פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
זה לא ההפרטה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 15:00)


זה לא ההפרטה

ד''ר דוד סיון



כאשר כתב אדם סמית את ספרו המפורסם (עושר העמים) לפני יותר ממאתים שנה עוד לא היו כלכלנים. אבל זה לא הפריע לו לפרוש בהרחבה את אחד העקרונות החשובים של הכלכלה – עיקרון התחרות החופשית. הוא טרח להסביר את העקרונות של התחרות בפירוט רב ובשפה (אנגלית) פשוטה שכל אחד שיודע לקרוא יכול גם להבין. לתיאור היעילות והאופטימליות של התחרות החופשית הוא השתמש בהתנהלות הכלכלית בין איכרים ובעלי מלאכה קטנים וצרכנים רבים. רווחתו של האדם הפשוט היתה הנושא. אלה הם העקרונות שעומדים מאחורי תכניות ההפרטה וטיפוח התחרות עליהן אנחנו שומעים בעשורים האחרונים.

מסתבר שישנה דעה בציבור ''שאלוהי ההפרטה'' הוא האשם בכל הצרות שלנו. מכאן נובע שאם יש כל כך הרבה רעבים האשמה היא ההפרטה. כך גם פיטורי עובדים זה אחד מנזקי ההפרטה (השיחה). כאילו שלפני שהחלו מהלכי ההפרטה, לא פיטרו אצלנו אנשים ולא היו אצלנו רעבים.



העובדות הן שהסטגנציה, ההתדרדרות בפי המחמירים, החלה לפני יותר מ-‏30 שנה. זה היה הרבה לפני שמישהו בעל כוח פוליטי משמעותי דיבר על הפרטה כתכנית מעשית. אז החלה הדרך היותר סוציאליסטית לפנות את מקומה לעמדות אחרות והפסיקה להיות דרך מקובלת. אחת הסיבות היתה ה''פנקס האדום'' אבל המנוע העיקרי היה ירידת קרנה של האידיאולוגיה הסוציאליסטית. המהפך של 1977 האיץ את התהליך של נטישת הדרך הזאת. אבל האלטרנטיבה שהופעלה היתה מעין יצור כלאיים. גם לחם ושעשועים וגם בורסה מתנפחת בעזרת השלטון (פרשת הויסות). המחיר היה יקר: אינפלציה מהירה של מאות אחוזים והפסדי עתק לאזרחים. אבל הצמיחה במשק המשיכה להיחלש כי תרגילים פיננסיים לא מייצרים צמיחה.

לוח 1: צמיחה של התוצר המקומי הגולמי (תמ''ג) והתמ''ג לנפש
תקופותתמ''גתמ''ג לנפש
1950 – 20006.5%3.3%
1950 – 19738.9%5.5%
1973 – 20004.2%1.6%
לוח 1, מראה את תמונה תמציתית של תהליך הצמיחה. נקודת השבר היא, כנראה, סביב 1973. השינוי הזה קיבל ביטוי גם בנתוני הצמיחה של רמת החיים (צמיחה של התוצר המקומי לנפש). רואים בבירור את נפילת המדרגה בשיעור הממוצע של צמיחתה. את המפנה הזה במגמה אפשר גם לראות בנתוני האבטלה של הלמ''ס, הגם שהמגמה היא מתונה יותר. שיעור האבטלה ירד מ-‏7.2% בשנת 1955 ל-‏2.6% בשנת 1973 ומאז נמשך הגידול בשיעור האבטלה שעומד היום על יותר מ-‏10% מכוח העבודה.

במקביל לירידה בשיעורי הצמיחה והעליה בשיעורי האבטלה צמחה ההוצאה הציבורית ועימה הגירעון התקציבי. גורם חשוב במגמת ההוצאה הציבורית היו תקציבי הרווחה. מגמת העליה בתקציבי הרווחה לוותה בגידול משמעותי במספר נזקקים לסיוע. הסיוע לא העלה את האנשים מן המצוקה אבל השפיע לרעה על שיעורי הצמיחה. צמיחת תקציבי הסיוע, ולכן הגירעון והחוב הציבורי, לא הביאה בכנפיה עליה בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה שנשאר נמוך בין 50 ל-‏55 אחוזים.

זהו יעד חשוב, שהיה צריך להיות לעיני מקבלי ההחלטות, שהמשיכו להגדיל את תקציבי הרווחה. הרי מציאת עבודה ופרנסה היא אחת הבעיות שגרמו למחוקקים להגדיל את תקציבי הרווחה. אבל כאמור שיעורי ההשתתפות לא צמחו. התוצאה היא שהיום אנחנו נמצאים בפיגור לעומת הארצות המפותחות במערב שמציגות שיעורי השתתפות של יותר מ-‏60% ויש גם בסביבות ה-‏70%. אין ספק שזהו אחד הגורמים להבדל בין רמת החיים בישראל והארצות המפותחות.

הגירעון וצמיחת החוב גרמו לעליית האינפלציה לרמות ושיאים חדשים. בעקבות האינפלציה צמחו שיעורי הריבית והתייקרו מקורות המימון להשקעות ולפיתוח המשק. תהליך האינפלציה יצר אי-ודאות גדולה ופגע גם ביכולתם של אמצעי הבקרה הרגילים לשמור על בעלי העסקים מהחלטות לא כלכליות. ההצלחה בעצירת האינפלציה גרמה לקשיים חדשים אבל באופן כללי סייעה בהתפתחות המשק אל עבר שנות ה-‏90.

צריך לציין שמגמת הירידה של שיעורי הצמיחה לא היתה רציפה ובתחילת שנות ה-‏90, בעקבות גלי העליה (בעיקר מהארצות שהרכיבו את בריה''מ), נרשמו שיעורי צמיחה גבוהים יותר מהמגמה ארוכת הטווח. הצמיחה המהירה הזאת נבעה מצמיחה בביקושים אבל הפריון כמעט ולא צמח (עליה וצמיחה?). המשמעות היא שעיקר הצמיחה נבעה מתוספת האוכלוסיה – גידול בגורמי הייצור. המאפיין החשוב של הצמיחה – הגידול בפריון, זה שמוביל צמיחה ארוכת טווח – היה חסר.

מנוע הצמיחה הזה גווע לאט לאט, אבל ההוצאה התקציבית והגירעון המשיכו להתרחב והגיעו למימדים מדאיגים. החוב הציבורי המשיך לעלות ועימו עלו האינפלציה והריבית ארוכת הטווח. בקיצור, ללא גל העליה היינו רואים שיעורי צמיחה ממוצעים נמוכים יותר ממה שהצגנו בלוח 1. במילים אחרות לא אנחנו ''האשמים'' באמת על כך שהיתה העליה הזמנית הזאת בשיעורי הצמיחה.



הנתונים שלנו מראים בצורה פשוטה ובהירה שהבעיות שלנו החלו זמן רב לפני תהליכי ההפרטה. תליית האשמה בהפרטה, אם כן, היא כמו לחפש את המטבע מתחת לפנס. האדם השקול צריך להרחיב את החיפוש אחר תשובות לתחומים אחרים.

בעיני הכלכלן עיקרון ההפרטה קשור באופן הדוק עם טיפוח התחרות (פירוק מונופולים...). מהלכים כאלו, היכן שהונהגו, שיפרו לאורך השנים את שיעורי הצמיחה באופן משמעותי מאד. ההפרטה וטיפוח התחרות הביאו לצמיחה כאשר היישום נעשה על פי העיקרון/האידיאולוגיה. לכן מאד סביר להניח שכך יקרה גם בישראל אם מובילי המדיניות הכלכלית יניעו שינוי מבני אמיתי, מה שעוד לא עשו, שירחיב את התחרות. בכל מקרה, שינוי בעלות בלבד (כפי שקרה/קורה בישראל) על נכסי הציבור ומפעליו הוא מהלך לא מספיק כדי להניע את המשק מכוחו הוא.

בזמנו כאשר רבים אמרו שהסוציאליזם נכשל אמרתי, ואני עדין אומר, שלא הסוציאליזם נכשל אלא הסוציאליסטים. כשלון ביישום הוא באשמת המיישמים ולא בהכרח כישלון של העיקרון - האידיאולוגיה. ובהקשר הנוכחי אני אומר דבר דומה: זה לא ההפרטה שנכשלה אלא המפריטים שנכשלו ביישום עקרונותיה. מאחר שמדובר בחברה שבוחרת את נציגיה בשלטון הרי שאנחנו אחראים לדרך בה הולך והלך השלטון.



חשוב להדגיש שהרעיון של ההפרטה והתחרות נשען על כך שהפרט נוטל אחריות על חייו ועל הישגיו-כישלונותיו. אין הרעיון הזה פוסל על הסף התארגנות של פרטים לקחת אחריות על חייהם באופן ''שיתופי'' (נצחון הבנימינאים).

הרעיון גם לא פוסל חמלה ודאגה לזולת אלא שהוא נושא בחובו המלצה שהממשלה היא לא הגוף האופטימלי לעסוק בכך. הרעיון פוסל קיום מונופולים וריכוז כוח כלכלי בידי מעטים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


הבעיה הכלכלית האמיתית שלנו
מנשה אבי-חן (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 18:42) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

היא שאנחנו מגדילים את ההשקעות באיכות החיים שלנו על חשבון ההשקעות בייצור ובייצוא. כל החברות האנושיות מתפתחות במודרנה, אבל קצב הגידול באיכות החיים שלנו מקדים וגדול יותר מהרווים שלנו.

לדעתי הפתרון הנכון הוא להקפיא את ההשקעה באיכות חיים (להוציא בריאות וחינוך) ולתת פוש לצמיחת עסקים ומפעלים בעלי צפי מכירות גבוה, מפעלים ופרוייקטים עתירי ידע, הגדלת השקעות במחקרים מדעיים וטכנולוגיים וכיוצא בזה, שיתנו תעסוקה גדולה יותר למובטלים ותגדיל את יכולת ואיכות הייצוא שלנו. מתוך הרווחים נוכל להחזיר כעבור זמן לא רב דיווידנדים לאיכות החיים שלנו, הגדלת התמיכה בחינוך ובבריאות ועוד דברים טובים כאלה.
_new_ הוספת תגובה



צודק
גיל (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 20:10)
בתשובה למנשה אבי-חן
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

תהליך המיתון לווה בסגירת מאות,אם לא אלפי,מפעלים.
התהליך ההפוך,שמכונה צמיחה,לא יקרה ללא פתיחה של מאות או אלפי מפעלים חדשים במקום.
חברות הייטק אינן מפעלים והזזת מפעלים ממקום למקום בסיעו המדינה איננה הקמה.
אי אפשר לבסס כלכלה רק על גלגול כספים.צריך מקורות הכנסה.
או שיהיה לנו מקור הכנסה של יצור,שזה יצוא (ואני לא מדבר על הייטק ממנו נהנית שכבה צרה ביותר של אנשים) או שיהיה שרות המהווה מקור,כמו תיירות ממנה נהנים מעגלים רחבים.

הצמיחה כעת היא על הנייר בלבד.אין לה שום משמעות מעשית.סתם תיקום סטטיסטי שלא מעיד על דבר.
בארה''ב,נשיא מגיע למערכת הבחירות עם נתונים על משרות חדשות שנוצרו במגזר הפרטי (רובן לא משרות של שרות לקוחות בשכר מינימום או דיילת בטרמינל 3 ב 18 ש''ח לשעה).למה בישראל מתעסקים על בולשיט סטטיסטי? מישהו בכלל יודע בישראל מהו שיעור האבטלה האמיתי?
_new_ הוספת תגובה



צודק
יובל רבינוביץ (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 21:42)
בתשובה לגיל
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

יתכן שבארה''ב נשיא מגיע עם נתוני המשרות החדשות. ג'ורג' בוש הוא הנשיא הראשון מזה עשרות שנים שבתקופתו לא נוצרו כלל משרות חדשות.

זה לא הפריע לו במיוחד.
_new_ הוספת תגובה



צודק
אליצור סגל (יום שלישי, 09/11/2004 שעה 22:24)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לק''י
בסופו של דבר הבוחרים אשמים - אם הם לא רואים חשיבות ביצירת משרות שמהן ניתן להתפרנס בכבוד אז גם ציגיהם לא יראו בזה חשיבות.
באשר לבוש השיקול הכלכלי אינו השיקול היחיד.
העיתונות הישראלית מציגה כאילו ארה''ב היא ישראל והאמריקאים הצביעו עבור הדתיים.
אינני יודע עד כמה תאור זה נכון אבל אם באמת ניתן לערוך אנלוגיה הרי שלא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא גם על דברים רוחניים אנשים מוכנים לשלם מחיר כלכלי כבד כדי לחיות לפי מה שהם מאמינים בו וזה מה שקרה בארה''ב וזה מה שקורה כאן.
אליצור
_new_ הוספת תגובה



מאיפה לקחת את הנתון הזה?
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 3:54)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אין לזה כל שחר. נהפוך הוא.
_new_ הוספת תגובה



נהפוך הוא?
דוד סיון (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 7:30)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

באביב כתבתי כאן על הבעיה: ''נדידת מקומות העבודה הגדולה'' (דיון 2011).

אבל הנה ציטוט יותר עדכני (מספטמבר 2004):
“Job growth rebounded somewhat in August. Payrolls expanded by 144,000, the most since May. Still, there are 913,000 fewer jobs since Bush took office in January 2001” Greenspan: Economy Regained Some Traction, September 8, 2004 (http://biz.yahoo.com/ap/040908/greenspan_21.html).

בקישור הבא (http://www.federalreserve.gov/boarddocs/hh/2004/febr...) ישנם דבריו של גרינספאן גם בהקשר הזה מפברואר 2004.
_new_ הוספת תגובה



עוד קצת על יצירת מקומות עבודה בארה''ב
דוד סיון (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 13:16)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

על פי נתוני משרד העבודה האמריקאי (Bureau of Labor Statistics) מסתבר שמינואר 2001, כאשר נכנס בוש למשרד הנשיא ועד אוקטובר (כולל) 2004 מספר המועסקים (לא חקלאיים) ירד ב- 900,000 (http://data.bls.gov/servlet/SurveyOutputServlet?data...).

בשנים 2001 - 2003 הירידה היתה 2.4 מיליון.
_new_ הוספת תגובה



הנה מקור לדוגמא
יובל רבינוביץ (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 9:38)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הנה נתונים שנכתבו ב-‏22.10.2004:
ב-‏43 חודשי מיתון נעלמו מהשוק האמריקאי 490,000 מקומות עבודה. המשרד לסטטיסטיקת תעסוקה (Bureau of Labor Statistics) אוסף נתונים מאז 1939, עם תום השפל הגדול. ניתן לומר על סמך הנתונים שזהו המיתון החמור ביותר מאז 1939. היו מספר מיתונים מאז תחילת איסוף הנתונים, אך בכל אחד מהמיתונים הקודמים היתה התאוששות מלאה תוך 31 חודשים (בדרך כלל תוך 20 חודשים, פרט לשפל של תחילת שנות ה-‏70). המיתון הנוכחי, כאמור, נמשך כבר 43 חודשים.

המקור הוא העמוד הראשי של http://www.jobwatch.org/ . סביר שהעמוד הראשי משתנה מדי פעם. לא מצאתי היכן עוד מוחזק הטקסט הזה, אך טבלאות מפורטות רלוונטיות נמצאות בכתובת http://www.jobwatch.org/jobwatch_20041105_print.pdf .
_new_ הוספת תגובה



אתם מתעלמים לחלוטין
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 18:09)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מהאפקט של התקפת הטרור על מגדלי התאומים. הכלכלה האמריקאית ספגה מכה אנושה בעקבות אותו ארוע, ולייחס את זה לבוש (או לכל נשיא אחר שהיה מכהן באותה תקופה) לא מעיד על הרבה חוכמה.

ההתאוששות שחלה במהלך השנה האחרונה היא חסרת תקדים, גם אם היא עדיין לא מחקה לחלוטין את ההשפעה של הארוע ההוא.
_new_ הוספת תגובה



הכל התחיל מהודעה שלך, ישראל
דוד סיון (יום רביעי, 10/11/2004 שעה 18:43)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בהודעה ההיא כתבת, בתגובה למה שיובל כתב: ''אין לזה כל שחר. נהפוך הוא'' (תגובה 54146). נסכים אם כן שיש לזה שחר.

נקודה שניה: עיקר האבדן של מקומות העבודה (כ-‏1.5) קרה בשנת 2001 והרוב לפני הפיגוע - גם המיתון החל לפני הפיגוע. עיקר הנדידה של מקומות העבודה, ממנה נפגעו גם היפנים - יותר חמור באופן יחסי.

נקודה שלישית: הבעיה נובעת מתחרות עם ארצות כמו סין והודו שם העובדים עולים הרבה פחות. הקשר של התופעה לפיגוע הוא מסופק.

נקודה רביעית: אכן היתה צמיחה של מקומות עבודה רבים השנה אך באיזה מחיר:
1. גירעון וחובות טופחים והולכים.
2. עדין קצב הגידול הוא נמוך ממספר המצטרפים לכוח העבודה (אנשים צעירים שמתבגרים, ועוד).

אז יש לזה שחר, וגם הנימוק שהבאת כעת הוא חלש. אם תרצה אוסיף קישורים ללוחות הנתונים של משרד העבודה האמריקאי.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי