המאמר פורסם גם באתר BSH.מבין הכותרות המזעזעות של הימים האחרונים שתיארו הרוגים ונרצחים, לא יכולתי שלא להתקומם לנוכח הרמה הנמוכה אליה הגיעה העיתונות הישראלית והתקשורת בכלל, ונכון – באמירה זו אינני מחדשת דבר.
שוב אותן כותרות צהובות, מציצניות בנוסח: ''איך מספרים לפצועה שבעלה נהרג בפיגוע?'', ''הטרגדיה של משפחת פלוגה ב''', הזמנה לקרא את ''סיפורי ההרוגים'' ועוד, כאשר כל זה מלווה בתמונות של אנשים בהלם, אנשים בוכים – מידע שאינו מוסיף לנו דבר מלבד סיפוק יצרים מציצניים על חשבון כבודו הפרטי של היחיד.
לנוכח ההידרדרות ברמת
האלימות בכתיבה שאינה בוחלת במילים בוטות, בתיאורים נמוכים ובתכנים הפונים ל''נמוך ביותר'', לכחול, לצהוב ולאדום, בהצעתי להגדיר מחדש את אותן אמות מידה מוסריות אשר צריכות להנחות את כיסוי החדשות, את האמת שנחשפת, את מידת החשיפה, את סבירותה, את הדרך בה אנשים מביעים דעה – מתוך
שמירה על כבודו של הפרט ובמיוחד כשמדובר בילדים, שהם חסרי ישע ועליהם איש אינו מגן.
מקרה הרצח האחרון של אישה, ארע ביום א', 27.02.05, - הנרצחת היא הגברת יפה סגל ז''ל.
עדיין לא ידוע לנו מי הרוצח, אבל זהותה של הנרצחת, ומקצועה (יצאנית), כמו נסיבות רציחתה, מצב גופתה שנמצאה בחוף הים של חדרה, ופרטים על משפחתה – ידועים גם ידועים.
עולה השאלה: האם היה הכרחי כי העיתונות תחשוף מידע אישי ורגיש זה על חשבון ארבעת הילדים והבעל שנשארו חשופים?בין התגובות לכתבה, שאין לדעת את מידת אמיתותן, פורסם כי יפה סגל עבדה בזנות כדי לפרנס את בעלה - הנרקומן. אינני יודעת אם נכון הדבר אם לאו, אך בעידן הזה של העיתונות והנגישות של כל אחד למידע, דבר אחד ברור: יש מי שמשלמים את המחיר...
הילדים שנותרו עם האמת המרה מבלי שאיש ייתן את דעתו על טובתם ועל גורלם.ילדים אלה לא רק שנותרו ללא אימא שתפרנס אותם, אלא ששמה הוכפש ברבים קבל עם ועדה. את הכתם הזה ישאו הילדים איתם לכל מקום אליו יגיעו בתחנות החיים הקשות שעומדות לפניהם.
לא רק שילדים אלה נותרו ללא אימא, אלא שאביהם – בין אם הוא נרקומן ובין אם לאו, בין אם הוא ידע על עיסוקה ובין אם לאו – גם שמו הוכפש ומעמדו נפגע. מדובר באיש שנשאר בחיים, באב הילדים שילווה אותם (בדרך זו או אחרת).
לנוכח הדברים האמורים: במי יאחזו הילדים עתה?
איזה עוגן ניתן להם?
במקרה המתואר, זו הייתה חובתה של העיתונות לקחת אחריות ולדאוג לגורלם ולעתידם של ארבעת הילדים האלה ולא לפרסם את שמה של הנרצחת או לחילופין לא לפרסם את הפרטים אשר מכתימים את שמה גם מפאת כבודה של המתה וגם מפאת כבודם של החיים, כבודם וגורלם.
בבית המשפט קובע השופט מה
סביר ומה
מידתי. ישנם קריטריונים על פיהם מחליט השופט מה יישאר בגדר חסוי ובגדר נעלם מהציבור ומה ראוי להיחשף. בבית המשפט יש מי שייצג את הצדדים ויטען את טענותיהם בעד ונגד.
לא תמיד מדובר במקרים פשוטים וברורים של שחור-לבן, אך תמיד טובת הילד היא מעל לכל והיא שמנחה את בית המשפט לגבי מה סביר ומה לא סביר!!כאשר העניין אינו נדון בבית המשפט כמו במקרה של יפה סגל ז''ל, בו הילדים אינם בכלל צד, באה התקשורת תוך ניצול מעמדם של חסרי הישע (הילדים) ובידיעה כי אין מי שיגן עליהם - קבעה וחרצה את דינם.
לא צריך להיות שופט כדי לדעת ולהחליט שבמקרה המתואר
מידת ההגינות מחייבת התנהגות אנושית כלפי אותם ילדים שמתמודדים עם מציאות כל כך קשה ושמירה על חיסיון פרטים. ברור לכל כי חייהם של ילדים אלה היו קשים עוד לפני רצח אימם... בשביל מה להקשות עליהם עוד יותר ובשביל מה להוסיף לצערם? ילדים אלה זקוקים לעזרה, לא לניצול!
מידת ההגינות מחייבת ראיית טובת הילדים מעל ''זכות הציבור לדעת''. יש לדעת זאת גם כאשר בית המשפט אינו בתמונה, ואינו יושב על המדוכה.בחברה מתוקנת, בית המשפט הוא זה שמופקד על חריצת גורלות ולא העיתונות; בית המשפט הוא המיומן בכך ועליו האחריות. חזקה עליו כי שיקול דעתו יהיה שיקול דעת מקיף, נרחב, כוללני וללא פניות.
האצבע הקלה על המקלדת פוגעת ללא רחם באנשים, ברגשותיהם, בפרטיותם והגיע הזמן לקבוע מסמרות בנושא זה מבלי להיזקק בכל מקרה להתערבות שיפוטית. יש מקרים רבים בהם אין מי שיגיש את התביעה המתאימה, את בקשת הסעד הדרושה, את בקשת מתן הצו לחיסיון, אף כי יתכן ולו היה מוגש – היה בית המשפט נעתר.
מידת ההגינות צריכה איפה להיבדק מחדש. אמות המידה המוסריות של התקשורת צריכות רענון, אם לא
קורס כתיבה מונעת! מילים הורגות, רבותיי! מילים חורצות גורל!
יש לשמור על חיסיון הילדים כדי שהגילויים לא יפגעו בהם. בבית המשפט נשמר חיסיון הילדים. כאשר יש פרסום עיתונאי ולא מתקיים הליך משפטי – הילדים נמצאים חשופים בעצם גילוי שמות ההורים שלהם. יש קונפליקט בין החוק שקובע את אמות המידה לחיסיון לילדים לבין המצב בו התקשורת היא הקובעת, והחוק כלל לא נדרש, באין דורש.
אני מצפה מהזירה התקשורתית-ציבורית שהיא תנהג במידת הסבירות ובמידת ההגינות כדי לא לפגוע בילדים.
ציפיות באספמיה...? 
עוגן לילדים
אמת הכתבה וצידקת הדרישה.
