פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_8991

בּוהֶמה תל אביבית מַדליקה - ללא הפסקה
הרצל ובלפור חקק (שבת, 09/03/2019 שעה 20:00)


בּוהֶמה תל אביבית מַדליקה - ללא הפסקה

הרצל ובלפור חקק



חלומו של ביאליק מתגשם... באוהל שם, ממשיכים את עונג שבת שהנהיג ביאליק במבנה של אוהל שם. תיאטרון אורנה פורת יושב בבית של אוהל שם...ושומר על השם. הנשמה היתרה של עונג שבת שבה וחוזרת...

המנהג נמשך וצובר תאוצה. ביום שישי 1.3.19 התקיים אירוע 'עונג שבת' (מסורת של ח''נ ביאליק) על הבוהמה התל אביבית ושירת בתי הקפה: המרצה היה החוקר אילן שחורי, וסיפוריו המרתקים הקסימו את הקהל... תל אביב קמה לחיים.

בעקבותיו קראו מקמה הומוריסטית המשוררים הרצל ובלפור חקק, בעבר ראשי אגודת הסופרים העברים 12 שנים ברציפות. הכותרת הייתה: אכול ושתו כי מחר נמות, אך האירוע היה מרגש ומלהיב, קהל רב, וגם עונג אמיתי. זו המקאמה שכתבנו לכבוד מופע עונג שבת כה מלבב. הזכרנו נשכחות, העלינו ניחוחות, תיארנו במילים צבעוניות כיצד קבוצת סופרים הובילה את היישוב שקם בארץ ישראל, כיצד אותן חבורות סופרים שישבו בבתי הקפה של תל אביב העניקו לה את המעמד של ספינת דגל תרבותית. הכול כתוב בהומור, בהרבה אהבה... וכמו שסיימנו את המקאמה – ויוה תל אביבה!...יישר כוח למיקי ירושלמי יושב ראש תיאטרון אורנה פורת, לרולי יקואלי שיזמה והפיקה את כל האירוע המרגש – ולכל הצוות של תיאטרון אורנה פורת!!

מקאמה על מְשוררי בתי הקפה של תל אביב / הרצל ובלפור חקק
כשהיישוב העברי החל ליישֵב כאן 'עַם עולם'/
הרביעייה המובילה: הרצל ובלפור חקק,
מיקי ירושלמי ואילן שחורי
הלכו לפניו גדודי סופרים לפני כולם/ הסופרים היו הסיירת שקראה 'אחריי' בהתלהבות./ קריאת הכיוון ידעה לתת מצפן ומעורבות/ הסופרים ידעו להטות אוזן לסעֲרת האומה:/ הַקריאה של פאיירברג 'לאן' הייתה בפירוש קריאת השכּמה/ סופרים ומשוררים היו הקַטר לפני כל קרון/ וכבר בגולה צמחה ספרות בתעוזה ובגאון/ בעקבות 'התועֶה בדרכי החיים' ו'אהבת ציון'...

חבורות סופרים צמחו מתוך בּתי המדרש/ צעירים נטשו קהילה וגמרא בלב נרגש/ אודֶסה הפכה לסֵמל, לצומת דרכים/ והאניות ליפו הובילו אז לישראל סופרים בלתי נשכחים./ תל אביב החלה כ'אחוזת בית' והפכה לכוורת רוחשת/ העיר העברית הראשונה הפכה לבירת התרבות המתחדשת/ כאן החלה לתסוס עברית חצופה של 'יא חביבי'/ וכל בית קפה מוצף פואֶטיקה היה... תל אביבי.

במשָב חי וּבועט/ נרקמו כאן ספרים רוטטים וכתבי עת/ צמחה לה ספרות עברית, וקולה למרחבים הגיע/ אוּמה שלמה חיכּתה לַספרות הזו וּלמוצא פיהָ.../.כולם ידעו שתל אביב עיר שונה ואחרת/ הנה קמה כאן ספרוּת פורצת דרך/ באוויר התנגן קול ספרותי בטעם אחר,/ אם זה העיתון 'כתובים' או כתב עת 'המעורר'./ קמו ממשיכים ל'חבצלת' ו'השילוח'' / הלב התל אביבי נשא את כולם גבוה/ השפתיים רחשו...''ישנן יפות ממנה, אך אין יפה כמוהָ''...את השיר הזה של נתן אלתרמן הכירו כולם...ובקפה כסית הוא היה פשוט מלך העולם!!


נתן אלתרמן וחבורת סופרים
בוהֶמה ספרותית יצרה כאן רוח ללא תחליף/ כך קמה המיתולוגיה של תל אביב:/ תרבות בגוון סוער, ולא בקול רפֶה/ הנה קמה אימפריה פואטית בבתי קפֶה./ שִירה נשמעה כקול משמַים, הארה נבואית/ משוררינו רצים בלהקות..מאררט לקפה כסית/ אם קצָה הנפש במילנו, בכיכר/ יש מקלט בקליפורניה או קפה תמר/

ביאליק ובני דורו עוד ישבו בקפה 'בדר' המיושן/ והנה קם אוונגרד שכבש פסגות ביין ותמרות עשן/ עֵת נכנסו צעירות יפות במחשׂוף שיצר טלטֵלה/ לחש שלונסקי בהלם: ''הנה החדשות ועיקרן תחילה''../ ענה לו אורלנד, שהגיע לבראנז'ה מחיפָה/ זה ההבדל בין חתיכה מרחוב פנורמה לסתם יפָה...

קפה רצקי, אררט, גם כסית/ היו התחלה של בוהֶמה עסיסית/ רחשי האספרסו הפיצו עוד ועוד ניחוחות/ קמו בבתי קפה נוספים ענפי אספרסו ושלוחות/ קליקות של שירה יצרו ממלכה אגדית, עידית שבעידית/

קפה רוֹוָל, הקפה ההונגרי, תמר וקפה יהודית./
אלתרמן, שהיה המלך של כסית, המשורר של המדינה/ תמיד בפגישה לאין קץ, ואצלו- כל העיר היונה/ לצדו אהובתו צילה בינדר הציירת/ כוכֶבֶת חייו, מיסתורית וזוהרת./ אלתרמן היטיב להגיע כדוקטור ג'קיל, מפוכּח ומחודד/ ובסיום הערב כבר הפך למיסטר הייד.../ בדרך נדו 'הכוכבים בחוץ' בּמחול/ הראוּת בכביש התנדנדה בּאלכוהול/ עד שלחַדרו מגש הכסף והיין שב/ יכולתֶם לשמוע את הניגון שהמשורר זנח שָם לשווא/...

כולם כאן זכרו את חצקל איש כסית, שנתן לדיזנגוף את כתר המלכוּת/ וכמובן את בתו צביה שהייתה לה כף מרק וגם כף זכוּת/ וְּראו נא, כשתרצה בתו של המשורר, ראתה בכסית בחור מושךְ/ מקצה השולחן שר לה אביהָ נתן 'שמרי נפשך'...


אלתרמן ובתו תרצה אתר
המחזאי סמי גרונימן הגיע תמיד מאושר ומואר/ אל תשכחו, הוא כתב את 'שלמה המלך ושַלמַי הסנדלר'./ כאשר ראה שולחן, שסביבו מהומה/ וקלט שם צעיר נשען על כתפיה של עלמה/ לחבריו אמר סַמי השנון: ''זוהי אסמכתא בעלמה''./

קָרבה אז לקפה ''כסית'' לאה גולדברג, וראשה מורכּן/ ולא היה לה כיסא ב'ארץ אהבָתי', ולא שולחן/ שוררה בשקט כמו בשיר: ''איֵה פלוטו? אף אחד אותי לא מכיר?/ מיד הביא חצקל שרפרף, וגם הֵעיר: ''לאה, זו דירה להשׂכּיר!''

לצד הסופרים בלטו המבקרים, סביבם פמליה נועֶזֶת/ בלט מכולם ד''ר גמזו בלשונו הגומזת/ לא תישָכח לגמזו ביקורתו הקטלנית והמושחזת/ הן כך כתב על המחזה 'סמי ימות בשש'./ ביום למחרת הגָאלָה כבר גָמַז: ''מִצִדי שימות בחמש'/ ועל הסרט 'שמונה וחצי' של פֶליני ירה גמזו פּגז תאורה מעל לטֶבע./..''הסרט הזה בקושי מגיע לארבע ורֶבע''...

את שלונסקי, שרבים קראו לו לְשונסקי/ מי יכול בכלל לשכוח/ כל מימרה שלו הייתה מבוסמת מוויסקי וניחוח... שלונסקי ישב בקפה כסית, ונערה חלפה על פניו/ הגישה לו פֶּרח בחיוך נלהב/

למאֶסטרו היא אמרה: ''הנה לך פֶּרח''./ ענה לה בקידָה, ''אני רוצה פֶּה רַך''.
''אני התכוונתי בחֵית'', התנצלה הנערה, לשפתיה אודם משכֵּר./..
החֵטא הוא כולו שלי'', השיב בווידוי המשורר/.''
אברהם שלונסקי היה אז כוכב עליון/ בקלילות דילג מעיתון לעיתון./ עורך ספרותי ב''דבר''/ אחר כך נָסק ל''הארץ'' בטיסַת מעֲבר.../ ומשם קפץ חופשי ל''על המשמר''.

שאלו אותו בין קפה אספרסו לקפה בֶּחלב, / שייתן הסבר לְמהות- נדודיו ../ ענה להם שלונסקי באותו בָּרק, שהיה הסטייל שלו משכְּבר:
''אני חי ב''הארץ'' , עומד ''על המשמר''/ לראות איך ייפול ''דבר''.

בין משקה למשקה שאלו אותו על משוררת, שהתרועעה עם גברים אחרים/ ''האם היא מצמיחה לבן זוגה קרניים?'', שאלו החברים/ ''כאן יש מפעל חלוצי של האומה''/ ענה שלונסקי המושחז וְיָרה מהלומה:/ ''אם בָּגדה בו פעם אחת – זו קרן היסוד/ ואם בגדה בו כמה פעמים בצורה מתוחכּמת/ הנה לכם נפתולֵי הקמת הקרן הקיימת''...


יוכבד בת מרים, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי
והנה באה לַיְאור יוכבד...יוכבד בת מרים/ הגיעה ישר מן הים/ ניצבה בכסית וביקשה כוסית/ פינה לה מקום אלתרמן:''חברים, הגיעה אייקונה תרבותית''/ יוכבד בכבוד ידעה להשיבוֹ:
''נתן...אֶת־הַמֶּרְחָק, שֶׁנָּח/ בֵּינִי וּבֵינְךָ/
אֶעֱבֹר כֻּלּו/ וּלְפָנֶיךָ אָבוֹא..''...

בבתי הקפה של היוצרים הישראלים החדשים/ זָכרו גם את הסיפורים הישנים, שלא בָּטלו בשישים/ זָכרו את דיזנגוף ואת המשורר החביב עליו ביאליק/ את ההברקות שנותרו לדורות כאש תמיד/ מסורת שנשארה בהיסטוריה כביוגרפיה לאומית...

כששאלו את ביאליק על סופר/ שביאליק לא חיבב ביותר/ השמיע ביאליק את נועם דברו:/ ''האיש הַזה תוֹכו כְּבָרו''./ לרגע כולם כיווצו גבּה ושאלו ברַעד וּבחיל/ המשורר הלאומי שתה קצת ויָרָה טיל: ''האיש נראֶה כּסיל, ובאמת הוא... כּסיל...''
כך נולדה אִמרה משובֶבֶת ש''הכסילות-...מחייבת!''..

מי שלא שכח, ידע לספר/ על הכוכב האחר, שכבש כותָרות מול חיים נחמן המשורר/ טשרניחובסקי החתיך שֶשר 'מה מאד יפיפִית'/ ידע למשוך כל עלמה בשורה מַטְריפִית/ במראהו המרהיב ובלוריתו החגיגית/ ידע להקסים כל עלמה או פרגית / כששאלו אותו שָם בקרב הבוהֶמה/ '' נו, שאול תן לנו הגדרה בלי מֵילא, בלי שֶׁמָא/ האר את עינינו, על דעת המקוֹם והזמן / כיצד להגדיר את המונח רומָן''.../ ענה המשורר בתשובה מאד רגישה: ''רומן הוא פגישה''./ שאלו את המשורר הרופא בלחישה/ מדוע דווקא פגישה?/ ענה להם בחשאי - -'' זה מתחיל בפגישה, נמשך בגישה, עניינו באישה, וסופו....שָׁה''.


ביאליק וטשרניחובסקי
תל אביב ידעה להאיר בלילה את החשיכה/ בבתי הקפה שלה הגיעו צעירים שחוללו מהפכה/ הגיע נתן זך שצעק בלחישה/ רגע אחד שקט, בבקשה/ וכמובן יונה וולך ומאיר ויזלטיר/ הדור הזה את חותמו הותיר/ והמשורר העתידני אבידן שכתב בבתי הקפה שירת עד/ על כל הרחובות הממריאים לאט...

באותם רחובות ממריאים, צמחו דורות של משוררים נפלאים/ ההיסטוריה צברה קופאין ותהודה/ מבעד לאספרסו הקצר הנה קמה ספרות עברית שהפכה לאגדה!!.

מה פלא, ידידיי, אם על אימפריה כזאת של בתי קפה/ כתב שלונסקי שיר מקסים ויפה/ ובדברי הימים הרֵי לכם שירה נרגשה...זו שירת המאֶסטרו ב- 1933 על העיר העברית החדשה:

''על כך אשרייךְ, תל אביב
קריית גזוֹז וקולנוֹעַ
בכָל אשֶר תפנה סביב
בתי קפֶה קוראים לְך: בּוֹאָה !''

הנה כי כן, כל המסורת המפואֶרֶת הזאת נשארה בפנתיאון לתמיד/ תל אביב הפכה לאימפֶּריה עולמית/ מכַּסית ומרוֹוָל ומכּיכּר מילָנוֹ ורוטשילד ותמר/ כל מה ששורְרו ושתו נותר כאוצָר/ אל תשכחו את מֶרֶד הצעירים שרצה מהפך/ יהודה עמיחי, דוד אבידן ונתן זך ... יחד ישבו כאן לבנות אוונגרד בלתי נשכח.

כשאבידן לגם אספרסו וראה משורר זקן שותה בשריקה כוס חלב, שר הוא, 'מה יש למשורר זקן בחייו...?'.

זו באמת הייתה בוהֶמה יוצרת שֶׁרָצָה בָּראש/ אימפריה ששידרה אמת פואֶטית מֵעבר לכּוֹס/ כי... קָפה ישַׂמח לבב אנוש/ קמה מן החול עיר עברית ראשונה...תוססת ומדליקה/ אימפריה אספרֶסו... וּללא הפסקה!/ מבתי הקפה נשארה מאז ולתמיד... סִפרות תל אביבית לָעַד וּפתאומית./.. אותה אחוזת בית הפכה לאחוזה לאומית.../ לא הכל אצלה עובר..זו בּוהֶמה עברית, יא חבּיבּי/ וזה יותר מכול ובעיקר...שיר נשמה תל אביבי !
ויוָה תל אביבָה!







מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.