פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
סיפורים מתקנים עולם
הרצל חקק (יום שישי, 12/04/2019 שעה 10:00)


סיפורים מתקנים עולם

הרצל חקק



עטיפה
בני דון יחיא בבית הסופר, צילמה תפארת חקק
על קובץ הסיפורים 'מבחר הסיפור היהודי' – 800 סיפורים חסידיים וצדיקים – שערך בני דון יחיא, הוצאת 'אלומות', 2019, 352 עמודים.
בני דון יחיא קיבץ סיפורים חסידיים והלב מתרחב לנוכח האוסף העשיר והמרגש, אוסף פנינים שובה כל לב. דיוקנאות של צדיקים נפרשים לפנינו דרך סיפורים הנוגעים במגוון של מעשים. אתה קורא וחש כי חלקם מעשים שהיו, והלב חש סיפוק שאפשר להפיק מוסר השכל מן החיים. יש סיפורים, שאתה מרגיש שמקורם אחר: הם נשמעים כמעשים שעברו מפֶה לפה – וייתכן, שהועברו מדור לדור רק משום שהמספר חשב לעצמו: ראוי שכך יסתיים סיפור המעשה. מעל כל האוסף העשיר הזה מרחפת בקשה יהודית עתיקה לתת לחכמה היהודית זכות קדימה: אופק רחב נפרש לפנינו, אוקיינוס של סיפורים קטנים -סיפורים שמבקשים תיקון עולם גדול, חושפים לפנינו סוגי מציאות, חוויות חיים שונות.


חוכמת החיים היהודית

ככל שאתה יוצא במסע הקסום הזה מסיפור לסיפור, אתה חש שיש חוט שני שקושר בין הדברים, יש ברית בין כל הסיפורים. הם מחנכים אותנו, רוצים שנלמד מהם, שנתבשם מחריפותם, שנלך שבי אחר העדינות מחוכמת שבהם. לרגע אתה שואל את עצמך, האם אין זו הרוח היהודית שנושבת בכל הממלכה הזו של סיפורים חסידיים? האם אפשר למצוא באוהל הקדוש הזה את התשובה לשאלה, מהי זהות יהודית? ולפעמים מחייך לעצמך, כמה טוב שאני בן לעם כה סגולי, שאלה הם חכמיו, שכך הורו דרך לעמך ישראל...

האם המטרה הראשונית של סיפורי חכמים כה מושכי לב באו לפאר חכמים או לפאר את ערכי החסד והאחווה? האם היה חשוב להביאם רק כדי להציג את בני העם אוהבי הטוב, האנשים הפשוטים המבקשים את הגותם של חכמיו?
לכאורה הסיפורים רוצים לספר בשבחם של צדיקים, ולעתים אין אתה יודע כיצד נמזגו זה בזה, דברי אגדה ודברי מציאות. כשאתה שבוי בקסמם של הסיפורים, אתה מבין, כי כל סיפור הוא סמל, הוא מודל ומופת: דרך סיפור אנו מקבלים מקרה בודד, לעתים בעיה שמשקפת עולם שלם. אבל יש אור מחבר בין הסיפורים. כל סיפור הוא מגדלור המאיר לפנינו משהו גדול שמעבר לו, לעתים תובנה שמאירה משמעות ומוסר השכל, מאירה נתיבי-חיים.

בני דון יחיא היטיב לעשות וערך את מאות הסיפורים בפרקי נושאים לפי סדר אלף ביתי. עריכה זו תקל על רבים, שירצו להיעזר בסיפורים כדי לתבל דבריהם באנקדוטה או באגדה. באמצעות הסיפורים המתובלים בדברי מוסר והומור, אפשר לחנך לערכים, להתוות דרכים למען עולם טוב יותר.


צדיקים נסתרים וערכים נשגבים

בסיפורים רבים, גדולתו של חכמים גדול ניכרת כבר בילדותו או בנעוריו, וסיפורים רבים מטילים אלומת אור על אותו ילד חריף, שלימים הפך להיות גדול דור: אחד הסיפורים בספר מספר על הגאון מוילנא, מתקופת ילדותו: כילד קטן ''הצטרף אל חבריו ששיחקו בנדנדה, עלה וירד, עלה וירד, ואחרי דקות ספורות שב לביתו. שאל אותו אביו, מדוע חזר והילד השיב: כתוב בתורה 'ואהבת לרעך כמוך', אז איך אני יכול לעלות למעלה ולהשאיר למטה את החברים שלי?''. עמוד 20.
אנו רואים, כי ערכים נשגבים עולים בין השורות. הרגשה מרוממת רוח אוחזת בנו. הלב אומר לעצמו: כיצד התנסויות שאינן ברומו של עולם מניבות תובנות רוחניות כה נשגבות.
אוסף סיפורי חכמים, וכמובן, חלק מן הסיפורים מאיר תובנות בפרשת השבוע. הפרשה היא פלטפורמה ללמדנו דרך ארץ: הספר מביא לפנינו את הסיפור על רבי הרשלי מהכפר גידזל שנחשב לצדיק נסתר ובאו אליו לבקרו בשבת פרשת 'ראה'. ביקשו ממנו דברי תורה וכך אמר להם. הפרשה מתחילה במילים 'ראה אנוכי' – יתבונן כל אחד באנוכי שלו ולא בזה של הזולת, ואל ינסה להעמידו לבחינה (עמוד 43).

מאות סיפורים, מאות מפגשים של אנשים פשוטים, יהודים המבקשים לגעת ברוח, בניצוצות, בקדושה. גם לב יהודי פשוט רוצה לנסוק מעבר למציאות הרגילה. מי כמונו יודע, כמה השגרה מסתירה מאתנו אמתות ותובנות, וכמה הלב צמא לרבדים הלא נראים, לשכבות הגנוזות.


עצה טובה לחיים טובים יותר

סיפורי חסידים וצדיקים הם ים ענק, אוקיינוס של חוכמה, וברבים מהם נקודת המוצא היא אותה בקשה לשאוב עצה טובה למען יהיו החיים טובים יותר, עזרת חכמים למען תיקון החיים, למען רפואת בני משפחה. ואכן בסיפורים שונים, יש לנו תיאור של יהודים הבאים לצדיק לבקש עצה, להזליף אור על חייהם. אנו קוראים על נשמות תועות, הרוצות לשיח את דאגותיהן, למצוא שביל זהב במציאות התובענית והקשה. בכל סיפור נקודת אור אחרת. מעבר לסיפורים אנו מקבלים חכמת חיים, דברי אמת של צדיקים גדולים שיודעים לחזק אנשים בעת צרה, לחזק את נפשם.

הענווה והפשטות הקורנות מן הסיפורים כובשות את הלבבות. בני דון יחיא יודע להגיש את סיפורי המעשים בצורה מסקרנת, בניסוחים מושכי לב ולעתים אפילו כסיפורי מתח. חשוב היה לעורך להגיש לנו את הגותם של חכמי ישראל בדרך מעוררת תיאבון. ראינו את דרכו הברוכה של בני דון יחיא בספר 'מסביב לשולחן' שבו ידע לקבץ סיפורים על פרשת השבוע.
כך, לדוגמה, מובאת בספר זה אנקדוטה מקסימה על חסיד שביקש עצה מרבי יצחק מאיר מגור בדבר מקצוע ראוי: איזו מלאכה יבחר לפרנסתו, סופר סת''ם או מלמדוּת?. השיב לו הרב, מוטב שתהיה מלמד, כי אולי יזדמן לך תלמיד טוב ותלמד ממנו דבר מה (עמוד 257).


סיפורים שרוצים להוביל לפיוס

מחבר
בני דון יחיא, צילמה תפארת חקק
לסיפורים יש גם משעול פלאים משלהם, ללמֵד אנשים דרך ארץ ולהוביל לשינוי בחייהם. אחד הסיפורים מספר על חסיד שנכשל בלשון הרע וברכילות, בא אל רבי נפתלי מרופשיץ וסיפר לו: יש לי חבר, שאינו יכול לעמוד בפני פיתויו של היצר הרע. הוא רוצה לחזור בתשובה, אבל מתבייש לבוא אל הרב ולבקש תיקון למעשיו. השיב הרבי פנֵי משתומם: אני תמֵה על חברך, הרי יכול היה לבוא בעצמו ולומר שהוא מבקש תיקון בשביל חברו (עמוד 305).

דרך השלום והפיוס מחלחלת בין הסיפורים, ואין היא משכיחה מזיכרוננו גם מחלוקות שהיו בעם ישראל. באמצעות סיפור מעשה אפשר לטפטף על המציאות שהייתה אור אחר, אבקת קסמים של פיוס. זכורה לכולנו ראשיתה של החסידות ולא שכחנו את האֵיבה ששרתה בין החסידים לבין המתנגדים. הנה דרך לפזר על כך גרגרים של אהבת ישראל.
אחד הסיפורים מלמד אותנו על דרכו של הבעל שם טוב להוביל לפיוס, לריכוך היחס הנוקשה של מתנגדי החסידות.
הסיפור שוזר לפנינו סיפור מרגש על מתח רב בין רבי חיים הכהן רפפורט לבין הבעל שם טוב (עמוד 319):
רבי חיים הכהן רפפורט היה מתנגד גדול לחסידות, ומשום כך גבהה מחלוקת קשה בינו לבין הבעל שם טוב, והשלום רחק מהם.
פעם אחת כשישב רבי חיים בודד בבית מדרשו ועסק בתורה, נכנס לשם אדם אחד וכובע גדול מכסה את ראשו. שאל אותו רבי חיים מי הוא, והאיש השיב: 'עפר ואפר אנוכי'. שתק רבי חיים, והאורח שאל אותו: ומי הוא כבודו?
השיב רבי חיים: אף אני עפר וָאפר.
אם כן, השיב האורח, למה ירחק השלום בין עפר ואפר לבין עפר וָאפר?
מיד הבין רבי חיים, כי האורח הוא הבעל שם טוב.

אור יהודי לאובדי דרך

בדרך זו של חכמה, שכּולה ענווה והרכנת ראש, אנו סופגים ערכים אנושיים בחיינו: מאבקים בין היצר הרע והיצר הטוב, סיפורים על חסידים שלומדים לשמוח שמחה אמתית, על יהודים טובים שמבקשים דרך אל הכוונה הקדושה בחיי היום יום, והלבבות נפתחים למראֶה יהודים שאבדה להם דרכם, והמפגש עם הקהילה מרומם אותם, מאיר להם דרך אחרת.
כשאתה קורא את הסיפורים משיבי הנפש, אתה מבין, כמה צדקו מי שאמרו, כי הקשר בין הצדיק לקהילה שלו הוא דבר נשגב מאין כמוהו. רק קריאה מעמיקה בסיפורים חושפת את השבילים הנסתרים האלה, את המסילות שצדיקים יודעים לסלול בדרך ללב מאמיניהם. סיפורים רבים מריקים לפנינו אוצרות של רוח: מקרים שבהם חסידים מבקשים עצה, דרך להיחלץ ממצוקה, והדרך שפותח הצדיק בחוכמתו, מוסיפה אור וחיים לחסידים שלהם. סיפורים רבים מספרים על חסידים בשולי החברה היהודית - יהודים פשוטים, קשי יום, לעתים כפריים תמימים. הצדיק מלמד אותם לראות את האור הגנוז בהם, מגלה להם את העצמיוּת הנעלה הטמונה בהם.


חסד יהודי בצער ובדמעות

האושר ושמחת החיים האמתית, הנתינה, האחווה – אלה העיקר, כך מחלחלת האמת מתוך המעשים. הצדיקים מאירים את עיני החסידים לאחוז בדרך הנכונה. חשוב לו לאדם להעשיר חייו, השמחה טמונה בדרך שבּה אדם ממלא בהם את חייו, את לבו.

בני דון יחיא מביא בפנינו את הסיפור על הילד מוישלה, שהתפרסם לימים כרבי משה מקוברין. הסיפור פורש לפנינו חיים של הורים קשי יום, על אמו שהייתה משכימה להדליק אש בתנור, ללוש בצק ולאפות לחם לעניים.
והסיפור פורש תמונת חיים שוברת לב (עמוד 209):
פעם הגיעה לכפר קבוצת רעבים גדולה, והלחם לא הספיק לכל הפיות. ראתה האם שנשאר בצק ללישה והתנור עודו חם, ומיהרה ללוש כיכרות נוספות. בינתיים החלו כמה מֵעזי הפנים שבקבצנים לגדֵף את האם. החֲרפות הכאיבו לה, אך היא החרישה ורק דמעות זלגו מעיניה. ראה מוישלה את אמו בוכה ואמר לה:
אל תבכי, אמא. אֱפי להם לחם ואל תשימי לב לגידופים. העיקר שאת מקיימת עכשיו את מצוות 'פרוס לרעב לחמך'. ומתוך צער ודמעות – המצווה תהיה שלמה. אילו היו העניים משבחים אותך ומודים לך, המצווה שלך לא הייתה שלמה.
ילד קטן, חכמת חיים ענקית. מפעים לראות, כיצד מילדותו ראו את מעלותיו התרומיות.


הצדיקים נופלים ממדרגתם למען העם

כשאתה קורא את שלל הסיפורים המרגשים, אתה מבין, מדוע נחרתו סיפוריהם לנצח בפנתיאון האומה היהודית: גדולת הנפש העולה מן המעשים המסופרים, אכן עולָה בקנֶה אחד עם המשנָה שהנחיל הבעל שם טוב מייסד החסידות. הצדיק הגדול שאף לחוש את פשטות העם, לא להתנשא מעליו: הוא ידע בחוכמתו הרבה, שיש להתקרב לעם כדי להבין אותו, שהמוני העם יוכלו להבין את הדברים. היטב ידע הצדיק, שעליו להשתתף 'בהמון העם' – וכדי לקרבם לכך, עליו להתקרב אליהם, 'ליפול ממדרגתו'.

בסיפורים רבים אנו חשים מזדככים גם כאשר הסיפור נוגע בשולי החברה, ברבדים האפלים: יש סיפורים, שבהם האיש שבא לחלץ את חברו מן הבוץ, חייב לחוש מעט מן הרפש, ויחד יוצאים שניהם לדרך מוארת וטובה. הצדיק והחסידים, בני הקהילה מחוברים בחַבלי קסם, הם בקשר זה עם זה – יש איזו הרגשה של חברותא מיוחדת, שכה חסרה לנו היום, יש רוח קדושה של קהילה אמתית. מדוע איבדנו יסוד כה יקר בחיינו?

בני הקהילה מקבלים חיוּת וחיים זה מזה, הם מפזרים זה לזה מן העצמיות הטהורה הגנוזה בהם, וכך מזכּים הם זה את זה במתנה של רוחניות ואהבה. מוטיב הכּפרי התמים, שמעשיו נחשבים יותר מן המעשים של הגדולים בחכמה, נחשף שוב ושוב בסיפורים רבים. כילדים ספגנו ערכים נשגבים אלה מסיפורים ששולבו במקראות ישראל כמעשיות שכתב י''ל פרץ. הסופר אכן ידע לשאוב מן החסידות, וטוב שמערכת החינוך הטמיעה כמה מסיפוריו במקראות הלימוד.


תורת חיים לדור הבא

האוסף הזה של בני דון יחיא הוא עולם עשיר באבני חן כאלה. יפה עשה בני דון יחיא, שקיבץ את הסיפורים, את פניני האור הקסומות – ואת כל הטוב הזה פיזר בניצוצות בכל הטריטוריה של ספרו, הכול פי נושאים. כשאנו קוראים ומוקסמים ומנחילים את תורת החיים הזו לדור הבא, נוסף עוד מָאור בעולם: אנו מורישים לילדינו מורשת רוחנית עמוקה. הסיפורים האלה הם אוצָר: האוסף הזה הוא עדוּת כמה חשובה המורשת, שקיבלנו מן הדורות הקודמים. סיפורי החסידים והצדיקים, שאסף בני דון יחיא מעידים כאלף עדים, כמה אור יקרות ממלא את זיכרון הדורות, וכמה חשוב לנו אוצר החכמה הזה, שנותר למשמֶרת. יש לשוב לשבילי הזהב הישנים והטובים, לשוב לאור הגנוז הזה: לפנינו ים של מרגליות נוצצות, שיש בו לרומם את הרוח, לרפא נפשות, לקרֵב לבבות.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי