אתמול (ששי 18.10.2019) הלך לעולמו נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר. בכך אפשר לומר שתם עידן של דור המייסדים של המדינה. שכן השופט שמגר נחשב לבן-גוריון של מערכת המשפט בישראל. מאיר שמגר היה חף מכל השפעה על תחום עיסוקו, זולת המשפט עצמו. כל אלה שקדמו לו, הן בצבא והן במערכת המשפט, לא היה להם הידע המקיף ו/או שהיו נגועים בפוליטיזציה.
בתפקידו כפרקליט צבאי ראשי (פצ''ר) של צה''ל, השופט מאיר שמגר בנה מערכת משפט צבאית לדוגמא, שכללה החל מפקודות מטכ''ל, וסדרי הדין בבתי המשפט הצבאיים. בתפקיד הפצ''ר יזם וכתב השופט שמגר את הקובץ המשפטי להתנהגות צה''ל בשטחים כבושים. דבר שהקדים את מלחמת ששת הימים.
לאחר שחרורו מצה''ל הוא מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. גם כאן תרומתו היתה מכרעת. במיוחד לגבי שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, בשנת 1968 הגיש תושב רמאללה עתירה לבג''ץ נגד המושל הצבאי בענין כלשהו. מאיר שמגר בהיותו היועץ המשפטי לממשלה, יכול היה לבטל את העתירה בטענה, שלתושב השטחים אין זכות עמידה בבג''ץ. אבל מאיר שמגר לא פסל את העתירה. וכאשר הותקף מכל עבר על החלטתו, הוא הסביר, כי מטרתו לגרום לכך ששליחי המדינה יתנהגו בשטחים הכבושים בהתאם לנורמות של המדינה ששלחה אותם.