פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
שרוליק מכבה את הירח
יוסף חרמוני (שבת, 04/08/2018 שעה 9:00)


שרוליק מכבה את הירח

יוסף חרמוני



יעקב היה אומר - בין כוסית וודקה לכוס בירה ''מכבי-מוסקוה'', בירה מתוגברת-וודקה - ששרוליק פיינשטיין היה החנוּן הראשון באיילת השחר, קבוצה להתיישבות חקלאית בגליל העליון.

אז, כששרוליק ויעקב היו עדיין נערים, עמוק בשנות השלושים למאה הקודמת, הם לא הכירו את כינוי הלגלוג המעריץ-קמעא הזה, חנון. חלופתו בשנות השלושים היה תואר רב-הברות: טליגנט. באוצר הדימויים הסטריאוטיפיים של בני איילת השחר הראשונים היה אינטליגנט - טליגנט בלשונם - כינוי גנאי-למחצה. טליגנט היה, אכן, מצוייד במאפיינים גופניים אחדים של גבר, אלא שהיה זה גבר דל שרירים, כיורשו החנון.

שרוליק ענה לסטריאוטיפ הזה, ותעיד על כך המריצה העמוסה גרודֶת-בוץ. הגלידים היבשים החומים היו נערמים ליד המגרדה שנועדה לכך, שעל פס הברזל הדק שלה היו הילדים מעבירים ומחליקים את הנעליים המבוצבצות, טרם כניסתם לכיתה. ערימת גרודת-הבוץ היתה מתגבהת והולכת, ואחת ליומיים צריך היה לפנותה.

תורנות פינוי הבוץ היתה מבחן שרירים לילדי הנוער המקומי. שרוליק התקשה מאוד להרים את ידיות המריצה ולהסיעה, לאחר שהעמיס עליה בקשיים מרובים את פתיתי הבוץ הגדולים. אסף ויעקב היו צוחקים למשבתו. ילדים צעירים יותר היו מצטרפים להטחת העלבונות. אחד המטיחים הנלהבים היה אנשל, ילד חזק מאד, שפניו היפים שידרו מורשת טטארית כלשהי. הוא היה צעיר משרוליק החנון בשנים אחדות.

שרוליק היה בולע את עלבונו בשתיקה, מאדים וחורש נקמה.
זו אכן הגיעה.

בא לילה. לילה-מלילות, ושרוליק הודיע לחבורת הילדות והילדים כי הוא עומד לעולל דבר נורא לירח. עד יומם האחרון התווכחו הנוכחים בארוע אם שרוליק הודיע שיכבה את הירח או ישרוף אותו. יעקב סיפר: ''היה ברור, איך שלא יהיה, שיקרה משהו גדול עם המאור הקטן, שככה שרוליק קרא לירח, שהוא קרא את זה ב'דבר, עיתון פועלי ארץ ישראל'''.

מעט לפני השעה היעודה, הזמין שרוליק את החבורה הקטנה לעלות בעקבותיו אל גג בית הספר החדש, אשר גֶרֶם מעלות צר הוליך אליו. בני שלושת המחזורים הראשונים של הקיבוץ הצטופפו במסדרון שליד גרם המעלות, והמתינו להוראות. צחקוקי מבוכה העידו על קוקטייל של חרדה קמאית וליגלוג המנסה לפלס דרכו בעדה.

בכירי המצחקקים כבר כונו ''הנוער המקומי''. גם כשהגיעו הנערים והנערות הללו לעשור השלישי והרביעי והחמישי לחייהם, הם היו בפי דור הוריהם, בפיהם שלהם ובפי כל – ''הנוער המקומי''. גם בעשור השישי, השביעי, השמיני והתשיעי לחייהם, הם היו עדיין ''הנוער המקומי''. הם נסעו כבר לאירופה. כלומר, כמעט כולם כבר יצאו למסע האחרון הזה. אבל עדיין הם – בפי הצעירים מהם, בני השבעים – ''הנוער המקומי''.

אבל עדיין מספרים אנו בשנות השלושים. עדיין אין המילניום השני יודע כי קרבים ובאים ימיו, ועדיין שרוליק הולך בראש, ועדת הילדים בעקבותיו.

עלה שרוליק אל הגג, ובעקבותיו שני תריסרים של רכיבי ''נוער מקומי'' לעתיד, והם מפוחדים-למדי ומנסים להראות מלגלגים-למדי. ואז אסף אותם שרוליק סביבו, עטה סבר פנים חמור מאוד על פניו. הוא שתק.

כעת, לאחר פאוזה דרמאטית שעליה קרא אולי במדור ''אמש בתיאטרון'', אמר שרוליק:''תשמעו, ילדים!''

או, הבה נאמר, שרוליק ליחשש: ''הקשיבו, ילדים!'' הילדים הקשיבו ושרוליק המשיך, כשקולו מתרומם קמעא: ''בגלל שאתם ילדים רעים, החלטתי להעניש אתכם''. שרוליק ידע לומר אתכם ולא אותכם, והוא הקפיד לומר עץ אקליפטוס ולא עץ קליפטוס, והוא ידע להשתמש שנית בפאוזה מגבירת מתח, ואז לומר לאט: ''החלטתי לכבות את הירח. או לשרוף אותו''.

דממה שררה על גג בית הספר. אי-אמון ופחד משמשו בה זה את זה בעירבוביה.

לימים הסביר שרוליק כיצד ידע כי ליקוי-לבנה בפתח: הוא קרא בעיתון ''דבר'' את מדור האסטרונומיה של דויד זכאי. רק בחדרו של זאב פיינשטיין, אביו של שרוליק, שהיה חבר קיבוץ גלילי אבל שימש גם כמזכיר מועצת פועלי תל אביב, היה עיתון ''דבר'', ורק בנו קרא ''דברים שחברים גדולים קוראים''.

שרוליק אמר ''תהיו עכשיו בשקט, ותסתכלו על הירח''. היה שֶקט והמבטים ננעצו בירח. אף עץ לא חסם את מראה הלבנה במילואה, כי העצים המעטים שבמשק נמנו עדיין על קטגוריית ''זהירות! עץ! לא לדרוך''.

ואז החל הירח להישרף. הילדים רטטו אימה וביקשו מהמכשף הנורא שיציל אותו. שרוליק השתהה, הדקות הפכו לשעה ושוועות הילדים-הילידים העפילו והטליגנט חלוש השרירים ציוה: ''תכניסו את אנשל לשק!''

אנשל הוכנס לשק, והחל לבכות. שרוליק הודיע לו כי הוא והשק יוטסו להיכן שהוא בקסם מיוחד. משתתפים אחדים באותו סיאנס מפחיד מדווחים כי בשלב זה שרוליק הודיע לאנשל שיהפוך אותו לחתול ג'ינג'י. אנשל הגביר את זעקותיו: ''שרוליק, תוציא אותי, תוציא אותי. אני יותר לא יצחק שאתה חלש, וגם אני לא ירביץ לך''.

''אתה נשבע?''
''בחיי אלוהים, בחיי אלוהים אני נשבע! רק אל תטיס אותי בשק הזה. אני לא רוצה להיות חתול ג'ינג'י!''

רק תחינותיו הנואשות של אנשל, מגובות בתחינות בני החבורה כולם, הצילו את הילד מקריירה של חתול אשפתות ג'ינג'י, כשם שהצילו את הירח ממוות ודאי.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי