פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
בדהרה, אל המצוק - חלק שלישי
יוסף חרמוני (יום שישי, 09/11/2018 שעה 11:00)


בדהרה, אל המצוק - חלק שלישי

הטפה יהודית להשמדה המונית של יהודים

יוסף חרמוני



חלק שני

תו משותף נוסף ישנו בפנֵיהַ של ראיית העולם הנאצית ובזו של כותבים לא מעטים בריאקציה הישראלית: ערגת המלחמה ושינאת השלום. זו וזו, כאן כעת ושם אז, אינן תוצאת ניתוח מובנה ומושכל של סיכויים וסיכונים.

במקרה הישראלי, הכמיהה למלחמה ותיעוב השלום חבים את קיומם ואת חיותם לשנאת הגויים המובנית בנפשה של הריאקציה שאינה חילונית. זוהי שנאה שהיא הפריזמה הרגשית שדרכה הציבור הזה תופס וחש את מקומו ואת מקום עמו בתבל: מול - לעולם לא עִם - מיליארדי דמויי אדם שהם ''חי מדָבֵּר''; מול ומעל ישויות שנֵחָנו בפיזיונומיה של אדם וביכולתו לדבר, אך אינן אדם של ממש; ישויות דמויות-אדם שההשלָמה והשלום עימן משמעם ירידה להווייתן, כניעה לשפלות, הסתופפות בחברתן של בהמות מדברות.

תיעוב השלום והערגה למלחמה היו תו בולט גם בפרצופו של הרייך בן אלף השנים. ראיית המלחמה כערך, כמכשיר לחישול האומה, מכשיר שבלעדיו אין היא אלא אסופת רכיכות, היתה מרכיב מרכזי בראיית העולם של הרייך הזה.

ההיפרדות המוצהרת ממיגבלות על הרג במלחמה, מאמנוֹת בינלאומיות ומנורמות מקובלות שעניינן מלחמה וניהולה, אף היא קו משיק בין הצהרותיהם ומעשיהם של מנהיגי הרייך ההוא, ובין דברים של רבים בריאקציה הדתית הישראלית.

האיבה והבוז המוצהר למערב, הבוז לנורמות ומגבלות מוסריות על ניהול מלחמה, נורמות שהאנושות פיתחה משך אלפי שנים, מעידים על סכנה לשכניו של המצהיר עליהם. מוּדעות השכנים לַסכנה עשויה להביא את השכנים ואת שכניהם שבמעגל השכנות השני, לידי מעשה שיהיה רדיקאלי לא פחות ממשמעות הצהרותיו של הבּוֹזֶה היהיר.

העולם יצְפֶּה באדישות בקיצה האלים של ישראל היהירה, השונאת, זו אשר תאיץ לפתע את תהליך הדרת הנורמות האנושיות מליבה ומפעילותה בקרב העמים.



הסירוב, המופנם והעיקש כל כך, להישיר מבט לכל ניסיון של מתיחת קווי השקה בין תווים מרכזיים באידיאולוגיה הנאצית לבין תווים מסויימים בראיית העולם היהודית הדתית, הוא סירוב אנושי. זהו מהלך נפשי שאין ליהודי ישראלי קושי להצטרף אל הדבקים בו. אלא שהסירוב הזה דן את הדת היהודית ואת ציבור האוחזים בה לסכנה של התנוונות מוסרית. הסכנה הזו מתמצקת והולכת ככל שהריבונות היהודית צוברת ותק ומעלה פימת פונדמנטליזם עלֵי כרס של מרירות ופחדים. אין לומר שהפחדים הינם נטולי בסיס, אולם אין להתעלם מהשפעתם המהפנטת, המעקמת את נפשם ואת מצפונם של המפחדים.

אך הגזענות המשמידנית איננה רק ילידת הפחד. היסודות השונאים-גזעניים-משמידניים היו טמונים בה, ביהדות, אלפי שנים. המיתוס והאתוס - מיתוס ההשמדה היהושועית המקודשת, שהיה לאתוס השמדה - היו נתונים בהווייה היהודית, אך לא באו לידי ביטוי מוחצן.

צו ההשמדה המקודש שנצטוו בו משה ויהושע, הפך את אופיה החרותי של יציאת מצרים לפארסה, ניו-ספיק במֵרָעוֹ. שהרי הצאן הקדוש שיצא מעבדות מצרים לא נצטווּ להביא לכנען את בשורת החירות. החירות שזכו בה יוצאי מצרים היתה הזכות להכפיף את עצמם לצו המחייה המקודשת ולהיות משמידן קנאי של עמלק ושבעת עממי כנען. היכן החרות כאן? אין זו אלא יציאה מבית עבדים, וכניסה לבית משמידים, מחוללי ג'נוסייד מקודש. זו מהותו האמיתית של חג החירות שאנו מבשמים אותו בשיבלים ואביב והנאוה בבנות.

את התווים האלה ברוחה של היהדות ובאתוס שלה, ניתן לדמות לעכירוּת הלבנבנה של העָרָק. היא מתגלית רק משהוא נמהל במים. הלובן העכור, הרדום במשקה השקוף, מתגלה אז לעין כל.

כַּמים לַערק - כן הריבונות לרוח היהדות. מהילתן של השתיים משַנָה את גוון התמהיל החדש שנוצר. הריבונות מעלה את השְחוֹר הכלוא בהוויה היהודית השקופה, הזכה, ההומאנית, זו שנפתינו לחשוב כי היא-היא הווייתנו האמיתית. עכירות שחורה הולכת ונגלית בישראל, ככל שהריבונות נמהלת בהווייתה.

אופייה העכרורי, השונא, של ישראל עתידית - ישראל שהיא יורשתם המתגזענת והולכת של העברים הגזעניים, כובשי כנען, ושל כללי הלחימה המשמידנית שלהם - יקָרב אותה אל קיצה. ישראל עלולה להיות נשלטת ומנוּוטת בידי הפונדמנטליסטים העורגים אל העבָר השבטי המשסף ומשמיד ללא מגבלות, עבר שבטי אשר על פיו - ממשה המצַוֶה ויהושע המבצע, והלאה - השמדה מוחלטת היא צָו מקודש.

ישראל זו תהיה דוהרת אל קיצה האלים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי