקציב יעבור?'', The Marker, 2.10.2002).



אפשר גם להוסיף שהצורך בחלק מן הצעדים שהוביל שר האוצר היה נמנע אם, למשל, לא היה חבר הכנסת סילבן שלום נלחם נגד החוקים הפרטיים (בהקשר התקציבי) עוד בשלהי תקופת ממשלת ברק. זהו שימוש פוליטי בתקציב כמו צעדים רבים אחרים עליהם אנחנו שומעים כל שנה בעת הדיונים על התקציב. לכן, כאשר מר שלום אומר שהציבור יעניש את מי שיעשה מהתקציב עניין פוליטי הוא, בעצם, מדבר על כל הגורמים המעורבים, כולל הוא עצמו. יתכן מאד שהאסטרטגיה עליה הכריזה מפלגת העבודה לגבי שינויים בתקציב לפני הקריאה הראשונה היא במקום. הרי הכוונה המוצהרת שלהם היא שינויים בהרכב התקציב ולא במסגרתו. לבסוף - גם הטיפול התקשורתי בנושא דירוג הסיכונים של מדינת ישראל והשימוש הפוליטי בו בכדי ללחוץ על חברי הכנסת לאשר את התקציב כמקשה אחת הוא צעד לא מועיל. ממילא השוק כבר הוריד את הדירוג ונתוני המערכת הפיננסית הם עדות לכך.

הלקח החשוב שעולה מהדברים הוא שאחריות לאומית, מושג ששר האוצר אוהב להשתמש בו לאחרונה, יותר חשובה מפופולריות פוליטית של שר האוצר. אחריות לאומית היתה מובילה את שר האוצר לפעול יותר נכון יותר מוקדם בנושא התקציבי ולהצניע את המאבק בנגיד על יעדי המדיניות. צריך לקוות שכדברי מר שלום הציבור יעניש את מי שעושה מהתקציב עניין פוליטי4 ויעבירו מתפקידו במשרד האוצר.

הערה: ביום כתיבת המאמר (12.10.2002) פורסם שראש הממשלה הודיע שהצעת התקציב לשנת 2003 לא תכלול את רוב הקיצוצים בהטבות לגליל ולנגב – החל תהליך השחיקה של מסגרת הקיצוץ, תנאי הכרחי אבל לא מספיק למניעת משבר כלכלי, כך שגם הפעם ספק אם הממשלה תעמוד בהבטחתה.


  1. גלובס הערב, 3.10.2002 עמוד 4.
  2. שם.
  3. שם עמוד 6.
  4. גלובס הערב, 3.10.2002 עמוד 4.





http://www.faz.co.il/thread?rep=14765
סילבן שלום נבחר לתפקידו רק הודות ללובי שעשתה אשתו
ראובן גרפיט (יום ראשון, 20/10/2002 שעה 22:20)

מבעלי עיתון ידיעות אחרונות. מסכים עם כל מה שנכתב במאמר לגבי שלום סילבן אשר אינו ראוי להיות שר אוצר. מכסימום - פקיד קטן בעיתון ידיעות אחרונות.
אך מעבר לכך: יש כאן יותר מידי משימות שעל הממשלה להתמודד: אינפלציה = עליית מחירים, מיתון = צמצום כח העבודה+ פחות תשלומי מיסים--> צמצום הכנסות לממשלה ולעיריות, פשיטות רגל--> הגדלת חובות הבנקים, הממשלה, חברות וגורמים פרטים. הקטנת היצוא--> פחות מט''ח (הרזרבות הן רק הודות לנדבות האמריקאיות),ירידה בהשקעות, בחינוך -->הרס העתיד הטכנולוגי ופגיעה בכושר התחרות, ירידה דרסטית ברמת החיים --> גידול בפשיעה, במעשי התאבדות, הרס משפחות, ירידה מהארץ.
אנו משלמים את המחיר על מינוי של שר אוצר טירון, חסר ניסיון, שחצן, המסוכסך עם כולם, מלבד עם אשתו.
המדינות האמיתית היתה צריכה להיות--> צמצום כמות הכסף ולא על ידי העלאת הריבית אשר חונקת את הצמיחה.
הפניית משאבים: כספים, כוח אדם מסקטור השירותים לסטור התעשייה , היצוא ולו גם באמצעות סבסוד וחקיקה. ביטול כל התמריצים לאלה שמסרבים לעבוד כולל ובמיוחד לתלמידי ישיבות מעל גיל 25. ''בזיעת אפך נאכל לחם זו המנטרה''.
הורדת מיסוי דרסטית מכח העבודה היצרני ומכל מפעלי התעשיה המיצאים לחו''ל או המהוים תחליפי יבוא, זה יביא לידי שיפור משמעותי של כושר התחרות+ הלואות זולות לכל הגורמים המיצרים. ביטול העבודה הזרה --> לא צריך עבודה זרה ואם המשמעות היא סוף החקלאות, אזי זה סוף החקלאות. עבודה זרה משמעותה בריחת דולרים בקצב מהיר.
וכמובן - החלפת שר האוצר סילבן שלום ! מי מסכים לדעתי?

http://www.faz.co.il/thread?rep=14775
לראובן: פרט לנושא ''סטיב'' אני חותם על כל מילה-
רפי אשכנזי (יום ראשון, 20/10/2002 שעה 22:57)
בתשובה לראובן גרפיט

-בנושא ''סטיב'' הוא סילבן שלום בפי אשתו, אתה טועה קצת. שרון ידע מה שהרבה שוכחים, וגם סילבן שכח, שכל שר אוצר , אחרי שמסיים תפקידו , גמור מבחינה פוליטית. סילבן ''שהיה'' כוכב עולה בליכוד תועל לתפקיד הרם בידי שרון כדי שיבור את הראש ואכן זה מה שקרה. נכון שמבחינת הקישורים , סילבן שהוא בחור טוב, הוא בלבל של עסקן ספורט, ופשעו שקפץ קצת גבוה מדי...

http://www.faz.co.il/thread?rep=14778
אשכנזי - כנראה שאתה צודק והוא מושך את האש.
ראובן גרפיט (יום ראשון, 20/10/2002 שעה 23:02)
בתשובה לרפי אשכנזי


http://www.faz.co.il/thread?rep=14855
תרומתו של סילבן שלום
דוד סיון (יום שני, 21/10/2002 שעה 16:33)
בתשובה לראובן גרפיט

אני מקבל את התוספת של ראובן. נכון המצב מאד לא טוב בעיקר בגלל האינתיפדה והמיתון העולמי. נכון שאפשר לטעון שגם האינתיפדה בשליטה של הממשלה אבל נעזוב את זה. נוצר מצב מאד קשה שגם אם שר האוצר והנגיד פועלים נכון בעיתוי נכון הסיכוי לשיפור הוא מאד קטן. לכן נזקי הפעילות של סילבן שלום הם חמורים.

יש רק נושא אחד שסילבן שלום תרם בו רבות: העברת השקעות בפרוייקטים ציבוריים למגזר הפרטי. אין ביטחון שזוהי דרך עדיפה על תיקצוב הרי בצורה הזו רק דוחים את ההוצאה הציבורית במספר שנים

מה שבטוח שפרט זה לא מספיק להשאיר אותו בתפקיד

http://www.faz.co.il/thread?rep=15186
הקול קול סילבן, והידיים ידי שרון
רפי גטניו (יום רביעי, 23/10/2002 שעה 17:45)

עם כל הכבוד לעסקן השורה השניה סילבן שלום, על אף היותו שר אוצר, אין הוא מהווה פונקציה משמעותית בכלכלת ישראל. אכן, בהתנהגותו כ''פרחח הצעות חוק פרטיות'' בזמן היותו באופוזיציה, היווה משקולת שלילית על כלכלתה של המדינה, אך לא היה זה בזכות מידותיו התרומיות, כמו שזה היה בגלל חולשתה של הממשלה הקודמת.

בכלכלה, מי שקובע זו המנהיגות, ובמקרה זה קיימים שני שחקנים עיקריים: אריאל שרון וקליין.

קלייין הוכיח את חוסר מנהיגותו הכלכלית בדצמבר 2001, כאשר לאחר שהוריד את הריבית בצורה דרסטית בעקבות הסכם עם שרון, וראה כי שרון מרמה אותו ולא ממלא את חלקו בהסכם, לא הגיב כ''בעל הבית'' של המדיניות המוניטרית. הוא השאיר ריבית נמוכה זמן רב מדי, וגרם להידרדרות לא פשוטה של שוק במט''ח.

כך שאנו מגיעים שוב לשרון כשחקן ראשי בזירה.
מאחר שכל תכנית כלכלית רצינית, שתוציא אותנו מהבוץ ותעלה אותנו על מסלול של צמיחה, צריכה לעבור דרך קיצוץ עמוק בתקציב הבטחון (ולא קיצוץ קוסמטי שהצבא יעשה בעצמו ע''י זה שיפסיק לקנות קונסרבים בארץ, ויגרום לפיטורים של עוד 50 עובדים), הרי ששרון נמצא במילכוד. גם אם היה רוצה, לא יכול היה לקצץ במשרד המצוי בידי מפלגת העבודה, ולהיות פחות ''בטחוני'' מבן אליעזר. ובסוגריים אעיר, שאני בכלל לא בטוח שהוא רוצה.

בכל הפאזל הזה, סילבן שלום יכול רק להתכתש עם הנגיד, או לנסוע ללונדון או ניו יורק מידי פעם, אבל לא יותר מזה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=16097
הידים ידי שרון
דוד סיון (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 12:54)
בתשובה לרפי גטניו

ברור שראש הממשלה הוא הקובע כמו שהוא בדרך כלל עושה בנושאי בטחון וחוץ. אבל ראש ממשלה טוב שרוצה להצליח לא יכול ולא צריך לדרוך על כל המוקשים שאנשים כמו סילבן שלום מפזרים בדרכם. מאחר ודרך הוא לא מתאים להיות ראש ממשלה

http://www.faz.co.il/thread?rep=16130
דוד , עושה רושם שהממשלה הזאת כבר ''פאסה'',
רפי גטניו (יום שלישי, 29/10/2002 שעה 17:26)
בתשובה לדוד סיון

נראה מי יהיה ה''ואזיר'' החדש


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.