החיפזון מן השטן?

..... עין השלושה, ניר עוז ונירים פנו בשבוע שעבר לבית המשפט, לאחר שמינהל מקרקעי ישראל ביקש להחרים מהם קרקעות חקלאיות הדרושות להקמת בסיסי צה''ל שיפונו מרצועת עזה וכן כדי שישמשו שטחי פריסה זמניים לכוחות שישתתפו בתוכנית ההתנתקות.

אדמות קיבוצים

לקראת הפינוי דורשים החקלאים פיצוי על השכר הגבוה שישלמו לעובדים חדשים, שלא יסתפקו בשכר שמקבלים הפלסטינים. בעלי העסקים האחרים בגוש, טוענים כי קופחו בצורה קשה ביחס לחקלאים.

חקלאי הגוש

בית המשפט הוציא צווי מניעה זמניים שימנעו את ההפקעה בנגב המערבי עד קבלת החלטה סופית בנדון. כנראה שהמשא ומתן על פינוי השטחים (והפיצוי) הגיע למבוי סתום. אפילו החברה להגנת הטבע, המשרד לאיכות הסביבה והקרן הקיימת לישראל הביעו התנגדות להקמת בסיס מתוכננת באזור. אבל למדינה אצה הדרך ולכן הודיעה הפרקליטות שההפקעה תופעל באמצעות הפקודות המנדטוריות לשעת חירום.

למרות אישור חוק ''פינוי-פיצוי'' וההחלטה על ההתנתקות בממשלה, מסתבר שמתיישבי גוש קטיף עוד לא אמרו את מילתם האחרונה. החקלאים טוענים שלמרות התיקונים, של כמיליארד שקל, בגובה הפיצויים שהם צפויים לקבל הם עדין מקופחים בהשוואה לחקלאים אחרים - חקלאים שאדמתם הופקעה בגלל סלילת כביש 6. אבל זה עוד לא הסוף כי מתברר, כך טוענים בגוש, שאת הלא חקלאיים קיפחו עוד יותר.

---

לכאורה, כתוצאה מן החיפזון נוצרו כמה רמות של תנאי הפליה על הנייר (הרי עוד לא פינו איש או נכס). מצד אחד יש טענה שקביעת גובה הפיצוי למתיישבי גוש קטיף נעשתה בהתעלמות מחוקים אחרים הנוגעים להפקעת רכוש. מצד שני ישנם בעלי העסקים הקטנים בגוש שלגביהם הקיפוח בנוגע לקביעת גובה הפיצוי עוד יותר משמעותי.

מתיישבים בגוש דורשים להרחיב את הרשימה של הנכסים עליהם אמורה המדינה לשלם פיצויים. היחס של מתיישבי הגוש כלפי הפועלים הפלשתינאים כמשאב טבעי הוא מקומם – כאילו הפועלים הללו מהווים נכס של המתנחלים. מצד שני עלינו לקבל שחישוב כלכלי נכון לוקח בחשבון את כל אמצעי הייצור (אדמה, הון, עובדים והון אנושי). החישוב הזה חייב לקחת בחשבון גם את ההפרשים בין עלות העבודה היום לזו שתהיה לאחר ההתנתקות. העובדה הזאת לא משתנה אם עלות העובד היום היא 50, 80, 100 או 200 שקלים ליום עבודה.

---

בימים אלו מצטרפים לחגיגת הטענות והדרישות של הנפגעים, גם תושבים המתגוררים בצד המזרחי של הקו הירוק. אלו שלכאורה תומכים בהתנתקות, קיבוצים בנגב המערבי, נדרשים אף הם ''לתרום'' מנכסיהם לטובת התהליך. גם בהקשר הזה מסתמן יחס מפלה לרעת מתיישבי הנגב המערבי. זה נובע מכך שבניגוד למקרה של הפקעה ''רגילה'' אין למדינה סבלנות לנהל משא ומתן.

כמי שמשלמים מס נפגעת זכותם של תושבי הנגב המערבי לפיצוי בגין הפקעת נכס כלכלי. יחד עם זאת הם נדרשים, כמו כל אזרחי ישראל לשלם פיצוי לתושבי גוש קטיף גם על הנכסים הכלכליים וגם על הנכסים האחרים.

---

מבלי שהתייחסנו להקשר האנושי והמדיני של ההתנתקות ראינו שהחלטות לגבי הפיצוי הכלכלי לא ממש מאוזנות. כך יוצא שההחלטות מוסיפות לעומס האנושי הנובע מהתהליך. משתמע שבתהליך החפוז לחקיקת חוק ''פינוי-פיצוי'' העלות הכלכלית לנוגעים בדבר לא נשקלה היטב.

החיפזון הוא יועץ רע.....

---