|
|
|
האמריקנים מסתבכים
רוני קליין
לפני פרוץ המלחמה ציינתי, שמכל אי-הוודאות לגבי גורלה של המלחמה נקודת ההתחלה היא אחת משתי האפשרויות:
א. האמריקנים מצליחים לחסל מהר את סדאם.
ב. האמריקנים נכשלים בחיסול מהיר של סדאם ומסתבכים במלחמה ממושכת
לקריאת המאמר שפורסם ערב המלחמה יש ללחוץ על הקישור שלמטה.
כבר עכשיו ברור, לצערנו, שהאפשרות השניה קרתה.
קל לומר שהאמריקנים תמימים ושחצנים. אני לא קונה הכללות כאלה.
בואו ננסה להבין מה קרה בעצם:
כשלונות האמריקנים לפני פתיחת הקרבות
היום, לאחר מעשה, אנו יכולים לראות שלאמריקנים היו הנחות עבודה שגויות.
כולם מספרים על האמצעים הטכנולוגיים שיש לביון האמריקני. טכנולוגיה מתקדמת למעקב החל מלוויינים וכלה באמצעים מתוחכמים להאזנה ושיבוש אלקטרוני.
מה חסר לנו כאן? מודיעין אנושי ישן וטוב. מרגלים, ''חפרפרות'' בצמרת, משתפי פעולה וכדומה.
בתחום זה לטכנולוגיה מתוחכמת כמעט אין דריסת רגל.
במדינה טוטליטרית כמו עיראק, עם שליט אכזר שכבר 30 שנים הוכיח יכולות הישרדות מדהימות - התקשו האמריקנים מאד למצוא משתפי פעולה מבפנים, או להשחיל מישהו שיעבור בהצלחה את מנגנוני ההגנה המורכבים המקיפים את סדאם.
ומנקודת חולשה זו אנו עוברים לכשלון המתבקש כתוצאה מכך:
האמריקנים נחשבים לטובים במיוחד בלוחמה פסיכולוגית.
כחלק מההכנות למלחמה הוקמו צוותים של פסיכולוגים בנסיון למצוא דרכים להעביר מסרים לעיראקים בכלל ולמפקדי הדיוויזיות בצבא עיראק בפרט, שעדיף להם לא להלחם באמריקנים ובוודאי לא להפעיל נגדם נשק להשמדה המונית.
אין ספק שהשאיפה האמריקנית הגדולה מכולם היא לשכנע מפקדי צבא לבצע הפיכה צבאית ולחסל את סדאם.
דבר זה, לו היה קורה, היה מסיים את ההכנות למלחמה באופן מיידי.
גם עכשיו, תאורטית, לאחר שהמלחמה כבר בעיצומה, חיסולו של סדאם בידי גורמים בצבא העיראקי הוא החלום הרטוב של האמריקנים. חסכון של אלפי הרוגים ועשרות מליארדי דולרים.
מה הם יכולים להציע למפקד דיוויזיה של המשמר הרפובליקני? הכל!
החל מסכומי כסף אגדתיים וכלה בהתחייבות בכתב שלאחר הסתלקות סדאם הוא יהיה רמטכ''ל, שר ההגנה, נשיא - מה שיבחר. קידום לא רע עבור מפקד דיוויזיה.
האמריקנים פיזרו כרזות לאזרחים וחיילים, שיגרו הודעות באימייל למפקדים ולבטח נקטו בדרכים נוספות.
כל המאמץ הזה לא עמד במבחן התוצאה.
האמריקנים והפסיכולוגים שלהם לא העריכו את עוצמת הפחד שיש לעיראקים מסדאם אחרי 30 שנות טרור. לבטח הם פוחדים ממנו יותר מאשר מהאמריקנים.
הייתם שואלים אותי לפני כן הייתי אומר לכם. חבל.
אנו מדברים על כשלון גדול וברור שסיבך קשות את האמריקנים במלחמה ממושכת ואכזרית בעיראק. בדיוק הדבר שכולנו חששנו ממנו.
והכישלון החמור מכולם לפני פרוץ המלחמה: גיוס כוחות מועט מדי.
מושפעים מתחזיות אופטימיות בדבר התמוטטות מהירה של הצבא העיראקי, גם במקרה שסדאם בחיים, גייסו האמריקנים והבריטים סדר גודל של כוחות שמספיקים לתרחיש האופטימי אך לא מספיקים לתרחיש הגרוע של הסתבכות.
כשלונות האמריקנים במהלך המלחמה
המלחמה החלה בהפצצת הבונקר של סדאם.
בעקבות מידע מודיעיני ניסו האמריקנים לחסל את סדאם ואת הצמרת העיראקית בבת-אחת.
הצלחת הפעולה היתה פותרת לאמריקנים 80% מהבעיות העומדות לפניהם.
עפ''י מה שידוע היום, הצמרת העיראקית וסדאם לא נפגעו למעט בנו של סדאם, עודאי.
מצבו אינו ידוע. הוא היחיד בצמרת שעדיין לא הופיע בשידורי הטלוויזיה העיראקית, ומקורות מודיעין סבורים כי הוא נפצע אנושות.
הכשלון לחסל את הצמרת העיראקית הביא לכשלון הבא:
התקווה לאובדן שליטה של הצמרת העיראקית על הצבא העיראקי נגוזה.
ההיפך קרה. ההנהגה העיראקית, בנוסף לכל הסיבות שיש להם להגן על עיראק כנגד האמריקנים השנואים, נלחמת על חייה, תרתי משמע!
עובדה זו מבטיחה מלחמה עקובה מדם עד הסוף המר.
ההערכה המוקדמת של האמריקנים, שהצבא העיראקי לא יגלה יכולת לחימה, למעט דיוויזיות המשמר הרפובליקני של סדאם, הביאה את האמריקנים למסקנה מוטעית כי המלחמה צפויה להיות קצרה.
גם הפצצה מאסיבית של מטרות בבגדד במה שהאמריקנים כינו ''האימה וההלם'' (עוד מונח פסיכולוגי שנכשל) לא עשתה את המצופה.
מיום ליום הולכת ומתבררת העובדה, שהמלחמה תהיה ארוכה (כבר מדברים על חודשים, למרות שאני חושב שמדובר במספר שבועות) רוויית קורבנות ואכזרית במיוחד.
בדיוק ההיפך מהתכנון האמריקני לבצע פעולות ממוקדות וסטריליות מול צבא חלש.
בינתיים האמריקנים עומדים בפני בעיות קשות שהם לא ציפו להן במימדים כאלה:
האוכלוסיה של בצרה בסכנת רעב. אספקת המזון מתעכבת כיוון שעדיין ישנם מוקשים ימיים בחופי הנחיתה.
הדרך לבגדד רצופה בקרבות גרילה של כוחות עיראקיים קטנים.
אמנם לאמריקנים יש מספיק כוח להתגבר על המטרדים האלה אך התנופה של המתקפה האמריקנית הולכת ונחלשת.
מה עושים האמריקנים בהתאם למצב שנוצר?
מגייסים עוד כוחות. עד שיגיעו כוחות חדשים יעברו שבועות. עיקר הלחימה כבר תסתיים.
בינתיים, מנצלים עד תום את השליטה האוירית המוחלטת שיש להם במלחמה.
דיוויזיות הרפובליקה המגינות על בגדד נכתשות כעת באופן מאסיבי מסביב לשעון.
אני מעריך כי מדי יום נהרגים מאות עיראקים בהפצצות.
המטרה הנכספת: להפוך את הדיוויזיות לכח של חטיבות (שליש מכח הדיביזיה המקורי).
זוהי מטרה כבירה עבור כח אוירי, שעוד לא היתה כדוגמתה במלחמות.
גם אז מצפים האמריקנים לקרב קשה עם הכוחות הנותרים.
התסריט הגרוע מכל: האמריקנים נאלצים להכנס לתוך בגדד כדי למצוא ולחסל את סדאם.
מתקבל על דעתי שהעיראקים באמת מתחו קו אדום מסביב לבגדד, שאם האמריקנים יפרצו אותו יופעל נגדם נשק כימי.
מה המשמעות של הסלמה כזאת?
ללא קשר למספר האבידות בצד האמריקני המלחמה תעלה בדרגה בסוג כלי הנשק שהאמריקנים ישתמשו.
סדאם הגיע לשלב נואש שבו הוא מפסיק להסתיר את הנשק להשמדה המונית שלו על כל המשמעויות הנגזרות מכך בזירה הצבאית והמדינית.
ברגע שזה יקרה אני מעריך שישראל תהיה בכוננות עליונה למתקפה כימית.
זאת עלולה להיות גם האות לכל גורמי הכח האוהדים של סדאם מחוץ לעיראק לצאת ממחבואם ולתקוף.
כל מי שחושב שהסכנה לישראל חלפה, ואם עד עכשיו לא קרה כלום אז גם לא יקרה - טועה.
אני, אישית, הפסקתי ללכת עם הערכה אבל מסיבה אחרת.
לישראל יש אמצעי מיגון טובים נגד הטילים העיראקיים.
החשש שלי היה ממקרה של מטח טילים. במצב זה עלול לקרות שנצליח ליירט רק חלק מהטילים ולפחות טיל אחד יצליח לפגוע בכל זאת.
אפשרות ירי של מטח טילים היתה בימים הראשונים של המלחמה ויכולת של העיראקים לירות מטח טילים כבר לא קיימת, לדעתי.
מתסריט של ירי טיל או טילים בודדים אני לא מודאג. לוקח סיכון מחושב.
אני כן מודאג מאפשרות של פיגועי טרור גדולים אך לכך המסיכה לא תעזור לי ממילא.
בכל מקרה, כאשר אשמע שהעיראקים הפעילו נשק כימי במלחמה אני לא מתכוון לקחת עוד סיכונים וכמו ילד טוב אני אחזור ללכת עם הערכה. מבטיח.
המאמר נכתב ביום השמיני למלחמה. יום חמישי 26/03/03
קישורים:
רגע לפני המלחמה
|
|
|
האמריקנים מסתבכים
באותו אזור התנהל לפני 2300 שנה קרב דומה
