פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
פניית היתר לרגש בשיח הציבורי והאבסורד
מיכאל שרון ז''ל (יום שני, 01/03/2004 שעה 12:55)


פניית היתר לרגש בשיח הציבורי והאבסורד


מיכאל מ. שרון




מזה שנים הולכת ונעשית שכיחה בשיח הישראלי הגישה של פניית יתר לבלוטות הרגש שלנו כדי לקדם מטרות שונות, חלקן קשורות בניגוח פוליטי. כך למשל מנוגחת מדיניות האוצר כיום, להוציא את ישראל מבוץ כלכלי וכבלי ביורוקרטייה ומיסוי שחישקו שנים רבות את המשק, באמצעות התמקדות סוחטת דמעות במצוקתה של אם חד הורית, ויקי כנפו, או בגילויי עוני נוספים של חסרי ישע תוך האשמת מחוללי השינוי הכה חיוני במשק בחוסר רגשות ואטימות. ההתמקדות הרגשית המובלטת הזאת בנושא אחד, כאוב ככל שיהיה (ואין חולק אמנם על כך שיש לסייע לחסרי הישע) , מסיחה את הדעת ומונעת ראיית התמונה הקשה והאסונית הרבה יותר של השחקות מיליוני בני שכבות הביניים במדינה וגלישה למצב העולם השלישי, בו עקב ביורוקרטיית כבדה נשחק מעמד הביניים כולו וקיימת רק שכבה מצומצמת של אוליגרכייה עשירה מול המונים חרופים.

והרי שכבות הביניים הם אלה שכוחם היצרני והמשקי עימם (בניגוד לחסרי הישע – שיש אמנם לסייע להם), ונושאים איתם משאבים פוטנציאליים רבים לפעילות כלכלית חיונית, הם המעמד הנושא על כתפיו את המשק כולו בארצות המערב. אך כאן, האנרגייה הכלכלית הרבה של שדרה זאת מתאיינת בשל אותו מחנק רב שנים בדיוק עקב אותם כבלים ביורוקרטיים ואחרים שניחשלו את המשק, המונופולים הגדולים בו המונעים תחרות חופשית אמיתית, מדיניות הבנקים ושער הריבית הגבוה במשק – כל אותם מנחשלים משקיים קשים מנשוא אשר קובעי מדיניות האוצר הנימרצים כיום מנסים למזערם.

כך, פניית-היתר לבלוטות הרגש, בבחינת נתון אחרון שאין לערער עליו, מונעת ראיית תמונה מאוזנת יותר, והחשוב מכל, מסיחה שימת הלב מהבעיות האמיתיות שהיקפם וחשיבותם עשויים להיות גדולים בהרבה. כך למשל, פונים גורמי שמאל שוב לבלוטות הרגש שלנו, כותביהם מבליטים את מצוקות הפלשתינאים, בכיים הנורא של ילדיהם הרעבים ועוולות ה''כיבוש'' וכיוצא בזה, וגם כאן פועל הדבר בדומה לשמש להסחת דעת מפני הכורח הקיומי בבן 90 השנה בעמידתה וצורך התגוננותה של ישראל בפני חלקים בעולם הערבי השואפים לאיין את נוכחות היהודים מהאיזור.

במקביל נעשה לאחרונה שימוש יתר בערור רגשנות סוחטת דמעות להצדקת מסירת 450 מחבלים לחזבאללה, תמורת סוחר סמים ובוגד ככל הידוע וגם תמורת 3 גופות, שהוצגו כ''בנים החוזרים לגבולם''. שוב נעלם משום מכל אלה שעיניהם דמעו על שלושת המשפחות המצפות לגופות יקיריהן, ועל, להבדיל, צער סוחר הסמים, שמסירת מאות מחבלים עבור שלוש גופות, מכשירה חטיפת ישראלים ורצח שבויים בעתיד, והוסחה הדעת מהמשפחות השכולות של העתיד, חלילה, שקיים כיום מניע חזק לחטיפת יקיריהם ורציחתם. וכן נעלם מהם שעמים אחרים ורבים, כגון בריטנייה, חלליהם ממלחמות העולם קבורות במקומות רבים בעולם, כולל ישראל, ואיש שם לא העלה בדעתו ''להשיב את הבנים'' והרי אין הם פחות בעלי רגש מאיתנו.

קישורים:
לחיי הבנים השבים לגבולם
מאמר מצויין של מיכאל שרון


לעיתים עשוי בעטיין של פניות תדירות אלה בשיח הישראלי לרגשנות-יתר והחנפה לבלוטות הרגש שלנו גם להתעורר חשד עמום, שמתופעל פה, יתכן, דפוס שגור של אלה האמונים על סחטנות רגשית במלוא הציניות להשגת יעדים, חלקם נלוזים ואולי אף כרוכים במאמצי השגת טובות הנאה רבות, בנוסח, ''מה, אתה חסר רגש''? האם הגישה הזאת, שניזקה עשוי להיות מרובה אינה יכולה להוביל את ישראל לאסונות ואיוולות מרובות? מהם גבולות הפנייה הדומעת והרוטטת אל בלוטות הרגש לקידום יעדים שונים, פוליטיים ואחרים?

להלן נעשה ניסיון להפריך במידת מה לקראת יתר פרופורציה ופרספקטיבות מאוזנות יותר, את תקפותה חובקת הכל של גישת השענות-יתר בשיח הפוליטי והציבורי על טיעונים רגשיים סוחטי דמעות, וזאת באמצעות הבאת גישה זאת אד-אבסורדום (כלומר, המחשת האבסורדים הקשים שגישה כזו עשוייה להוביל אליהם):


המחשת האבסורדים הקשים הכרוכים בפניית-היתר לרגש

יובאו גופות דורות של יהודי איראן לקבר ישראל, ושבו הבנים לגבולם. הידעתם שבאיראן היו במרוצת הדורות מאות אלפי יהודים שחיו שם וניקברו בארץ ניכר שהינה עויינת ליהודים ומבקשת להשמיד את מדינת עם שארית הפליטה, תוך פיתוח שטני של נשק גרעיני למטרת ההשמדה הזאת?

הלהשאיר את גופות צאן הקדושים הללו טמונות באדמת השטנים הללו? איך אפשר להסתכל בעיניו של ילד יהודי בישראל, הרוצה שסבא וסבתא, אחיהם ואחיותיהם, צאן קדושים, יחולצו מאדמת צוררים ויטמנו בקבר ישראל? והרי יש ילדים רבים כאלו מעולי אירן.
נכון אמנם שאיראן דורשת כתמורה להבאת מאות אלפי הבנים לגבולם, להחזיר לפלשתינאים את עכו, צפת, לוד, יפו, עין הוד, שיך מוניס, הגליל העליון והנגב, כמו גם את השטח הכבוש בגדה. ולהשאיר ליהודים את מחוז תל אביב. מחיר יקר? אין מחיר לדמעתו של ילד יהודי אחד. כיצד אפשר להיות כה חסר רגשות? ומה עם ששה מיליון שניספו בידי הצורר? משפחותיהם חסרות רגשות? על ישראל לפתוח מייד במבצע להביא את אבא ואמא, הדוד והדודה, וכל אותה יהדות מפוארת שניספתה- לגבולה. ויש לעשות זאת מייד, כל עוד עדיין נימצאים בחיים שאריות הפליטה שזוכרים את האם והאב, הילד והאחות שניספו. ולשלם עבור זה כל מחיר. אין מחיר לרגשות שכול, ועוד בהיקף כזה ונוכח שואת איומה שאין שנייה לה.

ולהבדיל באלפי הבדלות, איך אפשר לשלוח אדם לכלא בעבור פשע כלשהו, נאמר רצח או שוד מזויין, ולהסתכל בעיניו הדומעות של בנו הקט? וזעקות המשפחה שהדבר מאמלל אותה בחברתנו לכל חייה? לרגש אין מחיר, לבטל מייד את החוק הפלילי. ואיך אפשר למנוע מילדים רכים שאביהם הוא אזרח מסור ששרת בצה''ל את החדווה שאביהם יהיה איש עשיר, ולתת לאב 150,000 אלף שקל מאוצר המדינה? את יודעת מה זה ואיזה יסורי נפש גורמים לי הבכי והשאלות הנוראות תוך פרצי בכי של העוללים הרכים, מדוע ילדיו של שמעון מוסעים במכונית מרצדס לבית הספר מידי בוקר, ועליהם ניגזר לשאת את ההשפלה של כיתות רגליהם ב-‏6 בבוקר לאוטובוס? את יודעת מה בכיים הנורא של העוללים הללו אודות הגורל האכזר ואי הצדק המשווע עשה לי? אתם אטומים לגמרי, ואינכם נותנים למשפחה חצי מיליון? מה זה חצי מיליון לעומת דמעות אושר ונשיקות תודה של ילדים רכים? לרגש אין מחיר. ואיך בכלל אפשר לקחת צעירים לחייל קרבי, בו הם מסתכנים במוות? איך אפשר להסתכל בעיניים לאמהות, לאח הקטן, לאב הקשיש והשחוח?






חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


ליבוי-יתר רגשי בשיח הציבורי - האבסורד
בנימין תמים (יום שני, 01/03/2004 שעה 13:46) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יש להביא כל יהודי לקבר ישראל.
יש פה מצוה,ממעלה ראשונה.
לאף אדם אין זכות, להפר את הזכות האלוהית הזו.
גם לא לימנים בתחפושת,שהשמאלנות פושעת במוחם הדל.
_new_ הוספת תגובה



מאמר רגשני עד אבסורד
pit (יום שני, 01/03/2004 שעה 14:27) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היכן הקו המבדיל בין רגש ..ל...

רגשות זה דבר כל כך מבחיל?

ודי בהפנית הערות לגבי הנושאים ובחינתם כפי שאינם נראים לעיני הא-רגשני מיכאל.

אז מה לך מותר להיות רגשני בגישתך הא-רגשנית ,שמצטיינת בריגושים רבי ריגוש.

אגב לחיל קרבי לא לוקחים ,אלא מתנדבים ,ודווקא אלו שמתנדבים הם במצבי רגשי שניתן לכנותו פטריוטי או לחץ חברתי וכו.(אפשר לבדוק זאת אצל הסמרטוט),בדיוק ההפך ממה שציינת ,דווקא חוסר רגש יטול את המתנדבים לשרת בקרבי.

לגבי קבר לשלושת החיילים ניתן להתווכח האם הדבר היה ראוי ,אבל צריך קודם להוכיח כי היה ברור לכל שהם היו מתים בלי ספק ופיקפוק.
ואפילו לו הם מתים גמורים כפי שהתברר בסופו של דבר לצערנו ,הרי שלא ציינת שארבע מאות המחבלים הם דגי רקק ,שהיו בלאו הכי משוחררים ,כלומר ניתן לומר שדווקא פה הופעל הגיון ולא רגש.
דירני ועובד לא הביאו את הסחורה המיוחלת על רון ארד ,מה גם שאתה לא מצוי אצל הפרטים של האלוף משנה הגאון וסוחר הסמים ,מה שיקולי המערכת ,אולי הם הכי פחות רגשניים שניתן היה לעלות.

הקיצר המאמר הזה רגשני מידי.
_new_ הוספת תגובה



ליבוי-יתר רגשי בשיח בארץ הצבי
רמי נוידרפר (יום שני, 01/03/2004 שעה 16:10) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שרון חוטא בדיוק באותו חטא בו הוא מאשים את הממשלה.

גם אם לדעתי המחיר ששולם תמורת גופות החיילים ז''ל והפושע המבחיל טננבאום היה מוגזם, הרי העיקרון ברור ומקובל וחשוב וידוע וצודק: מדינת ישראל חייבת להגן על חייליה , לעשת הרבה אם כי לא הכל כדי לשחררם אם נשבו , ולשלם כדי להביאם לקבר ישראל.

גם אם חליה וחס היה בנו של שרון נשבה בשבי האויב, היה עושה ככל שביכולתו כדי להביאו לקבורה בארץ.

מה עושה שרון במאמרו? מביא לידי הקצנה והגזמה מוטרפת כח מיני תרחישים מטורפים שלא היו לא נבראו ולא יתרחשו לעולם.

איש לא רוצה להביא לכאן את גופות יהודי איראן, איש לא ישלם מאות אלפי שקלים לנזקקים (אפילו מאות שקלים מקצצים להם)

העסקה של השבויים נעשתנ מתוך שיקול דעת רציונלי ולא מתוך רגש. את דיראני ושייך עובייד לא היה טעם להחזיק כאן כי דווקא החזקתם כאן בניגוד להגיון נעשתה אך ורק מתוך רגש (של נקמה ולא רחמים אבל רגש).

כאמור לדעתי שיקול הדעת הזה היה מוטעה והמחיר קצת או אולי יותר מקצת מוגזם, אבל עיקרון העיסקה מקובל עלי.

אז . שב לך מר שרון , שתה כוס תה ו ת ר ג ע.

ובאשר לטננבאום - הסיפור לדעתי כה תמוה עד שקשה לי להאמין למשמע אוזני ולמקרא עיני... ימים יגידו מה היתה האמת כאן.
_new_ הוספת תגובה



ליבוי-יתר רגשי בשיח בארץ הצבי
גיל רונן (יום שני, 01/03/2004 שעה 17:08)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''מדינת ישראל חייבת להגן על חייליה''

אתה חושב, תסלח לי, כמו נקבה (ויסלחו לי כל הנשים שלא חושבות ככה, ויש רבות כאלה).

תפקידם של החיילים להגן על מדינת ישראל. תפקידם גם להגן זה על זה. יש, למשל, עיקרון של ''לא משאירים פצוע בשדה הקרב''. זו חשיבה גברית וצבאית. וכמובן שעושים מאמצים להחזיר שבויים הביתה, אבל לא בעיסקות משפילות שיגרמו נזק לביטחון המדינה.

בשנים האחרונות אנחנו משחררים רוצחים פעילים תמורת גופות, ותמורת חיילים שנשבו בלי להתנגד, או סוחר סמים כמו טננבאום. באותו זמן ממש, אנחנו נותנים ללוחם מג''ב מדחת יוסף לדמם למוות מול עינינו בקבר יוסף.

ככה לא נלחם צבא אמיתי. ככה נלחמת זהבה גלאון, וככה אנחנו נראים.
_new_ הוספת תגובה



תגובה נהדרת
מיכאל מ. שרון (יום שני, 01/03/2004 שעה 17:50)
בתשובה לגיל רונן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



ליבוי-יתר רגשי בשיח בארץ הצבי
זאב כוח (יום שני, 01/03/2004 שעה 17:22)
בתשובה לרמי נוידרפר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מ שרון חזה כבר באמצע שנות השמונים, את השתלטותה של אוליגרכית סמים שמאלנית על מוסדות השלטון הפיננסים והתבונה.
טננבאום הוא רק קצה הקרחון.
אוסלו כפי שקבע שרון היא הזיה של סוחרי סמים שמאלנים.
_new_ הוספת תגובה



לא סתם רגשנות: זו תסמונת היידישע מאמע
גיל רונן (יום שני, 01/03/2004 שעה 16:57) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

נקודת המפנה היתה כאשר רבין נשבר מול הלחץ של מרים גרוף, שנעזרה בתקשורת, שניגנה כל העת על מוטיב האמא היהודיה שאין לעמוד בפניה. ייתכן גם שהקמפיין הזה היה מה שנתן לשלי יחימוביץ' ושות' את האומץ להמשיך בכיוון המניפולטיבי הזה, וכך נולדו קמפיין הנסיגה מלבנון (''להחזיר את הילדים הביתה'') וקמפיין כנפו (''זעקת האמהות'') וקמפיין שלושת החיילים (''אמא מחכה בבית''). הכל סביב מוטיב האמא הכל יכולה, וגברים שהם בסך הכל ילדים.

ר' גם מאמרי ''האמא היהודיה וכושר ההרתעה'' - http://www.a7.org/article.php3?id=1957
_new_ הוספת תגובה



לא סתם רגשנות: זו תסמונת היידישע מאמע
pit (יום שני, 01/03/2004 שעה 19:53)
בתשובה לגיל רונן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לי אלא מילים טובות ונכבדות בזכותה של המאמא לושן ,היידשא מאמע הגדולה ,היא זכות גדולה של העם היהודי ,מרק העוף האגדי ,ולטיפתה כמו גערותיה הצילו אותנו מנביבותו השוביניסטית של הפאלוס המתרוצץ בזכות ערלים ,מעלי .
מהרבה בחינות העלמותה של היידשא מאמע היא כקוץ וחסם של היהדות ,נדמה אפילו ששובינסטים מחורבנים משום מה מעדיפים ריח ליזול עלפני לעטקס משובחים.

האמא היהודיה היא אחת מנוסחאות הפלא שהיהדות העמידה כנגד שייגצים נבובים .
_new_ הוספת תגובה



כתיבתך משובחת ומבריקה ואנושית
מיכאל מ. שרון (יום שני, 01/03/2004 שעה 20:03)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאד נהנה לקרוא את דבריך, גם כשפיך מענות ביקורת.
_new_ הוספת תגובה



לא סתם רגשנות: זו תסמונת היידישע מאמע
גיל רונן (יום שני, 01/03/2004 שעה 22:52)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לי מושג מה אמרת, פיט, אבל העיקר שתהיה בריא.
_new_ הוספת תגובה



נכון, אבל לאטקעס ומרק העוף מצלצל טוב
מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 02/03/2004 שעה 0:40)
בתשובה לpit
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

גם גולדה מאיר פרטה באוזני הקהל, במיוחד האמריקני, על עניין היידישע מאמע שהיא יצגה לכאורא. אבל בגלל היידישע מאמע הזאת חטפנו חזק באוקטובר 73 .
_new_ הוספת תגובה



מנטליות של עדת מקוננות ושנות הרכיכה
יהושע בר-אור (יום שני, 01/03/2004 שעה 19:01) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לרכיכה היינו, לעדת מקוננות נידמינו
לשחוח דמעות ניכמרות הפכה הארץ וכל צבאה.

התקפלויות השמאל, אוסלו, לבנון, ובריחות העיוועים של מנהיגיו כדרך טיפול במצבים קשים (התעופפות ברק בצאלים ב'; בריחת רבין משדה הקרב באיזור לטרון במערכה על ירושלים במלחמת השחרור), והצביעות והרמייה המתחזות ללב מלא רחמים - כולנו זוכרים את החולה ההיא בפרוזדור שברק הזיל דמעות על גורלה בבחירות 99 .

כל אלה יצרו שנים ארוכות של רכיכות - שנות הרכיכה. וקבעו את האקלים השולט במדינה: אווירת נכאים של עדת מקוננות.

וכך, גם הימין נדבק בנגעי הרכיכיות: פרשת עסקת העיוועים עם החיזבאללה ועקירת ישובים וזו רק התחלה.
_new_ הוספת תגובה



תגובה
סתם אחד (יום רביעי, 03/03/2004 שעה 15:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ושוב מתברר כי ''מיכאל שרון'' הוא הגוף התקשורתי החוקר שאינו מרפה ואינו מוותר עד שהאמת פורצת לאוויר העולם.

אריק שרון בחוותו. שוב לא ידע, לא שמע ולא קשור לשום דבר עולם. קוראינו הנאמנים מודעים לסידרת הפרסומים שבהם יותר מנרמז על הקשרים שבין משפחת שרון לבין משפחת אלחנן טננבאום.

הגילויים המחלחלים אט אט מטילים צל כבד על כולנו. האמנם אנו עם כה מושחת וכה מעוות, שהמלכנו עלינו אדם כזה ועוד ברוב חסר תקדים? מה זה אומר עלינו, כבני אדם, כיהודים, כישראלים? ''אריק מלך ישראל'' זעקו בשנות השמונים חסידיו השוטים. ברבות הימים הפכנו כולנו כאלה בשל אכזבת הענק מאהוד ברק.

ההיסטוריה תציב את אריאל שרון באחד הפרקים היותר אפלים ופחות מחמיאים של תולדות המנהיגות בישראל. ''ובעת ההיא אין מלך בישראל'' ייכתב פעם על שנות מלכותה של משפחת שרון.

מה שמאפיין את תקופת שילטונו הוא בעיקר התפוררות. התפוררות חברתית, הפקרות כלכלית, כישלון ביטחוני, אובדן תחושת הסולידריות הפנימית, איבוד שליטה ודרך, אנרכיה כמעט חסרת מעצורים. מדינה הצועדת בראש מורם לאבדון. אריק וגלעד- כמו תלמה ולואיז, נותנים גז וממריאים לתהום. הבעיה היא רק שהם לוקחים לשם גם אותנו.
_new_ הוספת תגובה



אתה טועה בדבר אחד
מושה (יום רביעי, 03/03/2004 שעה 16:07)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זה לא רק שרון, זה הימין כולו.
זה שלטון הימין, זו ממשלת ימין, אריק הוא רק קצה הקרחון של מרכז הליכוד.
_new_ הוספת תגובה



כבר אמרתי זאת ואומר שוב ושוב
מישה (יום רביעי, 03/03/2004 שעה 17:46)
בתשובה למושה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

השמאל בונה והימין הורס. השמאל זוכר והימין שוכח.
_new_ הוספת תגובה



אבל שימון פרס אמר בפרוש
שרף (יום שלישי, 09/03/2004 שעה 18:20)
בתשובה למישה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שאסור ללמוד מההיסטוריה.
אז למה שמאל זוכר? זו לא כפירה בעיקר?
_new_ הוספת תגובה



ממתי פרס הוא שמאל?
דוד סיון (יום שלישי, 09/03/2004 שעה 18:55)
בתשובה לשרף
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

פרס אף פעם לא היה שמאל ולכן דבריו לא רלוונטיים בהקשר שאתה מזכיר אותם.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי