מזה כשבעים שנה, מאז נחתמו הסכמי שביתת-הנשק עם מצרים, ירדן סוריה ולבנון, מנהלת ישראל מלחמת פינג-פונג לאורך גבולותיה. כל פיגוע, כל תקרית-אש גררה תגובה מיידית. לפני עידן המטוסים, חווינו את פעולות התגמול והענישה, משהתעצמנו במערך אווירי – החלו המטוסים למלא את תפקיד התגמול.
יתרון המטוסים שאפשרו לנו תגובה מיידית, כמעט בהפרש דקות ספורות, לאחר האירוע.
ראשי המדינה ושרי הביטחון חזרו וחוזרים על אותה מנטרה, כמעט ללא הפוגה. אפילו תקופתו הקצרה יחסית של משה שרת בראשות הממשלה, המדינאי הישראלי שחיפש הידברות והסכם שלום, אף הוא לא עמד בלחץ שהפעילו כלפיו שר הביטחון, פנחס לבון, והרמטכל דיין.
חריג אחד אני זוכר לטובה, לוי אשכול, אשר כיהן כראש הממשלה וכשר הביטחון, ואשר מצא עוז בנפשו לומר ללובשי המדים -''קינדרלך, הפנקס פתוח והיד רושמת'', ודחה הצעה לפעולת תגמול מיידית. וכך, המתינו מספר ימים והשמיים לא נפלו...
ישראל חוזרת ומצהירה – כלפי פנים וכלפי חוץ – שהיעד הלאומי שלה הוא הסכמי שלום עם כל שכנותיה, לרבות האוכלוסייה הפלשתינית שביהודה ושומרון. הרשו לי להטיל ספק אם הם מאמינים כי פינג-פונג התקריות והתגובות מקובל גם על הצד השני,
להוציא אותה אפיזודה קצרה ב-1965, להוציא תגובתו החריגה של ראש הממשלה, לא נעשה כל ניסיון בדרך אחרת,
אומרים לנו כי ''הערבים מבינים רק שפה אחת, שפת הכוח'' לא העמדנו את זה במבחן, יחד עם זאת איננו יכולים להתעלם מן השקט הכמעט מוחלט השורר לאורך גבולות מצריים וירדן, ואפילו גבול הלבנון שמעברו מספר אין סופי של רקטות המופנות לעבר שטח ישראל, והנה מזה 19 שנים מקוימת שם הפסקת אש כמעט מוחלטת, וכדאי גם לזכור מי הצד אשר הסלים התקריות בגבול הלבנון.
אינני מאמין בכוח, שכנותינו-אויבינו יפרשו את ''הפנקס הפתוח'' כחולשה. אפשר ויבקשו להעמידנו במבחן ולכך יהא עלינו להיות מוכנים.
הגבול הסורי הוא גבול שקט. איש לא ציפה מאתנו להתערב ולהסתבך במלחמת האזרחים.
ראש הממשלה, אהוד ברק החליט לשים קץ לתקריות בשטח לבנון, ובין לילה פינה את כל כוחות צה''ל מלבנון.
הבה ננסה. הבה נחליט שאיננו מגיבים וכי חזרנו לכתוב ''הפנקס פתוח'' ואיננו נחפזים להגיב.
אני קורא לצמרת הביטחונית לאמץ את חכמת לוי אשכול שלא להזדרז בתגובה. אינני יכול להבטיח דבר, אך ללא ניסוי, לעולם לא נדע מה החמצנו.
גם היום, שישים שנים מאוחר יותר, אנו זקוקים לראש מדינה הדובר יידיש ומגלה איפוק.