פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חמור כחול-לבן / טור שבועי
אריה פרלמן (יום רביעי, 06/11/2002 שעה 21:28)


חמור כחול-לבן



אריה פרלמן






שלוש אתנחתאות פלאיות - ותעלומה קטנה אחת

א)

כאשר עמדתי לצאת לטיול בחו''ל (גרמניה, אנגליה ואירלנד), הייתי שרוי בתודעה פרובינציאלית, של ה'אסייתי הנידח', שיוצא לחזות בפלאי העולם הגדול. תיארתי לעצמי שאם ישאלו אותי מהיכן באתי, אגיד ''ישראל / ירושלים'', וכבר דימיינתי את החיוך הסלחני של תושב לונדון, ברלין ואפילו דבלין: אמת, ירושלים היא מקום עם המון קדושה ואין-סוף מסורת והיסטוריה - אך היא בכל זאת כפר קטן ונידח, יחסית לשאר עריה של אירופה. לא כן?

ובכן, להפתעתי הרבה - גיליתי שאבחנתי החדה איננה תואמת לחלוטין את המציאות. כאשר ביקרתי בקניון בעיר ברלין, שהיא למעשה אחת מבירות אירופה, בירת מדינה בת 90 מיליון תושבים, נדהמתי להיווכח שהקניון נאמור להיסגר בשמונה בערב: פיפי ולישון. סירבתי להאמין: ''הייתכן?'' כך חשבתי, ''שבכפר הנידח והקדוש ירושלים - יהיה קניון מלחה פתוח עד עשר בערב, ואילו בברלין הגדולה ייסגר בשמונה?''

ייתכן גם ייתכן.

נו... מילא ברלין. אבל לונדון - זאת עיר גדולה, בת פי-ארבעה תושבים לפחות! כאן ודאי יהיה המצב שונה. אך שוב, חזרה התופעה ביתר שאת: מסתבר שב'אוקספורד סטריט', רחוב הקניות המפורסם שבעיר הגדולה - מתחילות החנויות להיסגר כבר ב... 17.30!

כאן כבר כמעט חשתי עלבון, כאילו עבדו עליי בעיניים: 'זה לונדון זה, או שהגעתי בטעות לפרבר שכוח-אל של 'ארץ האש'?'

עם זאת, שיא השיאים היה ברדינג - פרבר של לונדון. שם - כך נאמר לי על-ידי בעלי-הבית שאירחו אותי - נפתח קניון חדש. משהו גדול. משהו מיוחד...
נו טוב. אם זוג אנגלים מבטן ומלידה אומרים על קניון שהוא גדול, חדש ומיוחד - בוודאי הוא גם מרשים.

אלא שכאן - שוב - נאלצתי בעל-כרחי לגחך קמעא: מדובר היה בקניון שלעומתו קניון מלחה בירושלים - נראה כאימפריה כלכלית של ממש! הדבר תקף גם בנוגע לקניון שראיתי בברלין.

''כאן באירופה תרבות הקניונים לא מפותחת כמו בארץ; כאן לא משוגעים על קניות, כמו עמך ישראל'' - כך הוסבר לי. ובכן - נחה דעתי.




כאשר אני מבקר מפעם לפעם בתל-אביב, אני מרגיש את השוני החד שבינה לבין ירושלים: בתל-אביב ישנה כמות מסחרית של 'גורדי-שחקים' נוצצים ומבהיקים, כבישים ומדרכות רחבים, כמעט כמו כיכרות ארוכות. המלאכותיות והמודרניות צצות מכל עבר - ובמיוחד: הפיל הלבן והמנצנץ - התחנה המרכזית החדשה, שהופכת יותר ויותר להיות דומה לנמל-תעופה. לעומת זאת, ירושלים הרבה יותר 'כבדה': בניית אבן, רחובות צרים יותר, בניינים נמוכים יותר, תחושה יותר ביתית, צנועה. הדבר מתבטא גם בתחנה המרכזית החדשה: אני חששתי מאוד מפני אולמרט, שירצה להוכיח כי ''מה שמילוא וחולדאי יכולים לעשות - אני יכול לעשות טוב יותר''. אך חששותיי התבדו: התחנה החדשה היא מסודרת, יעילה - וצנועה.

ובכן, מה רבה היתה פליאתי כאשר הגעתי לדבלין, בירת אירלנד: קשה למצוא בעיר הזאת בניין בן יותר מארבע קומות, ורובם המוחלט של הבניינים - הן במרכז העיר והן בפרברים - הם עתיקים-למראה, כפריים-למראה - כמו בעיירות המרוחקות של אירלנד. וכך מצאתי את עצמי משוטט בדאבלין - עיר אירופית הגדולה באוכלוסייתה פי שלושה מתל-אביב - אך שומרת על מראה של אחוזת-בית...

המסע הזה לימד אותי בין השאר שני דברים:
א) לא צריך גורדי שחקים, ברק, אורות וצלצולים בשביל להיות מודרני ו''כמו בחו''ל'';
ב) לא צריך למהר ולהתבייש: ירושלים בהחלט יכולה להיחשב כעיר בינונית ומעלה במונחים אירופיים - ולאו דווקא כפר קטן.




ב)

כאשר עליתי באירלנד על האוטובוס חזרה לדבלין, שאלתי את הנהג, כמדומני, האם יש הפסקה בדרך או דבר-מה דומה. מדובר היה בנסיעה של כמה שעות.
ובכן, ענה לי הנהג: ''אין צורך אדוני. יש שירותים באוטובוס''. ''שירותים באוטובוס?!'' חשבתי לעצמי. עבודה בעיניים: הרי באוטובוס ירושלים-אילת אין שירותים - והנסיעה לא פחות קצרה. פניתי לנהג, תוך כדי הסתכנות ב'תקרית דיפלומטית', ושאלתי אותו, בשיא הנימוס: ''האם אתה מתבדח, אדוני?''. ''לא'', ענה הנהג, נינוח לחלוטין.
פניתי למקומי, בשקט. אם בחר לו הנהג לחמוד לצון על חשבוני, על חשבונו של תייר הבור במנהגי הארץ - לו יהי לו לבריאות.

ואולם - למרבה הפליאה נוכחתי לדעת שלא תמו ניסים בעולמנו, וישנו אכן גם ישנו - תא שירותים קטן, החבוי במקום שבו נמצאת בדרך כלל הדלת האחורית...

הרעיון מצא-חן בעיניי מאוד. כדאי ליישמו גם בארצנו.




ג)

ביום שישי אחד, לפני כמה שנים, קראתי טור מאת עוזי בנזימן, שהופיע במקומון הירושלמי ''כל העיר''. בטור זה סיפר בנזימן סיפור, הממחיש את היכולת הבריטית הוירטואוזית ללכת עם הקידמה מצד אחד - תוך כדי שמירה קפדנית על המסורת - מצד שני.

הוא טען טענה מוזרה ביותר, לפיה בבריטניה אין ברז אחד, שממנו יוצאים המים החמים והקרים - אלא שני ברזים: אחד למים חמים בלבד - ושני למים קרים בלבד.

באמת מאוד משעשע, מאוד יצירתי, העוזי בנזימן הזה. הוא יכול היה, כך נראה לי אז - להחליף בהצלחה את יוסי אלפי ב'פסטיבל מספרי סיפורים'...

והוא המשיך וסיפר, שלאור המציאות המיוחדת הזאת, הוא שוחח עם יצרן ברזים בריטי, ופרש בפניו את הבעיה. מובן - שהבריטי לא הבין היכן הבעיה.....
לפיכך, נקט בנזימן בשיטה אחרת: ''יש לי רעיון'', פנה אל יצרן הברזים: ''מה דעתך, לייצר ברז אחד ויחיד, שממנו ייצאו גם המים החמים וגם המים הקרים, בעת ובעונה אחת?''
''ובכן'', השיב היצרן ''תן לי לחשוב על זה. נשמע מעניין''.

אכן.

כעבור זמן מסויים, שב היצרן עם יישום הרעיון: היה זה, אכן, ברז אחד לשני סוגי המים, אלא שלא בריטי יוותר בקלות על המסורת! הברז היחיד לא היה עגול, כבמקומותינו - אלא מלבני, ומחולק בפנים, באמצעות מחיצה, לשניים: חצי אחד - למים החמים, וחצי שני - למים הקרים...

אכן, לא נשברה המסורת.



כאשר הגעתי לאנגליה, הייתי סקרן מאוד לבדוק, שמא יש אמת באגדה החביבה הזאת: למרבה האכזבה, גיליתי ברז רגיל בשדה התעופה, אבל לא הסקתי עדיין שום מסקנות: כל עוד לא אראה זאת בבית פרטי - לא אסיק דבר.

ובכן, כאשר הגעתי לבית הפרטי, שבו התארחתי, בית שנמצא באחד מהפרברים היותר טובים של לונדון - ראיתי במטבח כיור, עם... ברז אחד בלבד!
''זהו!'' קבעתי. ''עוזי בנזימן המציא את הכל''.

אך כאשר עסקתי בשטיפת צלחת, חשה ידי בתחושה מוזרה ביותר: המים שנשפכו עליה, היו מצד אחד חמים עד מאוד, ומצד שני קרים ביותר, וזאת במרחק של פחות מסנטימטר שבין טיפה לטיפה...
התכופפתי בבעתה קלה אל עבר הברז - וראיתי לתדהמתי חסרת-הגבול, שאכן מדובר בצינור מלבני, המחולק לשני חלקים: אחד - למים החמים; ושני - למים הקרים!...

שאלתי את בעל-הבית: ''איך אתה מתגלח בבוקר''? ''מה הבעיה'', התפלא בעל-הבית: ''לוקחים קערה, שמים קצת מים חמים, קצת מים קרים - ומערבבים''.

ובאמת: מה הבעיה?...




ולסיום: תעלומה קטנה.

בנמל התעופה בלונדון יש מסוע ארוך, על-מנת לחסוך לנוסעים את הטירחה שבנשיאת המטען הכבד ממקום למקום. באחת מההזדמנויות, ראיתי שם דלת עם הכיתוב: ''אין כניסה''. בסדר, יופי. מאחר שמאות פעמים בחיי ראיתי דלתות שעליהן כתוב ''אין כניסה'' - לא שמתי לב לכך במיוחד.

אבל רגע: זה היה בלונדון, לא בארץ!

היה כתוב ''אין כניסה'' בעברית!

עוד רגע...!

היה כתוב ''אין כניסה'' בעברית בלבד!

מדוע בנמל-התעופה בלונדון ישנה דלת, שעליה כתוב ''אין כניסה'', בשפת האם של הישראלים היהודים בלבד?

מישהו חושב כנראה שהישראלים הם סקרניים, שלא לומר חטטנים יותר מאחרים.

אז מה יש מאחורי הדלת?.

תעלומה.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


  פשר אפשרי של ''כתב החידה''  (מיכאל מ. שרון) (3 תגובות בפתיל)
  פרלמן - תודה על הכתבה, נהנתי מכל שורה, למרות שאני  (ראובן גרפיט)

חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי