|
|
|
פרנץ קפקא: תאור של מאבק - שתיקת הסירנות.
כדי להישמר מן הסירנות, אטם אודיסאוס אזניו בשאווה וציווה לרתקו אל התורן. דבר זה יכלו כמובן לעשות כל הנוסעים מאז ומעולם, חוץ מאלה שהסירנות פיתו אותם עוד מרחוק; אך מן המפורסמות היא בעולם, שדבר זה אין בו כדי להועיל בשום פנים. זימרת הסירנות היתה מבקיעה הכל, ותשוקתם של המתפתים היתה מנפצת לא רק שרשראות ותורן. אך אודיסאוס, אם כי ייתכן ששמע על כך, לא הגה בכך. הוא סמך בכל ליבו על חופן השעווה ועל צרור השרשראות, ומתוך שמחה תמימה על תחבולונת זו שלו יצא לקראת הסירנות.
והנה הסירנות יש להן נשק נורא עוד יותר מן הזמרה, והיא השתיקה. אולי אפשר להעלות על הדעת - אף כי הדבר לא קרה מעולם - שמישהו יוושע מן הזמרה שלהן, אך משתיקתן - וודאי שלא.
ואכן כשקרב אודיסאוס ובא, לא זימרו הזמרות האדירות, אם משום שסברו שאויב זה אין למגרו אלא בשתיקה, ואם מפני שהבעת האושר על פניו של אודיסאוס, שלא היה הוגה אלא בשאווה ובשרשראות, השכיח מלבן את הזמירות.
אך אודיסאוס לא שמע את שתיקתן, אם אפשר לאמר כך, סבור היה כי מזמרות הן ורק הוא נשמר מלשמוע. הוא ראה ביעף את נטיית צווריהן, את נשימתם העמוקה, את עיניהן הדומעות, את פיותיהן הפעורים למחצה, אך סבור היה שכל אלה מקורם באריות המתנגנות סביבו בלי שישמע. ואולם עד מהרה נגוז הכל מעיניו הצופיות למרחוק, הסירנות נעלמו פשוטו כמשמעו, מלפני החלטתו הנחושה, ודווקא ברגע שהיה סמוך אליהן ביותר, שוב לא ידע עליהן כלום.
ואילו הן -יפות מתמיד - פשטו אבריהן והפכו פניהן, היניחו לשערן הצונן שיתבדר פרוע ברוח והיצמידו צפרניהן לסלעים. שוב לא ביקשו לפתות, רק בקשו להחזיק ככל האפשר בזוהר הנשקף משתי עיניו הגדולות של אודיסאוס.
אילו היתה להן תודעה, היה קצן בא אותו רגע. תחת זאת נשארו, ורק אודיסאוס נמלט מידן.
יש אף נספח המקובל במסורת. אודיסאוס, אומרים, היה שועל ערמומי כדי כך, שאפילו אלת הגורל לא יכלה לחדור לתוכו. אולי הבחין באמת -אף כי הדבר נשגב מבינת אנוש - שהסירנות שותקות, ואת המעשה המדומה דלעיל רק החזיק לעומתן ולעומת האלים כמין מגן.
מיכאל שרון: דיבורו של סנט פרנסיס מאסיסי.
נאמר על הקדוש הנוצרי סנט פרנסיס מאסיסי, מייסד מסדר הפרנציסקנים, שידע לדבר אל ציפורים ולהבין את אמרי שיחם ושירתן.
פסלי עץ קטנים הנפוצים באלפיהם, מראים אותו עומד בגלימת הנזיר כשמרכז ראשו קרח ומעוטר במעגל של שיער, על כף ידו הימנית המושטת כלפי חגורת הנזירים יושבת ציפור בעוד כף ידו הימנית מסוככת עליה בתנועה אלכסונית כלפי מעלה. הן היד השמאלית הפשוטה באלכסון כלפי מעלה והן הציפור מימין שראשה מזדקר ומופנה פנימה כלפי ליבו של פרנסיס, יוצרות תמונה של זוג ידיים הצמודות מעלה במרכז החזה באמונה ותפילה. ראשו של סנט פרנסיס רכון כלפי ימין במבט מהורהר אך מרוכז הפוגש את האדמה במרחק מה.
נאמר על סנט פרנסיס שידע לדבר אל הציפורים והבין את אמרות חיות היער, גדולות כקטנות.
מה שלא נאמר במפורש מעולם הוא שפרנסיס הבין גם את שיח בני האנוש לכל סוגיהם ודיבר עם כל אחד בשפתו.
|
|
|
שני משלים: שתיקת הסירנות וסנט פרנסיס מאסיסי
זה אתה כתבת בעצמך לכבודנו?
