בשבוע הבא נציין את יום העצמאות ה-71 למדינה. דומה כי זו שעה נאותה לחשבון נפש לאומי. ידענו שלוש מלחמות שראינו בהן 'מלחמות על עצם הקיום', היו אלה מלחמות מול קואליציה צבאית-ערבית נרחבת. ספגנו קרבנות רבים, אך הצלחנו לנצח ולשרוד. אף על פי כן, עודנו רחוקים מישיבה-בטח, מהשלמת העולם הערבי עם קיומה של מדינה יהודית בלב ליבו של עולם ערבי-מוסלמי.
היה זה אהוד ברק שהגדיר את ישראל כ'וילה בג'ונגל', וזו הגדרה נכונה ללא ספק. אך יש בהגדרה זו רק ממד אחד – תמונה ציורית של המציאות. מה שאנו נוטים לשכוח, ובוודאי אף מתעלמים מכך במדיניות הנקוטה בידינו, אנו וילה אשר פלשה אל תוך הג'ונגל, וה'ג'ונגל' איננו מוכן להשלים עם קיומה והוא מבקש להקיאה מתוכו.
לפני כתריסר שנים הפציר בי ידידי, אלוף הר-אבן, לדבר ביום עיון שעסק בסבו, יצחק אפשטיין, ובמאמרו 'השאלה הנעלמה', מאמר שפירסם ב-1907.
נעניתי לבקשה ולקראת יום העיון מצאתי וקראתי את המאמר. היום, 110 שנים לאחר פרסומו, אני נאלץ להודות כי 'השאלה' נותרה נעלמה עבורנו. אנו, בישראל, נוקטים מדיניות המתעלמת לחלוטין מן השאלה, ומן הצורך לתת לה תשובה. התנועה הציונית, למן ראשית ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל התעלמה ומתעלמת מן הערבים היושבים בארץ ומן הצורך להתייחס ולמצוא דרכים לדו-קיום עימם. אפשטיין הצביע על כך שאנו רוכשים את האדמה מן האפנדים, בעלי הקרקע, אך בה בעת אנו מנשלים את הפלחים, את אלה שעיבדו את האדמה והתפרנסו ממנה, מבלי לבקש ולמצוא להם מענה.
תמונת המצב היום, לאחר מלחמת ששת הימים, חמורה פי כמה. ב-19 השנים שלאחר מלחמת העצמאות והחתימה על הסכמי שביתת-הנשק, נשאר מעוט ערבי בתחומי המדינה, ובמעמד – פורמאלית לפחות – של שוויון זכויות עם הרוב היהודי. במלחמת ששת הימים נותרה האוכלוסייה הערבית במקומה, ואלו ישראל חדלה להיות 'כובשת' והפכה להיות מנשלת. והשאלה לא רק שהיא ממשיכה להיות 'נעלמה' אלא שהיא הפכה לקריטית פי כמה.
לפני שלושה שבועות ידענו בחירות לכנסת. בבחירות אלה הצביע הרוב היהודי המכריע עבור רשימות ועבור עמדות מדינית אשר במודע התעלמו מן השאלה, מן הצורך למצוא פתרון לבעיה הפלשתינית.
השאלה איננה יכולה להישאר ''נעלמה'' עד אין קץ. קיומה של ישראל היהודית מותנה ביכולתנו למצוא פיתרון ל'וילה' שהקמנו כאן, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מתושבי המקום, ותוך נקיטת צעדים חד-צדדיים ההופכים את אפשרות הפתרון, את סיכויי השרידות של ה'ווילה בג'ונגל', לפחותים מיום ליום.
את שאלתו של יצחק אפשטיין אנו חייבים לשאול היום ובקול רם, ואם חפצי חיים אנו – עלינו גם לבקש תשובות לשאלה.
השאלה הנעלמה
