פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
חולות אדומים
אלי אשד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 11:00)


חולות אדומים

(לרגל 31 שנה למלחמת יום הכיפורים)

אלי אשד




סיפורי קומיקס מקוריים העוסקים בנושא מלחמה אינם נפוצים בעברית. ורוב אלה שקיימים עוסקים במלחמת השחרור ובמלחמת ששת הימים. אך הקומיקס המלחמתי המקורי המעולה מכל הוא היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים דווקא. שמו הוא ''חולות אדומים'' והוא נכתב בידי הסופר הידוע פנחס שדה.

פנחס שדה
פנחס שדה
פנחס שדה, שהיה כותב סיפורי הקומיקס הקבוע והבלתי נלאה של ''הארץ שלנו'' במשך שנים רבות תחת השם ''יריב אמציה'', עסק רק לעיתים רחוקות מאוד בכתיבתו בסיפורי מלחמה.זאת למרות (ואולי בגלל) שהכיר את המלחמה ממקור ראשון הוא היה לוחם במלחמת העצמאות.

דוגמאות יוצאות דופן לנושא זה מופיעים ביצירתו רק בסיפורי הקומיקס שלו ב''הארץ שלנו'' בשלושה סיפורים שכל אחד מהם עוסק במלחמה אחרת.

הסיפור הראשון ''צוציק או סוד ארמונו של אסמעיל אל קאדאר'', שאיירה אלישבע נדל, הופיע ב''הארץ שלנו'' כרך יג ב-‏1963 ועסק בעלילות נער במלחמת העצמאות שעוזר לכבוש כפר ערבי עוין. סיפור זה אינו ממיטב יצירתו הקומיקסאית של שדה. הקוראים נאלצו לחכות יותר מעשר שנים ליצירה מעניינת יותר מפרי עטו בתחום זה.

ב-‏1970 פורסם סיפורו המלחמתי השני של פנחס שדה ''שני חברים באש ובמים'', שאותו אייר דריאן. הרפתקאות שני מילואימניקים (אחד מהם חובש כיפה) במלחמת ששת הימים. היה זה סיפור גבורה שגרתי שהדבר המעניין היחיד שבו הוא שיתוף הפעולה בין חילוני ודתי כנגד האויב הערבי.

סיפור הקומיקס המלחמתי המרשים מכל הוא ''שירת הברבור'' של פנחס שדה בתחום זה הוא הסיפור האחרון שכתב עבור ''הארץ שלנו'' ב-‏1974 ''חולות אדומים''.

סיפור זה היה הרביעי בסדרת סיפורים שעסקו בעלילות הסוכן החשאי הנועז יורם (דמות הנראית לכותב שורות אלה כשיקוף פנטסטי של פנחס שדה עצמו) וחברתו התיכוניסטית היפה רזיה. סיפורים שאותם אייר גיורא רוטמן, המאייר המשובח ביותר של שדה, שכתב ואייר גם כמה סיפורי קומיקס משובחים משל עצמו באותה התקופה (כמו ''יוסקה מאיור'' על קיבוצניק לוחם בימי הקמת המדינה, ו''אבירי הכותל המערבי'' על ימי מסע הצלב הראשון). רוטמן ידוע גם כמאייר של סדרת ''חסמבה '' של יגאל מוסינזון.

נקודה פיקאנטית היא שבזמן ששדה כתב את הסיפורים הוא היה שרוי בעיצומו של רומן סוער עם צעירה מוכשרת בשם חבצלת חבשוש. ב-‏1973 הוא פירסם את מכתביה אליו בספר שעורר סערה בגלל האופי הארוטי לאותם ימים של כמה מהמכתבים. היו גם שמועות (כנראה נכונות) ששדה כתב כמה מהמכתבים שנמענו אליו כביכול בידיה בעצמו.

חבצלת חבשוש התאבדה ב-‏1984. הסופרת גיל הראבן פרסמה שנים מאוחר יותר רומן בשם ''מוזה '' (הוצאת כתר, 1995) שהתבסס על מערכת היחסים בין שדה וחבשוש ובו היא תיארה את הקשר בין נערה צעירה ומבריקה ובין סופר מזדקן שמוצץ את לשד חייה ומביא להתאבדותה.

חבצלת חבשוש שימשה ככל הנראה כ''מודל'' לדמות של רזיה חברתו התיכוניסטית של הגיבור יורם בסיפורים.

נקודה מעניינת נוספת בסיפורי סדרה זאת היא שעלילותיהם נעשו ריאליסטיות יותר מסיפור לסיפור ואולי לסופר כבר נמאס מהעלילות הפנטסטיות לחלוטין של סיפוריו אלה עד כה, והוא ניסה להכניס בהם יותר עומק. הראשון בהם היה ''מסתרי הדרקון האדום'' שהופיע בכרך כג 1973. בסיפור זה הסוכן החשאי יורם והנערה התיכוניסטית רזיה נאבקים בארגון פשע טרוריסטי שחוטף מדען ישראלי כדי להשתמש בהמצאה בקטריולוגית שלו על מנת לשלוט בעולם או להשמידו. זוהי עלילה סטנדרטית למדי בסיפורי הקומיקס הפנטסטיים של שדה עד כה, אם כי היום יש להודות היא אינה נראית כה מדע-בדיונית, בניגוד לתקופה שבה נכתבה.

הסיפור הבא ''הקופסה התורכית'', גם הוא מכרך כ''ג, היה ריאליסטי מעט יותר, ובו נאבקים יובל ורזיה במזימה לפגוע בביטחון המדינה באמצעות הברחת סמים.

הסיפור השלישי ''המסכה הצוחקת'' כבר היה ריאליסטי ממש ולקוח מ''החיים האמיתיים'' פחות או יותר, עד כמה שניתן לאמר זאת על סיפור קומיקס של ''הארץ שלנו''. הוא עסק במאבק בין יורם ובין ראש כנופיית נערים שמתגלה במפתיע כאדם טוב מיסודו.

הסיפור הרביעי והמסיים בסדרה ''חולות אדומים'' הוא הריאליסטי מכל, והוא הופיע ב-‏1974. סיפור זה הוא המשך ישיר של ''המסכה הצוחקת''.

בסיפור זה יורם ומנהיג הכנופיה עזרא מתגייסים ביחד לצבא במלחמת יום הכיפורים. לאחר קרב קשה הם נופלים בשבי המצרי אך מצליחים לברוח. לאחר מסע ארוך ומסוכן הם חוזרים לבסוף לישראל אל חברותיהם.

סיפור זה חסר לחלוטין את ההתלהמות שיש במרבית סיפורי הקומיקס הישראלים על מלחמות ישראל. יותר מכל סיפור אחר הוא מצליח להחדיר בקוראים את תחושת הפחד וחוסר האונים שחש האדם במלחמה ובמאבק כנגד האויב. האויב בצורת קצין מצרי ואזרחים מצרים שונים מוצג שם כאנושי ולא מפלצתי.

למיטב ידיעתי זהו סיפור הקומיקס היחיד שעוסק במלחמת יום הכיפורים, מלחמה שמאז לא עסקו בה יותר בתחום הקומיקס.
לאחר ''חולות אדומים'' הסתיימה סדרת ''יורם ורזיה'' כמו גם הקריירה של שדה ככותב סיפורי קומיקס. אך מכל בחינה סיפורו האחרון הוא גם אחד הטובים ביותר שלו בתחום הקומיקס. זהו גם סיפור הקומיקס המלחמתי הטוב והריאליסטי ביותר הקיים בעברית. רק מעט מאוד סיפורי קומיקס שעוסקים בצורה זאת או אחרת בנושא המלחמה הופיעו מאז בעברית, ואך לא אחד מהם מגיע בדרגת איכותו ובריאליזם שלו לזאת של סיפור הקומיקס האחרון של פנחס שדה.

קישורים:





חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


תיקון: רזיה אינה בת דמותה של חבצלת חבשוש
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 12:23) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למעשה חבצלת חייתה איתי כמעט שנה בשנת 82 בדירתי שבתל-אביב. היא היתה בחורה מוכשרת ביותר, וכל בוקר הייתי מוצא דף כתוב על שולחני בו כתבה את מחשבותיה. החומר היה כתוב היטב ובכשרון ניכר. ''התמסרות'' ניכתב כולו על ידי חבצלת, זהו סגנון כתיבתה המובהק, ולפנחס שדה אין יד ורגל בכתיבת הטקסט. חבצלת היתה בחורה בעלת הומור רב, והיינו ממציאים ריקודים מצחיקים למילות פרסומות שרווחו אז כמו ''בוא והכנס לסניף, פגוש את הדיסקונטאים''. היא אהבה מאד את החיים ונהגה ליזום שיחות עם אנשים שונים ברחוב שניראו לה מעניינים. למשל, בתלמיד ישיבה שפגשנו בקיוסק היא היתריסה: למה אינכם מתגייסים לצבא? וזאת כדי לגררו לשיחה. ולא שהיה איכפת לה מהנושא. על מלחמת לבנון אז היא אמרה בחיוך ש''הישראלים מכניסים בתחת לפלשתינאים והפלשתינאים מזיינים בתחת את ההישראלים''. ההתייחסויוןת לכל עניין המדינה והממלכתיות היו הומוריסטיות, בבחינת עניין שולי לחלוטין שכל מיני אימבצילים מתייחסים אליו ברצינות תהומית.

רזיה אגב אינה בת דמותה של חבצלת. בתקופה בה היכרתיה היא כבר היתה די שמנמונת ובוגרת וחכמה, וניראתה כאיזו אינטלקטואלית או סופרת מצריה מלאת רוח חיים ותוססת וגם בעלת חום אישי רב. אך רזיה (מלשון רז יה דהיינו סוד האל) אותה תיכוניסטית הרואית היתה בוודאי מסוג דמותן של הצעירות האליליות בעלות השער הבהיר העולות בספריו האחרים של שדה - אלילות צעירות בנות דמותה של אלת הטבע. אלה היו לשדה ממבחינת מחוז כיסופים אידאלי. חבצלת לחלוטין לא היתה בת דמותן ולא היתה בה כל הרואיות. בתקופת התאבדותה היא יצאה עם אדם בן גילי, ניסן, בוגר החוג לקולנוע שהיה מרצה ב''קמארה אובסקורה''. היה זה אדם קל דעת, שיינקינאי מזדקן וחסר אחריות, והוא הלך ונטש את חבצלת, ואז היא אושפזה בבית המשוגעים אברבנאל, קיבלה תרופות לא מתאימות שהביאו למין פריחה משונה על פניה, ויום לאחר שהוא עזב אותה, בעיצומו של האישפוז בשלב בו החלה לחזור לביתה, היא התאבדה. דומני שאנשים בני העדה התימנית שראו בחבצלת בת יקרה של העדה הזאת, מאשימים את שדה בעיקר על כך שהוא לא נשא אותה לאשה בשנת 71 או 72, אלא סחרר את ראשה בהשתייכות לחוגי האליטה הספרותית ואז נטש אותה לגורלה, לאחר שהישקיעה בו כל כך הרבה מנישמתה.
_new_ הוספת תגובה



מה אתה מנסה לרמוז? שגם הפעם האליטות אשמות?
סתם אחד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 14:28)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



לא.
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 14:48)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



רזיה בציוריו של גיורא רוטמן
אלי 666 (יום שישי, 24/09/2004 שעה 15:52)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היא בעלת שער שחור כפחם .
_new_ הוספת תגובה



צברית בנוסח החיילות עם העוזי ב''עולם הזה''! אך לא חבצלת
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 18:39)
בתשובה לאלי 666
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היתה לה אישיות הופכית לזאת.
_new_ הוספת תגובה



אתה וחבצלת בני אותו גיל, אז למה תהפוך את בן גילך לגבר מזדקן?
יועזר (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:52)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ולגבי מחוזות כיסופיו הנשיים של שדה, אני סבור שהם היו משתנים (מחוזות הכיסופים) לפי המצאי. שחורות, חומות, בלונדיניות, כל הבאה ברוכה היתה.

ולגבי התמסרות: גם אני סבור שרובו נכתב ע''י חבצלת.
_new_ הוספת תגובה



כך אני חושב עליו. היה פתטי משהו.
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 18:37)
בתשובה ליועזר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יחד עם מעין בגרות של אדם חרד ופחדן הניזהר מכל סיכון וחומק מכל אחריות תוך מבט ניפחד.
_new_ הוספת תגובה



היתה זו עמיתות רוחנית בלבד, חברה בלבד
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 12:50) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שכן, חבצלת לא משכה אותי פיזית לצערי (באותה תקופה גם היא היתה מלאה למדי). יתכן שהדבר הביא אותה לעיתים לכעס מה כלפי, שכן אז, בגיל 32 הייתי צעיר יפה.

באותה תקופה היא כותבת בספרה - שירת חבצלת, 1986 , אחד מספרי השירה היפים ביותר בשירה העברית:

בקיץ הבית הולך להיות נעול ואפלולי.
מיכאל ישוטט ברחובות רחוקים,
לפגוש עוד בת פיוטית קשובה שהוא אוהב.
באזניה להתוודות ארוכות על געגועיו.

או

ואני אומר נפוליאון לא שנה דעתי
מה שהשתנה זו האסטרטגיה
כרגע, הוא עוסק בתזה שלו על תפקודי המוח.
ובערב, בפטיו שלו באילת,
ישו נוטל ידים מברך המוציא,
את האוכל שלו הוא אוהב מעשה ידיו,
מחווה לשפינוזה.

26 יוני 1982
_new_ הוספת תגובה



אם היא התאבדה בשנת 84 אז איך יצא הספר בשנת 86 ?
סתם אחד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 14:27)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



דודה של חבצלת, יחיאל חבשוש הוא שהוציא לאור
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 14:47)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

את ספר שיריה לאחר מותה, כפי שמפורט בעמוד 7 בספר.
_new_ הוספת תגובה



סקירה מפורטת על חבצלת חבשוש
אלי 666 (יום שישי, 24/09/2004 שעה 15:55)
בתשובה למיכאל שרון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אפשר למצוא כאן :
_new_ הוספת תגובה



נראה כמו שירת בוסר
סתם אחד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 16:44)
בתשובה לאלי 666
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



נראה כמו תגובת בוסר
יובל רבינוביץ (יום שישי, 24/09/2004 שעה 16:54)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



מדוע?
סתם אחד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 16:57)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שים לב ל2 השורות האחרונות. השיר מתחיל יפה אבל לא זורם בכיוון אחיד.

לִכְתֹב מֵחָדָשׁ אֶת הַסֵפֶר שֶׁלֹא כָּתַבְתִי וְלֹא אֶחְיֶה,
לִחְיוֹת עוֹד כָּל כָּך הַרְבֵּה, אַחֲרֵי לַמְרוֹת.
חַיִים בְּסִימַן מַפָּח וּמַפֹּלֶת,
אִישִׁיוּת מִתְפּוֹרֶרֶת,
מַעֲשֶׂה שֶׁל הֶרֶס עַצְמִי, שֶׁכָּל כָּך הֵיטֵב חָבְרוּ לוֹ אֲחֵרִים.
לִכְתֹב מֵחָדָשׁ מַשֶׁהוּ שֶׁקֻלְקַל,
אִמָא רְאִי מַה נַעֲשֶׂה בְּשִׁירִי,
כְּשֶׁשִׁירִי אוֹתוֹ בִּלְבַד אֲנִי חַיֶבֶת.
חַיֶיה הַחַד פַּעֲמִיִים שֶׁל חֲבַצֶלֶת.
אֲנִי לֹא שׂוֹנֵאת.
_new_ הוספת תגובה



מדוע?
יובל רבינוביץ (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:10)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אסימוב שאל פעם אם אדם חייב להיכשל במבחני אינטליגנציה לפני שיותר לו להפוך למבקר ספרות.

אינני עוסק בביקורת שירה. שירה היא משהו שיוצר תגובה אסוציאטיבית ומפעיל תחושות.

אם האסוציאציה היא מספיק אוניברסלית, המשורר נוגע בהרבה אנשים. אם לא - אז רק בעצמו. זו וזו שירה, בניגוד למה שאמר דוד אבידן: שמשורר מקצועי הופך את תחושותיו למשהו ציבורי ומשורר חובבן לוקח את התחושה הציבורית והופך אותה למשהו אישי.

נראה לי שלקחת את שתי השורות האחרונות של השיר, לראות שאצלך הוא לא מעורר שום דבר ולהגיע למסקנה שלפיכך מדובר ב''שירת בוסר'' - זה חובבני אפילו כביקורת שירה.

אבל זה עניינך.
_new_ הוספת תגובה



אם כך, אדוני כנראה שרלטן
סתם אחד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:16)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מצד אחד אתה מצהיר שאינך מבקר שירה אולם מצד שני אתה מבקר את המבקרים. כיצד זה מסתדר יחדיו?
_new_ הוספת תגובה



בסה''כ זו שירה נחמדה למרות שהיא נוטה לשמאלץ מתקתק
סתם אחד (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:20)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



שירת חבצלת מהתקופה שהיכרתיה
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 18:34)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה נשבר כמו הר מאבן או מאש
אבל אתה נשבר בלי קול, בלי הגה, זעקה או מחאה.
זה מפליא אותנו שאתה לא מוחה, שאתה לא צועק בכאב.
האם זה לא כואב,
האם זה כלום להשבר כולך,
האם זה רק קצהו של השבר,
אני נישברת לשער שזהו המצב,
אני מיללת.
אתה מביט בי בעיניים כהויות של הצל שנותר ממך,
אתה מביט בי מתוך חרשות אבדנך,
מה כבר נותר לאסוף ולכרוך מהאיש שהיית,
מי כאן יאמר לי מי החרש.

מי כאן יעיר ששמע את הצער שלא מוחה,
שהוליד את האלוהים.
לא גוף לו, ולא דמות הגוף, ולא שיעור בחלד.

מעניין שהקליקה שפרסמה את החומר עליה, לא היזכירה אותי במילה אחת. והלוא נתתי לה מקלט בדירתי במשך שנה והייתי איש קרוב. כל חטאי שבמלחמת לבנון תמכתי באריק שרון.

וניסן לוי עזב אותה לאנחות לפני התאבדותה ובזמן אישפוזה, היה איש פחדן וחרד, חדל אישים שלא לוקח כל אחריות. ביום התאבדותה הוא בא לקחת משהו מדירתה. אך הקליקה מחליקה זאת.

מכיוון שאהבת אותי
בכל כולך
במלוא חומך
באון צלעותיך,
יוסיף העולם ויתקיים.
פורש עצמו מגיר כוכביו,
לחושך היפה

מכיוון שאהבת אותי
אויר ומים ואור
יקיימו אותי הולכת,
גופי זורם, ירוק ירוק צונן,
עולם הולך ומתקרב.

הנעורים הצוללים אט,
אתה לבדך תותר.
כוכב זעיר מה תנצנץ,
קבוע במסילת יושר.

בלשאצר

בלילה חגג המלך,
עם המלכה אדומת השער.
בשמים עלו, היין נישפך,
מחוללים ומנגנים, צחק מאד המלך.

בערפל הבוקר יעור נא בלשאצר,
שוממים רחבי האחוזה,
רק ציפור זקן,
בדד צופה בעזובה.

זמן רב הוא נירדם,
שרשי השיחים שרשי העצים,
תחת משכבו עלו,
עלים כבר נוגעים בפניו.

יקום בלשאצר משנתו הכבדה,
ידיו ופניו שרשים עתיקים,
עמו רק צלמים רפאים בחדריו,
ושמי השממה מעליו.

הילד תמיד יצייר את השמש
של שעת צהרים קבועה בשמים,
מעוגלת בצהוב ואדום.
ואני רואה אותה בשקיעתה,
הולכת אלי גויעתה כאלמנה עתיקה
פרחי אדום ניצתים,
בשוב נסיכיה אליה,
בשוב אישה הנאמן.

הילד יצייר עץ סביב לשמש.
ובעץ יותרו רימונים,
רימון סגול, רימון אדום, רימון ורוד.

מכל החלונות יקרא לי ליבי,
להאיר שאול מהלכת זאת,
כאשר לפניה הרוגים חיליה
שדוד החייל האחרון

ומי רפאל ומי גבריאל ומי מנחמי.
מי מים שלי, דברו אלי את האמת.
מי הרוח החיה מראשית,
כמוני לפני שנגע בו דבר,
לבד מרוח אפו.

כמו תליתי באופן קטן,
תקוה כזאת שתליתי,
עד הבוקר ואתה רושם אותי
ואני בעולם הריק, שערות שלי שאין לי,
אין מכסה לכיעורי ולכעסי,
אך בכך שוחט היזהיר מצפונות.

אלוהים, אתה היכית אותי בברק,
והאור בעיניים שלי ואין מלבד אור,
ואתה רושם,
והשאלת עין לבנה לי.
האר נא באש לבנה את הלילה,
פקח אור שמש של חום,
פתח נחושתי
הכה עוד בברזל ובסלע.
באימה בראת אותי,
באהבה יצרת מיתר התואם לי.

---

בתקופה שגרה איתי, דומה שעשתה עוד קפיצת ענק רוחנית לקראת בשלות וגיבוש מופלא. ואף אני השתכללתי.

חבל שלאחר מכן נפלה בידי אותו חדל אישים, והפסיכיאטרים אכלו בה הרבה חלקות טובות.
_new_ הוספת תגובה



אולי, אבל לא מסתתר כמוג לב אנונימי
יובל רבינוביץ (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:33)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אינני מבקר שירה. אני מבקר מבקרים. היכן הסתירה?
_new_ הוספת תגובה



אין אלה מהשירים הטובים שבספר
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 18:03)
בתשובה לסתם אחד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואיני יודע מדוע בחרו בהם. אולי היה אינטרס להצניע את הספר. יש שם שירים פשוט כבירים.
_new_ הוספת תגובה



תודה.
מיכאל שרון (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:36)
בתשובה לאלי 666
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



תודה אלי.
יועזר (יום שישי, 24/09/2004 שעה 17:53) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי