פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
גולדה מאיר
שלמה גזית (שבת, 24/11/2018 שעה 8:00)


גולדה מאיר

אלוף (דימ.) שלמה גזית



בימים אלה ציינו 40 שנים למותה של גולדה מאיר, מי שעמדה בראש מפלגת העבודה ומי שהייתה ראש הממשלה לאחר פטירתו של לוי אשכול, בשנים 1969–1973. הופתעתי לשמוע שבטקס האזכרה הממלכתי לזיכרה נכחו כעשרים איש בלבד (בעיקר בני המשפחה) וכי איש מאנשי ''המחנה הציוני'', כינויים של אנשי מפלגת העבודה היום, לא השתתף באזכרה.

נזדמן לי, כמי שהיה מתאם הפעולות בשטחים, לעשות הרבה שעות במחיצתה של גולדה כראש הממשלה, הערכתי את המעמד הפוליטי שהיה לה בציבור, במפלגה וליד שולחן הממשלה, ולא הופתעתי מאלה שטענו כי ''גולדה היא הגבר היחיד סביב שולחן הממשלה''. גולדה, באותה תקופה, זכתה לאהדה, ובייחוד להערכה רבה בדעת הקהל.

תמיכה ואהדה זו נעלמו כלא היו במלחמת יום הכיפורים, ובמיוחד, באפריל 1974, משפורסם דו''ח ועדת אגרנט, דו''ח הוועדה הממלכתית שמונתה לבדוק את המחדל ערב המלחמה. דו''ח זה הטיל את האשמה על הרמטכל, דוד (דדו) אלעזר וניקה את הדרג המדיני מאחריות למחדל, ולאי המוכנות של צה''ל לקידום פני המתקפה של צבאות מצריים וסוריה.

גם אני שותף לביקורת הציבורית על המלצות הוועדה, גם אני סבור כי נעשה עוול לדדו, הרמטכ''ל, ובמיוחד להתעלמות המוחלטת של הוועדה מתפקוד הרמטכ''ל במהלך המלחמה ומתרומתו המכרעת להשגת הניצחון הצבאי. יחד עם זאת, כמי שעדיין זוכר היטב את אותם ימים, אינני מתבייש לומר גם היום כי גולדה מאיר הייתה מן הגדולים והחזקים בראשי ממשלת ישראל. ואי אפשר – בשל מלחמת יום הכיפורים – לשכוח ולמחוק את חמש שנותיה כראש הממשלה.

הטענות כלפי גולדה היום הן שהחמיצה אפשרות וסיכוי להידבר ולהגיע להסכם מדיני עם מצריים בשנים שקדמו למלחמה, ואח''כ, שכראש הממשלה נשאה באחריות ל'מחדל', באחריות להפתעה הצבאית של ה-‏6 באוקטובר.

שתי הטענות נכונות ללא ספק, יחד עם זאת אין להטיל האחריות בעניין זה על הגב' מאיר.

היו כמובן גם יוצאים מן הכלל, אולם ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים, ישראל עוד בימיו של לוי אשכול כראש הממשלה במלחמה, ראתה עצמה 'מעצמת על', פיתחה זלזול קיצוני בעצמה הצבאית של שכנותינו הערביות, ולא העלתה על הדעת נסיגה וחזרה לקווי ה-‏5 ביוני, גם לא בתמורה להסכמי שלום. את הביטוי הקיצוני לאווירה זו נתן שר הביטחון, משה דיין, בהצהרתו כי ''עדיפה שארם א-שיח בלי שלום על שלום בלי שארם א-שיח''. באווירה ציבורית זו, לה הייתה שותפה כמעט כל צמרת המדינה, אין להתפלא שגולדה מאיר דחתה והתעלמה מיזמות מצריות להידברות, ולא האמינה בסיכוי להגיע לשלום עם המנהיגות הערבית.

הרבה יותר קשה להאשים את גולדה ב''מחדל''. כראש ממשלה נטולת רקע צבאי, מצאה את עצמה מוקפת בשלושה רמטכלים (דיין, ברלב ודדו), נעזרה בשני ראשי אמ''ן (אלי זעירא ואהרון יריב) וגם היא עקבה בדקדקנות אחר דיווחי ''המלאך'', סוכן-העל שלנו במצריים. בתנאים אלה, אילו הייתה היא יוזמת צעדי כוננות צבאית וגיוס מילואים, היו סבורים כי יצאה מדעתה.

אינני מנסה לטעון כי לא נשאה באחריות, אך חובה לזכור את הנסיבות של אותם ימים, ובוודאי שלא לבטל את תרומתה רבת השנים למדינה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי