  
  
  
|
  שיר הנודד הנצחי | |||||
| אלי אשד (יום שלישי, 01/04/2003 שעה 14:13) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  פשוט מקסים! |
|||
|
|||
נהדר! כל הכבוד על הבאת השיר לידיעתנו. מאוד מזכיר את הפילוסופיה של קוהלת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| על הפנים!!! |
|||
|
|||
זה נחמד לא אהבתי כל כך האמת משעמם התוכן עצמו לא מספיק מודגש הרעיון עצוב חבל | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלי, קודם כל יישר כח על התרגום |
|||
|
|||
ראשית לכל יישר כח על התרגום. שכן כדי לתרגם שיר אתה צריך להיות לפחות בעל-נפש של משורר, אם לא משורר במלוא מובן המלה. שנית, קשה מאד לתרגם שיר, ואני אומר זאת מתוך נסיון. השיר שהבאת לנו כדי להעשיר את מרחב ידיעותינו ממש מדהים. מסר פילוסופי בשפה כל כך פשוטה ונוקבת. וזה מעיד שכאשר המסר הוא חד-משמעי ''קומתו עומדת לעד''. המסר המובע בשיר אינו חדש, כי אם בספר ''בראשית'' נאמר שהאדם הוא שישלוט על העולם: ''נעשה אדם בצלמנו כדמותנו... וגו'; והחכם מכל אדם אומר: ''דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת'' (קהלת, א' ד'), הרי שכדור הארץ נמצא כחומר ביד היוצר, שהוא האדם. אבל, מה שיפה בשיר הוא האנשתו של כדור הארץ, שהוא פושט צורה ולובש צורה בהתאם לעונות השנה (חמש מאות שנים = עונה). ומי שיקרא את השיר בעוד חמש מאות שנה, יהנה ממנו כמו היום, וכמו אלה שקדמו לנו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| את המסר של השיר אפשר למצוא עוד |
|||
|
|||
בספרות המסופוטמית הקדומה , באפוס הקדום ''עלילות גלגמש '' ששם ניתן למצוא רעיונות דומים. ומשם זה עבר לספרות העברית ולספר ''קוהלת ''. מה שמראה שבאמת אין חדש תחת השמש. השיר עצמו הוא מהמאה ה- 19 , אבל אני חושב שהוא ידבר גם לבני תקופתנו. ואגב נראה לי שאחת הסיבות יש היום ירידה כללית בעניין בשירה הישראלית והעולמית המודרנית , היא מכיוון שהשירים נעשו יותר מדי ''אישיים''. המשורר נתן זך לימד את המשוררים שמותר וכדאי לשיר שירים שאינם מחורזים ושאינם עוסקים בעניינים ברומו של עולם אלא רק במשורר ובבעיותיו הפרטיות והקטנוניות . התוצאה היא שכיום כל אחד שר על בעיותיו האישיות והעלובות , ועם כל הכבוד זה לא באמת מעניין את הקהל הרחב לשמוע על הצרות הרומנטיות או האישיות של המשורר .היום יש יותר אנשים שכותבים שירה מאשר אנשים שקוראים אותה. נראה לי שיש מקום לחזור לשירה מסוג שונה שעוסקת גם בנושאים ''ברומו של עולם''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלי, לזכותו של זך יאמר שלאחר שהייה באנגליה אמר |
|||
|
|||
שהמאפיין רבים מהכותבים הישראלים הוא מעין שלשול ללא הפסקה (דבר העשוי למצוא את ביטויו באיכות החומר), בעוד באנגליה מצא כי כותבי הפרוזה והשירה נוהגים דווקא באיפוק מדוד. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי