|
|
|
עשר סיבות מדוע לא להצביע בעד שרון
אריה פרלמן
פניה אחרונה אל חברי הליכוד
לאו דווקא לפי סדר החשיבות, ורשימה חלקית בהחלט:
1) לפני הבחירות - הבטיח שרון ממשלת אחדות. מדוע? האם בשביל להבטיח את ניצחונו? במצב שנוצר, גם דחליל היה מנצח את ברק. ומלבד זאת - מדוע רק מועמדי הימין מבטיחים תמיד אחדות, ואילו השמאל אף פעם לא מפחד לשלוט לבד? הוא הנציח את רגש הנחיתות הבלתי-מוצדק של הימין.
2) אחרי הבחירות - הוא הגיש למפלגת העבודה, שהיתה מוכה וחבולה - את השלטון - למרות שהמפלגה היתה בתוהו ובוהו ולא היה עם מי לדבר. בכך הוא הפך את עצמו ואת המדינה כולה, לבני-ערובה בידיהם של אנשי מחתרת אוסלו.
3) שרון נקט לכל אורך הדרך באידיאולוגיה יונית-שמאלנית מובהקת: הקפאת ההתנחלויות שעליה החליט במסגרת קווי היסוד - היא הודאה ברורה בכך ש''ההתנחלויות הן מכשול לשלום'', כדברי ח''כ יוסי שריד; המנטרה ''איפוק הוא כוח'' היא מנטרה אופיינית של חסידי הפשרות והווויתורים, לכל אורך ההיסטוריה הציונית; ''לא יגררו אותי למלחמה וגו''' - היא העתק כמעט מדוייק של אידיאולוגיית העבודה-מרצ בנוסח ''לא ניגרר להפסקת תהליך השלום בגלל אויבי השלום''; ''רק פתרון מדיני יביא מזור לכלכלה'' - זו עמדה זהה באופן בסיסי לזו של ח''כ זהבה גלאון ואחרים - המעמידה את המצב הכלכלי-חברתי כבן-ערובה של אוייבי ישראל.
4) תמיכה בהקמת ''מדינה פלשתינאית'': עמדה זו שנקט שרון, לא רק שהיא עוקפת את רבין משמאל - לא רק מנוגדת לביטחון ישראל ומהווה איוולת מדינית - אלא גם סותרת באופן קוטבי את אחד היסודות המרכזיים שעליהם עומד המחנה הלאומי כולו.
5) חולשה מדינית ואיוולת אסטרטגית: שרון נמנע מלנצל את יוזמות הקונגרס האמריקני, להכיר בירושלים המאוחדת כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקנית מתל-אביב לירושלים; והכרזה על אש''ף כעל אירגון טרור (הרבה לפני ה- 11 בספטמבר).
6) מאות הרוגים ואלפי פצועים - כתוצאה ממחדל מתמשך וחמור מאין כמוהו במלחמה בטרור. כזכור - מבצע ''חומת מגן'' יצא לדרך לא במרץ 2001, כשנכנס לתפקידו - אלא במרץ 2002. במשך השנה המבוזבזת הזאת, המשך שרון ב''מסורת המפוארת'' של שימוש באזרחי ישראל כבשפני ניסיון מדיניים - רק על-מנת להיווכח - כמה מפתיע - שאין שום תוחלת במגעים עם מחבלים מועדים.
7) מחדל כלכלי מתמשך - שהוא תוצאה ישירה של המחדל הביטחוני, אם כי איננו תלוי בו ואיננו מחוייב ממנו.
8) אי-פירוק הרשות הפלשתינאית, והימנעות מייבוש יש''ע מכלי הנשק. לא ברור אם וכאשר תהיינה הזדמנויות נוספות לבצע את שתי הפעולות הקשות - אך החיוניות הללו, בעתיד.
9) ויתור מוחלט על זכויותיו הלאומיות של העם היהודי על ארץ-ישראל, והיעדר כמעט מוחלט של הפן הזה בהסברה החיצונית והפנימית כאחד. תופעה זו רק חיזקה את תחושת הניכור והייאוש הפנימיים, ואת השנאה והבוז החיצוניים - מכיוון שאם אין זכויות ליהודים על הארץ הזאת - ממילא הם סתם חבר קולוניאליסטים זרים ומרושעים. הנזק הפסיכולוגי הנובע מהתפתחות עניינים זו - הוא אדיר.
10) שרון הוא אדם מבוגר, וככל הנראה הוא מתכוון לרוץ לתקופת הכהונה האחרונה בחייו. הוא פונה לא אל קהל הבוחרים - אלא אל פני ''שר ההיסטוריה'' - וזאת הסכנה שבו. הוא יעשה כל דבר אפשרי ובלתי-אפשרי, על-מנת לזכות ב''מקום על בימת ההיסטוריה'' - למען תהילתו האישית לעתיד - ולכן תהיה לו נטיה לבצע מהלכים מסוכנים, מגאלומניים ובלתי-הפיכים - בדומה לאהוד ברק - בשביל לקבל את פרס נובל - אם לא של שבדיה - לפחות של ההיסטוריה.
דברים אלו עלולים לעורר התנגדות ואף התמרמרות בקרב תומכי שרון המובהקים. הם יגידו:
''שרון הוא מנהיג אחראי שתימרן כמיטב יכולתו בתנאים הקיימים''.
לא קונה. אף אחד לא הכריח את שרון לקבל את דו''ח מיטשל, למשל. ממשל בוש כבר קבר אותו עוד בטרם נכנס לתפקידו באופן מלא; אף אחד לא הכריח את שרון להבליג אל מול הטרור הנורא במשך שנתו הראשונה: לא לחינם העיד שר הביטחון לשעבר פואד, שצ'ייני - סגן הנשיא - ''ימני יותר מגנדי''. והנה - גם כאשר סוף-סוף יצא למבצע 'חומת מגן' - בוש גינה אותו בחריפות ותבע לסגת - אך חזר בו לאחר לחץ פנימי מצד תומכי ישראל.
האמת המרה היא ששרון עשה מה שעשה, ולא עשה את מה שלא עשה, לא מפני גזירת-שמיים, אלא מפני פחד מהעיתונות השמאל; רצון עז למחוק את תדמית ''הרוצח מסברא ושתילא'', ושאר שיקולים 'ארציים' בתכלית.
יהיו שיגידו: ''שרון? שמאלני? השתגעת? זה הרי אריק שלנו''.
אמת. זהו ''אריק'' הזכור לטוב, אבל הרי פעם גם שמעון פרס היה זכור לטוב: הוא היה נץ טורף בשנות השבעים... פעם גם עזר וייצמן היה איש חירות, ימני-שבימניים - והפך לשמאלן קיצוני. פעם גם צ'יץ' היה ליכודניק - והפך לתומך מובהק של תהליך אוסלו. אנשים משתנים - אפילו בזקנתם, ועד כמה שהדבר כואב, חייבים להכיר באמת: שרון שינה את עורו, והפך לאיש שמאל של ממש.
יהיו שיתעקשו: ''אבל הוא הפציץ, חיסל ופלש''.
אמת. אבל גם ברק הפציץ וחיסל, וללא ספק היה פולש. כפי שהוא לא תיאר לעצמו שהוא יחסל - וחיסל; כך היה גם פולש.
יגידו עוד: ''אבל אריק שרון הפך את יחסי ישראל ארצות-הברית לגן פורח''.
יש בזה משהו, אבל השאלה היא לא רק מה יחסי ישראל-אמריקה - אלא מה טוב לישראל. אם נותנים לאזרחי ישראל להיהרג כמו ברווזי-מטווח, רק בשביל שאמריקה תהיה מרוצה ויהיו ''יחסים'' - זה לא שווה הרבה. מה גם שהניסיון הוכיח כי לטווח הבינוני והארוך - היחסים משתפרים ומתחזקים ככל שישראל עומדת ברצינות ובנחישות על האינטרסים החיוניים שלה.
בכל מקרה - ה''גן הפורח'' של יחסי ישראל-אמריקה, הסתיים בקול נפץ אדיר: ''מפת הדרכים'' - שלעומתה אוסלו ייחשב ל...''גן פורח''.
יהיו שיאמרו : ''גם ביבי פישל: הוא פישל עם חאלד משעל ושיחרור יאסין, הוא הגיב על מתקפת המנהרה באמצעות הסכם חברון, הוא חתם על הסכם וואי, הוא נפגש עם ערפאת והביא את קלינטון לעזה, לעשות כבוד ל''פרלמנט הפלשתינאי'', ועוד ועוד''.
אמת ויציב. ביבי גרוע וביבי פישל. אבל שרון גרוע ומפשל שבעתיים מביבי. זהו חשבון אכזרי - אבל פשוט. דרך אגב: מי חתם על הסכם וואי? רק ביבי, או, כדברי שרון בהקשר אחר: ''גם ביבי''? מי היה שר החוץ של ממשלת נתניהו בהסכם וואי? מי היה באחוזת וואי וחתם על ההסכם ניחשתם נכון: אריק מיודענו.
עקשנים יוסיפו: ''שרון לא מסר אף סנטימטר לפלשתינאים''.
לא קונה. גם אהוד ברק לא מסר אף סנטימטר. אז מה? ברק שווה-ערך לשרון ועדיף מנתניהו?
סיכום:
אם לומר את האמת - אינני קונה לרגע אחד את ''התנגדותו'' של נתניהו למדינה פלשתינאית. כאשר היה לו נוח - הוא שלח את דוברו - דוד בר-אילן (1997) להודיע לעם ישראל, באמצעות ראיון בג'רוזלם פוסט - שעלינו להשלים עם מדינה פלשתינאית.
אז אני לא קונה. עם זאת - ישנם הבדלים: ראשית - שרון כבר תומך במדינה פלשתינאית - ונתניהו ''מתנגד''. אז תחת שרון - ישנם מאה אחוזים שהיא תקום, ותחת נתניהו - יש אולי חמישה אחוזים - שהוא יישאר נאמן להבטחתו.
ואם כי אני לא קונה את כנות ''התנגדותו'' - הוא יתנגד. לא חלילה משיקולים אידיאולוגיים, אלא מתוך ניסיונו המר: אם יפר את הבטחותיו - כסאו יופל, והוא כבר היה בסרט הזה.
אריאל שרון, מבחינות מסויימות - הוא מסוכן הרבה יותר מאורי אבנרי, למשל. זאת מכיוון שאורי אבנרי הוא יריב מר, נוקשה, נחוש - אבל גלוי. ואילו שרון מזריק את הכלורופורם השמאלני היישר אל תוך מחזור הדם של מחנה הימין, בנועם, בחיוך, בליטוף של סבא זקן ומנחם - ונגד זה קשה הרבה יותר להילחם.
לכן, המסקנה חייבת להיות ברורה וחדה, למי שהולך ביום ה' הקרוב לקלפיות הפנימיות של הליכוד:
את שרון - באהבה - נשלח לגימלאות בחווה.
|
|
|
עשר סיבות מדוע לא להצביע בעד שרון
