פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
משה - גם מנהיג לעם, גם אבא
הרצל חקק (יום חמישי, 26/07/2018 שעה 9:00)


משה - גם מנהיג לעם, גם אבא

הרצל חקק



הרהורים עם פרשת 'דברים', בפתח חומש ספר 'דברים'
משה ניצב לפני סיכום דרכו מול העם, לפני השמעת קריאת הכיוון שלו. בספר דברים אנו מקבלים את הפרספקטיבה שלו לגבי המסע שעשה עם העם, כיצד הוא רואה את דרכם בהמשך הדרך.
לקראת דרכו של העם אל העתיד, אל הארץ המובטחת, קם המנהיג שנגזר עליו להישאר מאחור להשמיע דבריו, לתת משמעות לכל מה שעבר עמם יחדיו, בספר דברים מגיע הנביא לנאום חייו.

כשאנו קוראים את הדברים, הכול שב כמו רצף של תמונות בסרט: אנו מתחילים לראות פרקים מן המסע שחלפו, כפרקי חיים, שהיו תחנות ביניים להציג לפנינו קשר בין המנהיג לעמו. במבט לאחור יש בפרשיות השונות חוט שָני שמחבר חוליה לחוליה: יש במנהיגות גם הנהגה, גם אבהות: קשר שבין אב לילדיו. המנהיג אינו רק מנווט דרך כשליח ציבור. הדאגה שלו היא דאגה אבהית. דאגה לעתיד הילדים. אנו מקבלים הארות להבין את ההנהגה כסוג של הורות. הנהגה טובה היא הורות טובה. טיפוח דור העתיד.

משה אומר את הדברים בפירוש בכאב, כאשר הוא פונה לאל: הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ...
והוא מקבל תשובה ברורה, הוא מצטווה לשאת העם בחיקו.
... כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק...(במדבר י''א, יב).
כאשר יקבלו אהבה, הם ישיבו אהבה. גם כשהעם מחרף אותו עליו להחזיר אהבה. לטפח בהם את האהבה בין איש לרעהו.

המסע במדבר הוא מסע אל הייעוד, מסע לתוך ההיסטוריה. מה פלא שהמנהיג מבקש מהעם שיפיק את הלקחים, שילמד מכל התלאות, שילמד לראות כיצד לקבל תובנות מן הדרך למען העתיד. בלשון הכתוב בספר דברים: המנהיג מנחיל צוואה רוחנית, ... בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר... (דברים ל''ב, ז). על כך כתב רש''י: לא נתתם לבכם על שעבר, בינו שנות דור ודור, מכאן ולהבא. מי שיבקש – ירחיק לספר דניאל, שם הובנו הדברים: יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ... וְהַמַּשְׂכִּלִים, יָבִינוּ (דניאל י''ב, י').

הרב קוק ראה בנבואה אמצעי להנחיל את שפת הבורא, את ההסתוריה שמעבר להיסטוריה. דרכו של העם בשבילי הזמנים היא סוג של מסע: ללמוד להכיר את הגדולות והנצורות, את שפת הבריאה, שפה שבה הכול נסתר. המסע לא קל, דרך התלאות והנסים אכן מלאה רמזים וסמלים. עליהם ללמוד לפענח את העתיד על בסיס העבר.

פרשת 'דברים' מאירה את הדרך וכמו מבקשת אותנו לשוב ולהביט לאחור, לכל תחנות הדרךף הקשר בין המנהיג לעם ליווה אותנו לאורך המסע, וראינו אותו דואג להם עוד בימי המאבק מול פרעה, המאבק לשחרר אותם, 'שלח את עמי'.
באותם רגעים בתחילת המחזה הגדול, נזכרתי לרגע במאבק של משה מונטיפיורי, כאשר ביקש פעם אחר פעם לעשות למען אחיו בגלויות שונות, להציל אותם. אכן, הקשר שבין מנהיג לעם הוא חידה, מאד מסקרן, הקשר מלא אהבה, מורכב. מעניין בהקשר זה מסעו של מונטיפיורי לרוסיה לשחרר את אחיו, כפי שמשה ביקש לשחרר את עמו. 'שלח את עמי'.

מספרים על הצאר ניקולאי, שהכביד עולו על היהודים. עבודת פרך. השר משה מונטיפיורי הגיע לרוסיה כדי להשתדל בעד אחיו, ממש כמו משה רבנו. וראו נא כיצד ההשוואה הזו למשה קורמת עור וגידים: כאשר הצאר ראה, שהשר מונטיפיורי מבקש אשרות יציאה ליהודים, הביט בו בחשד ובחיוך מרושע ושאל – כמה תיתן לי עבור כל יהודי?.
השר חשב לרגע וענה: אדוני הצאר, קשה לענות, התשובה יחסית – אם אתבקש לשלם בעד כל יהודי כפי שהוא שווה בעיניי, אז לא יוכלו להספיק כל הכסף והזהב בעולם, ואם אתבקש לשלם בעד כל יהודי לפי ערכו בעיניך, לא תצליח לזכות ברווחים רבים.

משה מונטיפיורי לא היה שר מעולם, אבל עדיין רוח המנהיגות שלו שמורה בלבנו, בלבנו הוא שר אמיתי ומנהיג של אמת. מהי מנהיגות?


הנהגה – נותנת לעם ייעוד

המנהיג אכן מנסה לאורך כל המסע לטפח את העם, לרומם אותו, להעניק לו ייעוד, לנתק אותו מן הגעגועים לסיר הבשר, לחיי העבדות. יש בהנהגה מוטיב מרכזי של חינוך, של טיפוח, של שינוי.
מה פלא, שיש בספר דברים ביטויים, שיוצרים השוואה בין המנהיג לאב. מנהיגות והורות - יש בתפקידים הרי גורל אלה משא כבד, קבלת אחריות.
אנו מוצאים לא פעם כהורים שואלים את עצמנו - מי קודם למי, האם אנו מוותרים על מימוש עצמנו בהיותנו הורים, האם עלינו להמשיך במסע למימוש עצמנו – או להעמיד את מימוש החלומות של ילדינו בראש מעיינינו.

משה שואל: הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ.
הוא מבין, שהנהגה משמעה לשאת בעול. בפסוק אחר בפרשת דברים, הביטוי הוא 'כאשר יישא אב את בנו'. המנהיג מופקד על טיפוח העם, דאגה לעם. עליו לשאת אותו. לשאת – לא רק במובן 'לסחוב' אותו, אלא גם במובן של לסייע לו לעלות, לרומם אותו, לכוון אותו ליעדים נשגבים.
משה בא לשאת דברים, בואו ננסה להבין מה משמעות הדברים?
משה מבין שאכן זה התפקיד שלו: ... כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק... (במדבר י''א, יב).
יש לנו מה ללמוד מן המסע הגדול הזה: מנהיג או אבא, לשניהם משא כבד. עליהם לראות בתפקיד שלהם שליחות. הם קיבלו שליחות קדושה לטפח את דור העתיד, לתת את ליבם להצלחת הדור הבא, לחינוכו, להליכתו בדרך הנכונה. זכות קיומו של המנהיג, וכך זכות קיומו של אב לילדיו – הזכות הזו היא בהקדשת עצמו למען הדור הבא.


דברים ואמירה - דרך לעצב מנהיגות וכיוון

הבה ננסה לבדוק, האם לשון הכתוב בפרשת דברים אכן מסייעת לנו בהבנת המוטיב של המנהיגות:
דבר אינו רק דיבור, דבר קושר אותנו להנהגה. מה כוחו של הדיבור? כוח הדיבור, כוח האמירה – אלה נתפסים ככוח של בורא, של מנהיג, באמירה יש יסוד של יצירה. כבר בבריאה למדנו, שהעולם נברא במאמר.
במסכת סנהדרין ח' כתוב: דַבָּר אחד לדור ואין שני דבָּרין לדור – מנהיג אחד יש לדור.
לדיבור יש מעמד של ניווט, דרך שליטה. גם בארמית השורש ד ב ר משמעו הנהגה, ניהול. להוביל. ההגה שאדם מוציא מפיו קובע מציאות, מוביל, בורא מציאות – ולא פלא, שהכּלי שבו נוהגים נקרא הֶגה. ההגה מסייע לניווט.

כשמשה אומר במעמד הסנה – ספר שמות פרק ד' פסוק י' - לא איש דברים אנוכי, הוא באמת מתכוון, איני ראוי להנהיג. ואגב כך מפרש ר' אברהם אבן עזרא את הפסוק בתהלים (ק''י, ד'), על דברָתי מלכי צדק. והפירוש הוא: על הנהגַת מלכי צדק. מכאן באה גם הופעה אחרת של השורש דב''ר – ויַדבֵּר עמים תחתַי - תהילים י''ח, פסוק מ''ה. השורש 'דבר' נקשר לשליטה.
דיבור מופיע כמקביל להנהגה ולהגייה, זה הולך יחד: בספר נחום פרק ב', פסוק ח', ואמהותיה מנַהגות כקול יונים: מנַהגות והוגות - זה היינו הך. השורשים נה'ג והג'ה הם שורשים קרובים, ומעניין הניסוח של שלמה המלך בקהלת:
ולבי נוהג בחוכמה - קוהלת, פרק ב', פסוק ג'.
המחשה נאה לשאלת הפער בין כוונתו של האדם לבין המילים בהן הוא משתמש, נמצא ביצירתו של לואיס קרול, מחבר ''עליסה בארץ הפלאות''. שימו לב לדיאלוג בין המפטי-דמטי לאליס המתואר ביצירת ההמשך, ''מבעד למראה ומה אליס מצאה שם'', הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 110:
''כשאני משתמש במלה'', אמר המפטי דמפטי, ''מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר''.
''השאלה היא'', אמרה אליס, ''אם אתה יכול לכפות על מלים מובנים כל-כך רבים ושונים''.
''השאלה היא'', אמר המפטי דמפטי, ''מי כאן האדון – זה הכול''.
דיבור ומילים, הכוונה שמאחורי הנאמר – כל אלה לוקחים אותנו למהות השפה האנושית. שפה כמחוללת שינוי, כמבטאת יכולת לשנות מציאות.


הגיד, אמר – פעלים המבטאים רוממות

נעבור לרגע לפעלים הגיד ואמר – ונראה, שגם בהם טמונה המשמעות של הנהגה:
הגיד, יש נון חבויה, השורש כידוע הוא השורש נג'ד – ומדובר בפועל המעיד על שליטה – וכך בהופעות שונות בספר הספרים: נגיד על עמי (שמואל א' פרק ט', פסוק ט''ז), נגיד על האוצרות (דברי הימים א' פרק כ''ו פסוק כ''ד). כך גם בפועל אמ'ר – יש משמעויות של יצירה ושליטה: עולם נברא במאמר, ויאמר השם יהי אור (בראשית פרק א')....והרמב''ן מפרש את הפסוק - יתאמרו כל פועלי און, בספר תהילים צ''ד, פסוק ד' – במובן ברור: יתרוממו, ישלטו, יתגדלו.
וכך בפסוק את השם האֱמרת היום, דברים כ''ו, פסוק י''ז. משמעות השורש אמ'ר – פועל המבטא גדלות, שליטה, רוממות.
גם בפעל מש'ל יש חיבור של משלים ורצון למשול – ואנו מגיעים בעקבות זאת לביטוי 'משל ומליצה': אנו מכירים את הביטוי 'משל ומליצה' – ושימו לב שבדברי הימים ב' פרק ל''ב פסוק ל''א, כתוב מליצֵי שרֵי בבל. הרד''ק מפרש שם - מליצים לשון שָׂ‏רים, שוב דיבּור כמבשר על שליטה.
מבט בפעלים שעוסקים באמירה, הגדה, דיבור, מבט לעומק בהם מלמד אותנו, שאלה פעלים שמבטאים יצירה, שליטה, השפעה על המציאות.


דברים ומחזה – דיבור וחזון

כאשר אנו קוראים בפרשת 'דברים' הפותחת את חומש דברים, אנו מגלים, שמֵעבר לדברים מחכים המחזה והחזון, זו שבת שיש בה שילוב של אמירה וחזון. הפרשה היא 'דברים', וההפטרה היא 'חזון ישעיהו בן אמוץ', שבת חזון.
ספר דְבָרִים פרק א', פותח בפסוק אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל... מצד אחד דבר ודיבור, מצד שני ראייה וחזון, מחזה. משה שבתחילת הקריירה הנבואית שלו, טען בפני השם שאינו איש דברים, מנסה בחומש דברים ללמד את העם את שורש ''הַדְּבָרִים''. ומפרש רש''י, לדבר על לבם – ומכאן להוכיח את עם ישראל.
רש''י מוצא שיש משמעות נוספת לשורש ד.ב.ר – ולפי דרכו מדובר בלשון קשה יותר, מאשר השרש א.מ.ר.
לפי פירושו, מדובר בדברי תוכחה. אל נשכח, מדובר בשורש יכ'ח, שלוקח אותנו לראייה הצלולה העמוקה, לראייה נכוחה, ראייה נכונה של מהלך הדברים.


אֵיכָה מובילה לראשית הבריאה, לאיֶכָּה

הפרשה וההפטרה מתחברות זו לזו באמצעות מילה מנחה נוספת.
הן בדברי משה בפרשת 'דברים' והן בהפטרה בנבואת ישעיהו – ניצבת כשלהבת אש המילה המובילה: 'אֵיכָה'.

משה פונה בכאב כלפי עם ישראל, אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, דברים פרק א' פסוק י''ב.
וישעיהו זועק בטרוניה:

אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה, ישעיהו פרק א', פסוק כ''א.
אל נשכח, פרשת דברים ושבת חזון צמודים לתשעה באב, ואיננו שוכחים לרגע את
ההופעה הנוספת של המילה 'איכה': הפתיחה המצמררת של מגילת איכה: ''אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם''.
מילה אחת מחברת הכול – פרשה, הפטרה, מגילת אֵיכָה.
אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם – ספר דברים.
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם – מגילת איכה.
הצירוף של שלש פעמים אֵיכָה אכן נתפס כחיבור משמעותי, שלשלת מתחברת לשלשלת, וכפי שאמרו חז''ל:
תְּלַת זִמְנֵי הַוֵי חזקה, יש כאן משמעות שמחברת בין כולן – הביטוי לקוח מתלמוד בבלי, ''נערה שנתפתתה, פרק רביעי.
אי אפשר להסתפק רק במובן הפשוט של המילה אֵיכָה, כאמירה נמשכת של המילה 'אֵיך'.
אצל פרשנים שונים ראינו חיבור בין המילה אֵיכָה למילה שהכרנו בתחילת הבריאה:

וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה, בראשית פרק ג' פסוק ט'.

כך נמצא באיכה רבה, פרק א, משנה א': רבי נחמיה אומר... אין לשון איכה אלא לשון קינה... איכה... אוי לך. וייתכן שהוא מכוון גם למילה אַיֶּכָּה.
הדברים נאמרים במפורש במשנתו של אחד מגדולי החסידים, רבי נפתלי מרופשיץ שקושר את הדברים למילה אַיֶּכָּה, ורואה בפנייה 'איכָּה', דרך ביטוי שבה האל מחפש את עמו, כמו שואל אותם לאן נעלמו, האם שכחו את הייחוד שלהם.

וכך גם בזוהר הקדוש – ויש שם פירוש מיוחד למילה –
אַיֶּכָּה:
זו שאלה שמכוונת לאדם: ''אֵי כֹּה?''. האל אינו שואל את האדם היכן הוא, הוא הרי רואה הכול, אלא שואל אותו:
אַיֵּה כֹּה? איך הגעת למצב הזה, לנקודה הזו בחייך?
משה החל את חייו כנביא בהצטדקות שלו לא איש דברים אנוכי בראשית פרק ד' פסוק י'– והנה לאחר שהבשיל להנהגה והלך עם העם במדבר הוא בא עתה להוכיח, לכוון אותו אל הראייה הנכונה, להעניק לו מסר לעתיד. בשלב זה משה עומד בפני העם והמסר ברור: איש דברים אנוכי.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי