|
|
|
חמור כחול-לבן
אריה פרלמן
שלום לפרס נובל
לפני מס' שבועות, התבשרנו בקול תרועה רמה, שהזוכה השנתי בפרס נובל לשלום (מיליון דולר - זה כן כסף) הוא נשיא ארצות-הברית לשעבר, ג'ימי קארטר.
ג'ימי קארטר? חשבתי לעצמי. לא אהבתי את הרעיון. הלא זה היה הנשיא שאנס את מנחם בגין ז''ל להיכנע לתכתיבי הכניעה המחוצפים של סדאת המובס. אבל - כך חשבתי - מה לי כי אלין? בעולם הרחב, ואפילו בישראל, נחשב הדבר ל''הישג למען השלום'', ולמרות ההסתייגות - נראתה הבחירה מובנת, איכשהו. אחרי ככלות הכל, זה לא במקרה הזקן ההוא עם השיער הלבן שהסתובב בעולם ותיווך בכל מיני סכסוכים?
ניחא, שיהיה.
אך גירוד קליל, בלתי-מורגש ממש - העלה חלודה מכוערת מתחת לדמותו המצוחצחת והמוקפדת של שליח השלום הבלתי-נלאה. את הסרט הבא על חייו של קארטר, ניתן יהיה להכתיר ללא היסוס: ''לרקוד עם רודנים''. ככל שמעמיקים ובוחנים את מעלליו של האיש - מגיעים למסקנה העגומה שהיחס בינו לבין שלום, זהה ליחס בין ההיגיון לצה''ל: כל קשר הוא מקרי בהחלט...
עוד בהיותו נשיא מכהן, בסוף שנות ה- 1970, הוא דאג להודיע לעולם כי חאפז-אל-אסד הוא ''מנהיג אוהב-שלום'' (עזרה זוהר: ''פילגש במזרח התיכון''). את טיטו הגדיר כמי ש''מאמין בזכויות אדם'', על צ'אושסקו ועצמו אמר: ''יעדינו הם זהים: קיומה של מערכת כלכלית ופוליטית צודקת[...] אנחנו מאמינים בהגברת זכויות האדם''.
לאחר שהפסיד בבחירות, לא נח קארטר, והמשיך לרחף מעל ראשיהם של הנשיאים המכהנים, בהותירו אחריו שובל ארוך של פניני-חכמה ומוסר.
כך, למשל, הוא התפעל מאוד מבירת צפון-קוריאה, שהזכירה לו איכשהו את ג'ורג'יה, שיבח את מנהיגה האכזרי, ולא הצליח להבין על מה ולמה מכנים את צפון-קוריאה ''אומה פורעת-חוק''.
על פלישת סדאם חוסיין לכוויית לא היו לא הרבה דברים רעים לומר, מלבד ההברקה ש''סדאם למד מהישראלים(!) שכוח מקנה זכות''. בעת מאמצי ממשל בוש האב להעביר החלטה תקיפה במועצת הביטחון ולבנות קואליציה בינלאומית, שלח קארטר מכתב אל חברות המועצה, בבקשה לסכל את יוזמת הממשל. לא פלא, אם כן, שבמסדרונות הממשל דאז נלחשה המילה ''בגידה''.
יחסיו של איש השלום עם יאסר ערפאת, רוצח ההמונים החביב, הם פרשה בפני עצמה:
בפגישתם הראשונה, ב- 1990, כלל לא טרח קארטר להעמיד פני ''מתווך הוגן למען שלום בעולמנו'', והודיע לכל מאן דבעי: ''כאשר אני מעלה את עניין האמנה הפלשתינאית, אין צורך לחשוש שמא אני משוחד. אני הרבה יותר קשוח עם הישראלים''.
אכן, איש קשוח, אך לא רק עם הישראלים. הוא הסכים בלבביות עם טרוניותיו של ערפאת על ''בוגדנותו'' של ממשל רייגן ו''חוסר אמינותו''... כה רטן ערפאת, אביר האמת והאמינות.
באותה שנה, דאג קארטר לכתוב בעבור ערפאת נאום ''לאוזניים מערביות'', ויש אומרים שגם המאמר האחרון ''פרי עטו של ערפאת'', ב''ניו-יורק טיימס'' - הוא תוצרת התועמלן מהבית הלבן. כמובן, שלא איש כקארטר יסתפק בכך. הוא טס לריאד, על-מנת לרכך את ליבם הזועם של מנהיגי ערב-הסעודית, ולשכנעם שיפשירו כספים לאש''ף. לא למען ערפאת, מה פתאום? למען השלום...
כאשר הגיע קארטר לפקח על ה''בחירות'' ברשות הפלשתינאית בינואר 1996, יש להניח שפסיקתו לגבי ''טוהר הבחירות'' היתה מוכנה מראש: הוגנות, דמוקרטיות ומאורגנות היטב. לא חשוב שחיידר עבד אל-שאפי, שרצה להתמודד, קיבל 'רמז' בדמות פיצוץ בביתו - והחליט לוותר. לא חשוב שלפחות בחלק מן הקלפיות ההצבעה היתה גלויה ותחת עיניהם הפקוחות של ה''שוטרים''.
את הבחירות הללו הגדיר בצורה קולעת הרבה יותר ג'יימס וולסי, ראש הסי-אי-איי לשעבר: דומות יותר לבחירתו של סטאלין מאשר לזו של היטלר ימ''ש - כי להיטלר לפחות היו מתנגדים אמיתיים...
את פיגועי ההתאבדות מגדיר קארטר כך: ''[ערפאת] בהחלט יכול לראות בפיגועי ההתאבדות את אחת הדרכים לגמול למעניו.''
כמובן. לא מפתיע במיוחד. לא רק שקארטר חושב בשביל ערפאת - הוא גם חושב כמוהו.
למרות כל האמור לעיל, הגילוי המדהים ביותר הוא ההשקפה הבסיסית של קארטר לגבי זכויות אדם ודמוקרטיה - רעיונות שהוא כביכול מקדם - וללא ספק מקודם בשמם.
הוא טוען, שהמונח ''זכויות אדם'' הוא רחב הרבה יותר ממה שמייחסים לו, וכי אמנם ישנן ''זכויות אדם פוליטיות'' במערב, כגון חופש ביטוי ופולחן וכו', אך גם במזרח הקומוניסטי יש/היו ''זכויות אדם חברתיות'', כגון הזכות למזון, למחסה ולבריאות... כפי שציינה ג'ין קירקפטריק, לשעבר שגרירת ארצות-הברית באו''ם, איכשהו תמיד לאלה שיש להם זכויות אדם ''פוליטיות'', יש גם הרבה יותר מזון, מחסה ובריאות. מעניין.
אך זאת איננה שורת המחץ, אלא רק אקדמה.
בשנת 1997, כתב איש השלום, ההומניזם והדמוקרטיה מאמר תחת הכותרת ''זו שגיאה להשחיר את פניה של סין''. רק החליפו את ''סין'' ב''איטליה'' - והרי לכם ראיון עם שר החוץ של ממשלת מוסוליני:
''בני המערב שמים דגש על חירויות אישיות, בעוד שממשל יציב ואומה מאוחדת הינם בעלי חשיבות עליונה לסינים. פירוש הדבר הוא שהמדיניות מעוצבת על-ידי פחד מהפקרות מאת מתנגדי-משטר בלתי-מרוסנים, או פחד מפני התפוררותה של סין[...]''
נו באמת. מופרעים שכאלה, עם ה'זכויות' הקטנוניות שלהם... אחדות האומה, זה מה שחשוב!
לא?
כאשר נתקלים בדיסוננס כה בוטה, במנהיג העולם החופשי המחזיק בהשקפות שכאלה ובידידים משונים, נשאלת השאלה במקרים כאלה, והיא: ''למה''?
ובכן, קארטר הוא ככל הנראה שמאלן רדיקלי בהשקפת עולמו, אך יש גם להתחשב במקורות המימון של ''מרכז קארטר לשלום'': חלקם הגדול הוא ממדינות ערב.
מים רבים זרמו בפיורדים הציוריים של נורבגיה, מאז הימים שבהם פרס נובל לשלום נחשב למכשיר לקידום השלום.
אמת, אי אפשר לנתק לחלוטין את הפרס מהפוליטיקה, ובמקרים רבים משמש הפרס כהצהרת-כוונות ערכית, כגון זכייתה של אאון-סאן-סו-צ'י, מנהיגת האופוזיציה בבורמה. אך הפעם עברה ועדת הפרס את כל השיאים.
כאן, עשוי הקורא חד-העין להתפלא קמעא: האם לא היתה זכייתו של ערפאת בפרס משום הידרדרות מוחלטת לשפל מוסרי שאין עמוק ממנו? מדוע אני נטפל דווקא לקארטר, שהוא אמנם בחור לא נחמד, ודי מזיק, אבל לפחות לא רוצח המונים מתועב כמו האיש עם השערות על הפנים?
ובכן: נכון. הכל נכון. אבל אם היה אפשר לתרץ את הפרס לערפאת בכך שהוא לא ניתן בזכות עברו - אלא בזכות, אולי - עתידו - הרי שלגבי קארטר הכישלון הוא כפול: הפרס ניתן לו ב''זכות'' עברו - ולא בצדק.
אלא שכאן אנו מגיעים לסיבה האמיתית למתן הפרס, והיא זו שמקנה לכל הפרשה הזו את הממד השלישי, הכישלון המשולש: גם חוסר מוסריות, גם בחירה אומללה, וגם פוליטיזציה גסה.
אף איננו צריכים להתאמץ על-מנת לנחש: יושב ראש הוועדה בכבודו ובעצמו, גונאר ברגה, ענה בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים, כי הענקת הפרס דווקא השנה ודווקא לקארטר, מטרתה לתקוע ''אצבע משולשת'' בפרצופו של ממשל בוש (או, לפי הביטוי הנורבגי: ''בעיטה ברגל'') - כמחאה על מדיניותו בנושא עיראק.
האדונים הנכבדים מנורבגיה, שלאחרונה התחרטו על הענקת הפרס לשמעון פרס בגלל חברותו בממשלת שרון (אך לא לערפאת!), הוכיחו שוב פעם את עומק עולמם הרוחני. בכך נוצר שילוש נוסף, השילוש הבלתי-קדוש שבין ועדת פרס נובל, מרכז קארטר לשלום, וסדאם חוסיין א-תכריתי.
התוצאה היחידה מכל הפרשה העגומה הזאת, היא לא רק הקטנת שלום בעולם, אלא הבאשת ריחו של רעיון השלום עצמו.
[רוב המובאות לקוחות מהמאמר ב''נשיונל ריביו'' המצורף כקישור. לשירות הקוראים מצורף כקובץ מאמר נוסף, פרי תרגומו של עבדכם הנאמן].
[*] הערת המערכת: הקובץ המצ''ב נבדק ונמצא נקי מוירוסים
על ידי Norton AntiVirus 2002.
עם זאת, פתיחת קבצים מצורפים בפורום היא על אחריות המשתמש בלבד.
| |
קישורים:
מאמר מקיף על עוללות קארטר
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
