פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_8893

על חטא שחטאנו ועדיין לא שבנו
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 21/09/2018 שעה 7:00)


על חטא שחטאנו ועדיין לא שבנו

נסים ישעיהו



איך ניתן להסביר את הניסיונות ''לעשות שלום'' כאשר ידוע מראש שמדובר בהימור על חיי אדם? איך ניתן להסביר את ההתעלמות שלנו מההסתה הפרועה נגדנו במה שמכונה ''מערכת החינוך הפלשתינית''
ישראל הימים שבין יום הכפורים לסוכות אינם ככל הימים. בימים אלה המעמד הרוחני שלנו הוא גבוה ביותר, שכן יצאנו מיום כיפור, היום הכי קדוש בשנה, יום שבו אנחנו זוכים להתייחד עם בוראנו בשלמות, בלי שום מחיצות ואנחנו מתכוננים לחג הסוכות ושמחת תורה שאחריו, ימים שבהם נזכה לאותה דרגה של התייחדות כמו ביום כיפור, אבל הפעם מתוך שמחה. ביום הכיפורים השיא מגיע בסוף היום, בשעת הנעילה לאחר שזכינו לסליחה ומחילה ואף לכפרה. כלומר, מבחינה רוחנית, במוצאי יום הכיפורים אנחנו נקיים לגמרי אחרי שהקב''ה טיהר אותנו מכל הלכלוכים שדבקו בנו במהלך השנה וכמו שאמרנו ברשימה הקודמת, כעת אפשר להתחיל מחדש.

ובמה אנחנו עוסקים בימים הראשונים של החיים החדשים שבהם זכינו? בהכנות לחג הסוכות, החג שמסמל יותר מכל החגים את אחדות ישראל. גם בראש השנה וביום כיפור עניין האחדות הוא מרכזי; בראש השנה (דברים כ''ט): ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם... תוך התעלמות מוחלטת מהבדלי מעמדות וביום כיפור התייחדנו כולנו עם הקב''ה, כולל כאלה שזו הפעם היחידה בשנה שבה ביקרו בבית כנסת. אלא שבחג הסוכות האחדות אינה מתעלמת מהמעמדיוּת ומהשונוּת, להיפך, ארבעת המינים מייצגים היטב את הרבדים האינטלקטואליים השונים בעם ישראל והדגש הוא שרק בשילובם יחד מתקיימת המצווה. אז אם נסכם – בימים אלו אנחנו צועדים לקראת שיא הקשר בינינו ובין ה'.

וכאמור, השיא הזה מותנה באחדות עם ישראל, אחדות המאפשרת את הייחוד בינינו ובין ה' אלוקינו. והנה השנה בשבת שבין יום הכיפורים לסוכות, בין השיא הקודם לשיא הבא אנחנו קוראים את פרשת האזינו (דברים ל''ב): א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי. פירושים רבים נאמרו על הפסוק הזה, עומק בתוך עומק, אבל אנחנו ננסה למצוא את מה ששייך אלינו לענ''ד. 'אור החיים' הקדוש: נתכוון לדבר עם הדרגות הנמצאים בישראל; א) הם גדוליהם וראשיהם, ב) המה המון העם שאין להם שם בעם. וכינה לגדולים בשם שמים שהם במדרגה גדולה, והקדימם, ודבר להם בצווי האזינו השמים, ואחר כך אמר ותשמע הארץ פירוש מעצמם ישמעו ההמון הנמשלים לארץ כשיראו גדוֹליהם הולכים בדרך נכון.

לשוב ליהדותנו

היום נפוץ הכינוי ''אליטות'' למה ש'אור החיים' קורא גדוליהם וראשיהם. הם אמורים להיות במדרגה רוחנית גבוהה מספיק והנהגתם הטובה אמורה לשמש דוגמא אישית להמון העם. אליהם פונה משה ואומר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, אתם שנמצאים שם למעלה, האזינו לדברי. ואם תעשו זאת, אם אכן תעמדו במשימה המוטלת עליכם להציב בפני ההמון דוגמא אישית חיובית, אז ממילא תשמע הארץ, ילמדו מכם המון העם וגם הם ינהגו כראוי. וכמאמר רבותינו ז''ל (זוהר ח''ב לו:) וזה לשונו: אי רישא דעמא אתתקן כולא אתתקן. אם ראשי העם מתנהגים כראוי, כל העם מתנהג כראוי. נ.ב. דומני שהפרשן הקדוש הזה תיקן את הלשון כדי לא לכתוב משהו שלילי, כי שם כתוב שאם הראשים לא בסדר אז העם סובל.

לכאורה זה אותו הדבר, אבל בכל זאת הוא העדיף ניסוח חיובי. הבעיה היא שלא תמיד זה אפשרי. ביחוד לא כאשר מתייחסים לעניינים מוגדרים כגון אירועים תמוהים עד הזויים או התנהלות לא תקינה. ואמנם בפרשת השבוע משה רבנו אומר לנו דברים קשים על הנטיה שלנו להיסחף למחוזות לא רצויים עד כדי נתק ר''ל בין חלקי העם, והנתק הזה בהכרח מעמעם את הקשר עם ה': טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט... המשמינים, אלה המצליחים כלכלית מרוב טובה שה' השפיע להם עלולים לאבד את הרגישות ביחס לחלשים מהם, כי: ... שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ... מרוב שומנים שצבר הוא כבר לא רואה מה נעשה מחוץ למסגרת הנוחות שלו. וההמשך הטבעי הוא: ... וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ...

והנטישה הזאת היא השורש של כל הרעות החולות אצלנו. כי איך ניתן להסביר אחרת את ההתנהלות שלנו ביחס לחיי אדם בכלל ולחיי יהודים בפרט? איך ניתן להסביר את הניסיונות ''לעשות שלום'' כאשר ידוע מראש שמדובר בהימור על חיי אדם? איך ניתן להסביר את ההתעלמות שלנו מההסתה הפרועה נגדנו במה שמכונה ''מערכת החינוך הפלשתינית'' מערכת שאנחנו מממנים? וכיצד ניתן להצדיק את העובדה שבירושלים יושבת שלוחה של האו''מ, אפילו בלי לשלם שכר דירה, ומנצחת על ההסתה נגדנו? אפשר להעלות עוד הרבה שאלות, אבל לכולן התשובה היא אחת: התנתקנו מעצמנו, מעצמיותנו, מהחיבור שלנו לקב''ה. חג הסוכות קורא לנו לשוב לאחדות ישראל ואז באמת הכל יתוקן.







מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.