כבר עשרות שנים שאינני יושב ומשתתף בדיוני הקבינט הביטחוני, ואין איש מבקש לשמוע את דעתי בנושאים אלה. טור זה, מוקדש לדברים שהייתי משמיע בקבינט, אילו נכחתי שם.
מתמונת המודיעין שבידינו הייתי שותף ללא ספק להמלצה לסלק את אבו-אל-עטא מן הזירה. זו התשובה הפשוטה, הישירה והטבעית, אלא שאין די בה – אי אפשר היה להציע את חיסולו מבלי להתייחס להשלכות הנרחבות יותר, להערכת התגובה הבלתי נמנעת, והמחיר שאנו בישראל נצטרך לשלם במקרה זה.
מזה יומיים – בעת כתיבת שורות אלה - שישראל נמצאת במלחמה. זו מלחמה טוטאלית, גם אם בשלב זה אין אש מגוש דן וצפונה. אני מניח שזה לא בא לחברי הקבינט הבטחוני בהפתעה. חיסול אל-עטא חייב זאת. כאמור, לא נכחתי בישיבת הקבינט אך אינני מעלה על הדעת שתוכנית הפעולה הצבאית הובאה לאישור ואיש מן המשתתפים לא הצביע על ההשלכות שתהיינה, למבצע, אולי אפילו על הסלמה אפשרית שעלולה לחייב את כיבוש הרצועה.
היכן היו הפוליטיקאים שלנו – האמנם איש לא הציע דרך פעולה אחרת?
זה לא מכבר התפעלנו מן המבצע האמריקאי המוצלח לחיסול מנהיג דאעש אבו באכר אל בגדאדי. אני מניח שקודם האישור שאל דונאלד טראמפ את חברי הקבינט שלו - מה להערכתם עלולה להיות התגובה. ואני מניח כי הרגיעוהו – אכן, יש לצפות לתגובה נקודתית במקום ובזמן שיתאים לצד השני. איש לא הצביע על מלחמה אפשרית.
אילו הזהירו את הנשיא טראמפ כי צפוייה, וככל הנראה ודאית, תגובה צבאית נרחבת, תגובה אשר תביא לשיתוק מוחלט של מחצית ארה''ב למספר ימים- אין לי ספק שהנשיא לא היה נותן אישורו למבצע החיסול.
הנשיא ומנגנון קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני שלו, חייב היה לשאול – האמנם אין דרך פעולה אחרת?
מה יהיה המחיר שנשלם אנו בישראל במלחמה זו – מיליונים אם לא מיליארדים. בטוחני כי בסכום שולי ניתן היה למצוא מי שיחסל את האיש ''חיסול שקט'', למשל, עם שתילת ארסניק בארוחתו
תקציב הביטחון של ישראל – ואיננו קטן לדאבוננו – האמל''ח והיחידות בכל הזרועות, נועדו להבטיח את קיום המדינה. אכן, נדרש גם חיסול מחבלים. אך את זאת יש להפקיד בידי גורמי מודיעין חשאיים. לכך בדיוק נועד ''המוסד''. כולנו זוכרים את צבי זמיר, שהפעיל המוסד לחיסול חבורת המחבלים מאולימפיידת מינכן.
יש מטרות שמחייבות עבודה עם איזמל, או עם מברג קטן ולא עם מערכת תותחים ומטוסי קרב כבדים. כדאי שנפיק את הלקח – עוד נכונו לנו בעתיד אתגרי ביטחון לא קלים.
תהליך קבלת החלטות ביטחוניות
