פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
אחד ודורו
אורי אבנרי (שבת, 06/11/2004 שעה 23:46)


אחד ודורו

אורי אבנרי



לא חשוב איפה ייקבר כאשר ילך לעולמו – בבוא היום תעביר ממשלת פלסטין החופשית את עצמותיו להר-הבית, כפי שהעברנו אנחנו את עצמות בנימין זאב הרצל וזאב ז'בוטינסקי להר-הרצל.

הוא אחד המנהיגים הגדולים שקמו אחרי מלחמת-העולם השניה.

שיעור-קומתו של מנהיג אינו נקבע רק על-פי גודל הישגיו, אלא גם על-פי גודל המכשולים שעימם היה עליו להתמודד. מבחינה זו אין בעולם כולו מתחרה ליאסר ערפאת: שום מנהיג בן דורו לא נדרש לעמוד במבחנים כה אכזריים ולהתגבר על מהמורות כה מרתיעות כמוהו.

כאשר עלה על במת ההיסטוריה, בסוף שנות ה-‏50, היה העם הפלסטיני קרוב לחידלון. השם פלסטין נמחק מן המפה הגיאוגרפית והפוליטית. ישראל, ירדן ומצריים חילקו ביניהן את הארץ. העולם החליט שאין יחידה לאומית פלסטינית, שהעם הפלסטיני חדל מלהתקיים כמו האומות האינדיאניות באמריקה - אם בכלל היה קיים אי-פעם.

אמנם, בעולם הערבי עוד דובר על ''הבעיה הפלסטינית'', אך היא שימשה רק ככדור-משחק בין המשטרים הערביים. כל אחד מהם ביקש להפקיע את ''העניין הפלסטיני'' לטובת עצמו, תוך דיכוי ברוטאלי של כל זיק יוזמה פלסטינית עצמאית. כמעט כל הפלסטינים חיו תחת דיקטטורות דורסניות, ורובם בתנאים משפילים.

כאשר הקים יאסר ערפאת, אז מהנדס צעיר בכוויית, את ''תנועת השיחרור הפלסטינית'' (שראשי-התיבות שלה במהופך הם פת''ח), התכוון בראש-וראשונה לשיחרור עמו מעול השליטים הערביים, תוך החזרת יכולתו לדבר ולפעול בשם עצמו. זאת הייתה המהפכה הראשונה של האיש שחולל בימי חייו לפחות שלוש מהפכות גדולות.

מהפכה זו הייתה מסוכנת מאוד. לפת''ח לא היה בסיס עצמאי. הוא נאלץ לפעול בארצות הערביות – שם נרדפו פעיליו לרוב עד צוואר. באחד הימים, לדוגמה, כשסירב ערפאת למלא את פקודות השליט הסורי התורני, הושלכה כל הנהגת התנועה, וערפאת בראשה, לכלא. רק אום ג'יהאד, אשתו של אבו-ג'יהאד, נשארה בחוץ וקיבלה לידיה את הפיקוד על הלוחמים.

השנים ההן גיבשו את הסגנון המיוחד של ערפאת. הוא היה צריך לתמרן בין השליטים הערביים, להשתמש בכל התחבולות האפשריות, להשמיע חצאי-אמיתות וכפל-לשון, לחמוק ממלכודות ולעקוף מהמורות. הוא הפך לרב-אמן עולמי של תמרונים. כך הציל את התנועה בימי חולשתה, עד שהפכה לכוח חשוב.

גמאל עבד-אל-נאצר, השליט המצרי שהיה אז הגיבור הבלתי-מעורער של העולם הערבי כולו, חשש מפני עליית הכוח הפלסטיני העצמאי. כדי להחניקו בעודו באיבו, הקים את ''אירגון השיחרור הפלסטיני'' (אש''ף) והעמיד בראשו את אחמד שוקיירי, שכיר-חרב פוליטי. אבל אחרי תבוסתם המבישה של הצבאות הערביים במלחמת ששת-הימים (יוני 1967) ומה שנראה כניצחון מחשמל של פת''ח על צה''ל בקרב כראמה (מארס 1968), השתלט פת''ח על אש''ף, וערפאת הפך למנהיג הבלתי-מעורער של המאבק הפלסטיני כולו.

באמצע שנות הששים פתח ערפאת במהפכה השניה שלו – המאבק המזוין בישראל. היומרה הייתה כמעט מגוחכת: קומץ של לוחמי-גרילה, לא הכי-מיומנים, כמעט בלי נשק, נגד העוצמה הכבירה של צה''ל. ולא בארץ של הרים ובקעות וג'ונגלים בלתי-עבירים, אלא בארץ קטנה ומיושבת. אבל המאבק הזה העלה את העניין הפלסטיני על סדר-היום העולמי. הדבר חייב להיאמר בגלוי: לולא הפיגועים הרצחניים לא היה העולם שם לב לעם פלסטיני המשווע לקיום ולחרות.

כתוצאה מכך הוכר אש''ף כ''נציגו הבלעדי של העם הפלסטיני'' המפוזר, ולפני שלושים שנה הוזמן ערפאת לשאת את נאומו ההיסטורי בעצרת האו''ם: ''ביד האחת אני מחזיק ברובה, וביד השניה בענף-זית…''

בשביל ערפאת היה המאבק המזוין אמצעי, ותו לא. לא אידיאולוגיה, לא מטרה בפני עצמה. היה ברור לו שהמכשיר הזה אמנם עוזר לגבש את העם הפלסטיני ולזכות בהכרה בינלאומית, אך לא ינצח את ישראל.

מלחמת יום-כיפור (אוקטובר 1973) גרמה למפנה הבא בתפיסתו. הוא ראה שאחרי ניצחון התחלתי מדהים נעצרו צבאות מצרים וסוריה, ובסוף הייתה יד צה''ל על העליונה. זה שיכנע אותו סופית שאי-אפשר להגשים את המטרות הפלסטיניות בכוח הנשק.

לכן, מיד אחרי תום מלחמת יום-הכיפורים, פתח ערפאת במהפכה השלישית שלו: הוא החליט שעל אש''ף להגיע להסכם עם ישראל ולהסתפק במדינה פלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה בלבד.

זה העמיד לפניו תפקיד היסטורי חדש: לשכנע את העם הפלסטיני לוותר על עמדתו ההיסטורית, ששללה את קיום מדינת-ישראל, ולהסתפק במדינה ב-‏22% משטח פלסטין שלפני 1948. אף שלא אמר זאת בפה מלא, היה ברור שפירוש הדבר גם ויתור על שיבתם הבלתי-מוגבלת של הפליטים לשטח ישראל.

הוא התחיל לפעול להשגת מטרה זו כדרכו – בסבלנות, בעקשנות ובתחבולות, שני צעדים קדימה, צעד אחד אחורה. על גודל המהפכה תעיד העובדה, שעוד ב-‏1970 פירסם אש''ף בביירות ספר, שבו תקף בחריפות את פתרון-שתי-המדינות (הוא נקרא בספר ''תכנית אבנרי'', מפני שהייתי אז הטוען העיקרי לפתרון זה.)

הצדק ההיסטורי מחייב לקבוע שערפאת הגה את הסכם-אוסלו, בשעה שגם יצחק רבין וגם שמעון פרס דבקו עדיין ב''אופציה הירדנית'' חסרת-השחר. בין שלושת מקבלי פרס-נובל לשלום, ערפאת היה זכאי לו ביותר.

מ-‏1974 והלאה הייתי עד-ראייה למאמצים האדירים שהשקיע ערפאת כדי להביא את עמו לקבלת הגישה החדשה. צעד אחרי צעד קיבלה המועצה הלאומית הפלסטינית את הגישה הזאת, החל בהחלטה להקים שלטון פלסטיני ''בכל חלק מהמולדת שישוחרר מידי ישראל'' ועד להחלטה ההיסטורית ב-‏1988 להקים את המדינה הפלסטינית לצד ישראל.

הטרגדיה של ערפאת (ושלנו) היתה שככל שהתקרב לפתרון שלום, ממשלות ישראל התרחקו ממנו. תנאי-המינימום של ערפאת היו ברורים, ולא השתנו מאז 1974: מדינה פלסטינית בגדה וברצועה; ריבונות במזרח ירושלים (ובכללה הר-הבית, אך בלי הכותל המערבי והרובע היהודי); החזרת הקו הירוק עם אפשרות לחילופי-שטחים מצומצמים ושווים; פירוק כל ההתנחלויות בשטח הפלסטיני ופתרון בעיית-הפליטים תוך הסכמה עם ישראל. בעיני הפלסטינים זהו המינימום שבמינימום, ולכן אין הם יכולים לסגת ממנו.

יתכן מאוד שיצחק רבין התקרב לפתרון זה בסוף ימיו, כאשר הכריז בטלוויזיה שערפאת הוא ''השותף שלי''. כל יורשיו התנגדו לו. הם לא רצו לוותר על ההתנחלויות, אלא להיפך, להרחיבן בהתמדה. הם התנגדו לקביעת גבולות נוקשים, מפני שהתפיסה הציונית שלהם שאפה להתרחבות מתמדת. לכן ראו בערפאת אויב מסוכן ועשו את הכל כדי לשבור אותו, בין השאר על-ידי מסע חסר-תקדים של דמוניזציה אישית. כך גולדה מאיר (''אין דבר כזה כמו עם פלסטיני''), כך מנחם בגין (''חיה דו-רגלית... האיש עם השערות על הפנים... היטלר הפלסטיני), כך בנימין נתניהו, כך אהוד ברק (''קרעתי את המסכה מעל פניו''), כך אריאל שרון, שניסה להרוג אותו בביירות והמשיך לנסות זאת בהתמדה מאז.

שום לוחם-שיחרור בחצי-המאה האחרונה לא עמד מול מכשולים כל-כך אדירים כמוהו. מול הפלסטינים לא עמדה מדינה קולוניאלית שנואה או מיעוט גזעני מעורר סלידה, אלא מדינה שקמה אחרי השואה, ושכל העולם חש אליה אהדה ורגשי-אשמה. מכל הבחינות הצבאיות, הכלכליות והטכנולוגיות, החברה הישראלית עולה על הפלסטינית פי מאה. כאשר נדרש ערפאת להקים את הרשות הפלסטינית, לא קיבל לידיו מדינה מתפקדת, כמו נלסון מנדלה או פידל קסטרו, אלא אזורים מופרדים, מדולדלים, שתשתיתם נהרסה באופן שיטתי בעשרות שנות כיבוש. הוא לא קיבל לידיו ציבור היושב על אדמתו, אלא עם שמחצית בניו הם פליטים מפוזרים בעולם ומחציתו השניה מורכבת מחברה שסועה מבחינה פוליטית, כלכלית ודתית. כל זה בעוד מלחמת-השחרור הפלסטינית נמשכת.

להחזיק את החבילה הזאת ביחד ולהנהיגה לקראת מטרתה בתנאים אלה, צעד אחר צעד, זהו ההישג ההיסטורי של ערפאת.

לאיש גדול יש חסרונות גדולים. אחד מחסרונותיו הוא נטייתו לקבל את כל ההחלטות לבדו, בייחוד אחרי שכל שותפיו הקרובים נהרגו. על כך אמר לי פעם אחד מגדולי מבקריו: ''זאת לא אשמתו. אנחנו אשמים. במשך עשרות שנים התרגלנו לברוח מכל ההחלטות הקשות, שחייבו אומץ-לב ותעוזה. תמיד אמרנו: שערפאת יחליט.''

וערפאת באמת החליט. כדרכו של מנהיג אמיתי, הלך פעמים רבות לפני המחנה, ומשך את עמו אחריו. כך בהתמודדות עם השליטים הערביים, כך ביציאתו למאבק המזוין, כך בהושיטו את ידו לישראל. על אומץ הלב הזה רוחש לו עמו אמון, כבוד ואהבה, הגוברים על כל דברי הביקורת.

אם ילך יאסר ערפאת לעולמו, תפסיד ישראל אויב גדול, שהיה מוכן להיות שותף ובעל-ברית.

ככל שיעברו השנים, כך יגדל ויתעצם שיעור-קומתו בזיכרון ההיסטורי.

ואשר לי: הערכתי אותו כפטריוט פלסטיני, הערצתי את אומץ-לבו, הבנתי את האילוצים שביניהם תימרן, ראיתי בו שותף לבניין עתיד חדש לשני עמינו, הוקרתי אותו כאדם.

כדברי האמלט: ''בסך הכל הוא היה איש, לעולם לא אראה עוד אחד כמוהו.''




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


היהודים עוד יתגעגעו למנהיג דגול
עמיס (יום ראשון, 07/11/2004 שעה 0:36) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ושאר רוח כיאסר ערפאת. יאסר ערפאת איש משכיל ומבריק, חד לשון ונקי כפיים ידע להנהיג את העם הפלסטיני ולהקימו מהריסות ביתו ולהוביל אותו לבניין האומה והמדינה. אין ספק שהוא אחד מגדולי הדור, ובודאי שהוא אחד הבולטים שבמנהיגים מאז סיום מלחמת העולם השניה.

יש רק להצר על כך שעמישראל לא הבין זאת עוד בשנות ה-‏60 ובכך היה מונע את הכיבוש, את המלחמות ואת ההרס המיותר של כל חלקה טובה בארץ.

אני גאה על כך אורי, שאחד מביננו הבין זאת לאשורו ופעל כנדרש כדי לקרב לבבות. על כך אני מברך אותך ביישר כח, ומקווה שעוד נכונו לך עלילות גבורה ושירת השלום.
_new_ הוספת תגובה



הוא האחד בדורו מהצד הרע של הרשימה
אפריימק'ה (יום ראשון, 07/11/2004 שעה 6:41) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



הפוך על הפוך אצלך
יורה בינה (יום ראשון, 07/11/2004 שעה 9:19) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

* ''לא חשוב איפה ייקבר כאשר ילך לעולמו'' – חשוב גם חשוב. שייקבר בעזה-ז''ל ובנותיה היכן שקבורים דודו ומשפחתו מצד אביו, ולא יזהם לנו את ירושלים הקדושה. עצם העובדה שאתה משווה אותו טפו טפו טפו, להרצל ולז'בוטינסקי מעלים הרהורי סלידה בזקנך הזקור והאפור.

* ''הוא אחד המנהיגים הגדולים שקמו אחרי מלחמת-העולם השניה.'' - שני רק להיטלר וסטלין למחצלותיו.

* ''שיעור-קומתו של מנהיג אינו נקבע רק על-פי גודל הישגיו, אלא גם על-פי גודל המכשולים שעימם היה עליו להתמודד.'' - אז לפי איזה גודל נקבע שיעור קומתו של מנהיג? הרבה נמהיגים כערפאת התמודדו מול מכשולים כבירים ולא יכלו להם, אז הם גדולים בעיניך? אתה מגמד את ההישגיות כי לערפאת לא היו הישגים גדולים והוא משאיר ליורשיו רשות מפורקת, מזוהמת, מרצחת ועשוקת כסף, אותו הוא גנב מאנשיו. סטלין הבן בליעל עמד בפני הכרעות הסטוריות גדולות מאשר ערפאת, הכרעה הסטורית להגן על חיי עמו מפני הפולש הגרמני ועמד בזב לאור כל המחדלים, הצרעות והשחיתויות שבו. ערפאת מצידו דווקא היה המראה ההפוכה לסטלין, כי הוא בלבדו החליט לפתוח מלחת שמד על היהודים לנשלם מארצם ההיסטורית. בתחילה כשכיר חרב של המצרים ולאחר מכן שנציג מטעם עצמו שבכוח החרב שלט בעמו.

* ''כאשר עלה על במת ההיסטוריה, בסוף שנות ה-‏50, היה העם הפלסטיני קרוב לחידלון.'' - ומה כיום? בטותו מצב השאיר אותם, רק שהיום הם נלחמים גם האחד בשני.
גם ללא בן הטוולה ערפאת המוסלמים בארץ היו גורמים לנו צרות רק משום גודלם היחסי. גודל שלא היה קיים אצל האינדיאנים, מכאן ש''הצלחת'' הערבים בא''י אינה ''הצלחתו'' של ערפאת אלא מצב אובייקטיבי מסובך.

* ''כאשר הקים יאסר ערפאת, אז מהנדס צעיר בכוויית, את ''תנועת השיחרור הפלסטינית'' (שראשי-התיבות שלה במהופך הם פת''ח), התכוון בראש-וראשונה לשיחרור עמו מעול השליטים הערביים... '' -- אצל ערפאת הכל הפוך, מאחורה לפנים.

* ''לפת''ח לא היה בסיס עצמאי. הוא נאלץ לפעול בארצות הערביות – שם נרדפו פעיליו לרוב עד צוואר.'' --- הפת''ח היה מכשיר נוסף בידי מדינות ערב להילחם בישראל כדרך ש''הפדאינים'' בעבר נלחמו. הם אותם אנשים ואותן מטרות - השמדת מדינת ישראל. מדינות ערב החזיקו את ארגוני הטרור הערביים קצר, באופן שישרת את האינטרסים של עצמן. מרגע שההינו לפעול גם מיוזמת עצמן, הן סבלו מנחת זרועם.
_new_ הוספת תגובה



מדינה חדשה ומבטיחה שהופכת-עצמה-לדעת לחברה קדישא
יהודי מארץ ישראל (יום ראשון, 07/11/2004 שעה 10:38) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומתאימה מיום ליום יותר ויותר להגדרת אבן-שושן: ''מוסד דתי ליד כל קהילה המטפל בקבורת המתים''.

על הדרך הרעה הזאת מובילים אותנו כל מנהיגינו מאז הקמת המדינה.

על הדרך הרעה הזאת שמנהיגי העם הפלשתינאי עלו עליה בסרבם לתוכנית החלוקה, ואשר יאסר עראפאת הוביל אותם בה בארבעים השנים האחרונות, בתחילה מתוך חוסר ברירה שיצרה ההחמצה ההסטורית העצומה שקדמה לו, ובהמשך - מתוך שלא עמד לו כוחו או רצונו להטביע את האלטלנה הפלשתינית, לפרק את אירגוני הטרור מנשקם, לפזרם, להכריז על סיום האיתיפאדה ולהגיע להסכם מהיר עם יצחק רבין.

בסופו של דבר, יאסר עראפאת היה מנהיג שהוליך את עמו ארבעים שנה במדבר, אך הותיר אותו במדבר מבלי להכין יורש אשר עשוי להביאו אל הארץ המובטחת, ולהעביר אליו את שרביט המנהיגות ברגע הנכון.

רק נס יכול להוציא עתה את העם הפלשתינאי מהמדבר שבו השאיר אותו עראפאת להמשיך לגווע עד אחרון הדור.

לכן לא זכאי להיות ולא יהיה יאסר עראפאת לעולם
סמל גדול ומוצדק של יציאה מעבדות לחירות כמשה בן-עמרם.
_new_ הוספת תגובה



מקום של כבוד בפנטיאון
גלעד מטוש (יום שני, 08/11/2004 שעה 14:53)
בתשובה ליהודי מארץ ישראל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לצידם של המן, פרעה, טיטוס טורקוומדה, היטלר אייכמן,
עראפאת יזכר לעד עם הפרצוף הליצני המטורף שלו מובל לערש הדווי בצרפת.
_new_ הוספת תגובה



אל תהיה כל-כך בטוח
יהודי מארץ ישראל (יום שני, 08/11/2004 שעה 22:03)
בתשובה לגלעד מטוש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

להיסטוריה יש הגיון משל עצמה, שלא תמיד דומה להגיון של ההווה, ולפעמים הוא שונה ממנו עד כדי להביך את גדולי העכשוויסטים.
אנואר סאדאת ''הנאצי של גולדה מאיר'' שגרם לישראל אבדות כבדות במלחמת ההתשה, ואשר במלחמת יום כיפור גרם לצבאנו תוך שעות ספורות וימים בודדים יותר אבדות מאשר גרמו לנו הפלשתינאים בכל שנות האינתיפאדה - אותו אנואר סאדאת הפך לידידו הגדול של מנחם בגין, למנהיג הערבי הראשון שעשה איתנו שלום ועלה לירושלים לנאום את נאום השלום מעל בימת הכנסת.
_new_ הוספת תגובה



אל תהיה כל-כך בטוח
יובל רבינוביץ (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 1:46)
בתשובה ליהודי מארץ ישראל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

סאדאת ובגין לא סבלו זה את זה.
הם עשו שלום משום ששניהם היו מנהיגים, ופעלו לפי אותם קודים.
_new_ הוספת תגובה



בטוח עד כמה שאפשר לבטוח בפוליטיקאים
יהודי מארץ ישראל (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 8:43)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בגין היה ידוע כמי שפיו וליבו שווים. לפי התבטאויותיו הידידותיות ביותר כלפי סאדאת, סביר להניח שמעבר לקודים המשותפים שלפיהם פעלו שני המנהיגים (והם היו מנהיגים דגולים) החלה להיווצר ביניהם ידידות אישית, להבדיל כמה וכמה הבדלות מצביעות, שממנה סלד בגין כל ימי חייו.
_new_ הוספת תגובה



למיטב הבנתי אתה צודק
רמי נוידרפר (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 14:42)
בתשובה ליהודי מארץ ישראל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



להיסטוריה יש הגיון משל עצמה
אינסוף לחותם (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 8:06)
בתשובה ליהודי מארץ ישראל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הגיון הרבה יותר הגיוני מההגיון של החילונים האשכנזים שהורסים את המדינה.
_new_ הוספת תגובה



להיסטוריה יש הגיון משל עצמה
יהודי מארץ ישראל (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 17:23)
בתשובה לאינסוף לחותם
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שכחת לכלול בין המהרסים שלך את החילוניים הספרדים. אין דבר -בפעם הבאה...
_new_ הוספת תגובה



עראפת - ליצן החצר או קוץ בתחת
כחולבן (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 11:49) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כך בדיוק התייחסו אליו מנהיגי מדינות ערב.
אף אחד מהם לא לקח אותו ברצינות.
בעולם המערבי-ארופאי הפוסט-מודרני, בו כל אנדרדוג הוא מלך, רק סביר שהליצן שיורה ובוכה, בוכה ויורה וגם גונב, יהיה מלך.
_new_ הוספת תגובה



סתם אחד (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 16:22) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ננננננננייייףףףף
_new_ הוספת תגובה



[*] הוא מת!!!
משה (יום חמישי, 11/11/2004 שעה 11:29) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[הוסרו ביטויים שלא מתאימים לכללי המערכת]

רק חבל שהוא התפגר 30 שנה מאוחר מידיי, ולא סבל מספיק, בהשוואה לסבל שהוא גרם לנו. (וגם להרבה ערבים).
ו.
_new_ הוספת תגובה



הוא מת!!!
נחמה (יום חמישי, 11/11/2004 שעה 11:38)
בתשובה למשה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המשפחות השכולות שלהם ואלה שנחרבו בתיהם בפעולות ה''חישוף'' השונות של צה''ל,
בטח אומרים ואומרות אותו דבר על מתינו.
כך שאין בדבריך אפילו חצי נחמה.
_new_ הוספת תגובה



מן הראוי שההנהגה הישראלית היתה משתתפת בהלויה
חיימקה (יום חמישי, 11/11/2004 שעה 13:29)
בתשובה למשה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ומבקשת סליחה פומבית מן החברה הפלשתינאית.
_new_ הוספת תגובה



מן הראוי שההנהגה הישראלית היתה משתתפת בהלויה
משה (יום חמישי, 11/11/2004 שעה 13:47)
בתשובה לחיימקה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנחנו לא חייבים סליחה לאיש.
הערבים והאיסלם הם הגורם הישיר והיחידי לכל הסבל והשכול. שלנו ושלהם.
הערבים צריכים להתנצל ולפצות אותנו על מאות שנים של דיכוי, גזל, רצח ואונס.
זה התחיל עם מוחמד שהגלה רצח וגזל את יהודי ערב, ונמשך מאז עם כל ממשיכי דרכו. ערפאת הלך בנאמנות רבה בדרכו של שליח אללה.
_new_ הוספת תגובה



מן הראוי שההנהגה הישראלית היתה משתתפת בהלויה
חיימקה (יום חמישי, 11/11/2004 שעה 13:54)
בתשובה למשה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היהודים רצחו שדדו וגרשו את העם הפלשתיני מאדמתו.
עראפת היה הגבור שהוציאו אותו מחורבותיו.
אתה חיב סליחה ופיצויים.
_new_ הוספת תגובה



לפי תגובתך אני כמעט בטוחה שאין לך מושג
נחמה (יום חמישי, 11/11/2004 שעה 19:09)
בתשובה למשה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תחת איזה שילטון פעל שמואל הנגיד ותחת איזה שילטון כתב רבי יהודה הלוי את מיטב שיריו, ומי גירש את היהודים בסופו של דבר מספרד.

אגב, לידיעתך, גם האינקוויזיציה לא הייתה המצאה מוסלמית, ועדיין לא גיליתי לך מי החניק בגזים והעלה באש שישה מיליון יהודים, מעולל ויונק עד זקן וסב - ועשה זאת תוך שנים בודדות ביעילות שלא נודעה כמותה עד אז ומאז.

למען בריאותך הנפשית, אני מציעה לך שתכניס את עצמך לפרופורציות הנכונות.
_new_ הוספת תגובה



מהרו ועוצו עצה
אחד שאיכפת לו (יום ראשון, 14/11/2004 שעה 8:55) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה יעשו עתה הממונים על בטחוננו, משאבדה להם האפשרות להאשים במצב את המנהיג הלא רלוואנטי הזה?

האם לדעתכם לא כדאי לעוץ להם שימהרו להכריז על המנהיג הפלשתינאי הלא רלוואנטי הבא?
_new_ הוספת תגובה



יאסר
מאיר (שבת, 05/02/2005 שעה 9:33) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אורי אבנרי, דעתו נתבלעה לאחר מלחמת השיחרור (שגם בה לא הוכיח גבורה רבה). וכתב מאמר מטופש על טרוריסט שהטירור פרנסתו. הוא הקים את המדינה הפלשטינאית? אורי יקירי, אנחנו ברוב איוולתנו עשינו זאת.
_new_ הוספת תגובה



''מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו''
אלי (שבת, 21/05/2005 שעה 21:36) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנביא אומר איפה שהוא משפט זה. וקשה להבין איך יתכן שמהרסי העם היהודי יצאו דווקא מתוכו. אך כשקוראים מאמר של אדם אטום לב לזעקות האלמנות והיתומים - מבינים הכל...
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי