ליוסי גורביץ, שלום,
תודה על השגותיך, הקרובים מאד לשכל הישר ולתחושות האנושיות הבסיסיות, אודות מלחמה.
ברם, חשוב גם לראות פרספקטיבה נוספת, המאפשרת להבין יותר את מקומה ושגירותה של המלחמה בהיסטוריה האנושית, חרף פחד המוות האנושי, וגם את העובדה שטובי המוחות האנושיים עסקו במלחמה או כתבו עליה.
חכמת האסטרטגיה ואירגון מערכה צבאית, אינה זהה למלאכתו של הקצב. מיומנותו של הקצב, שענינה פריסה, הפרדת ניתחי בשר, וריכוך - בעזרת כלי חיתוך חדים וכלי משקולת - אינה נושאת כל דמיון למורכבות הרב צדדית של ניהול המלחמה. כך גם לגבי פעולתו האקראית, המתפרצת, ושטופת הדמים של הרוצח או החוליגן.
כאן מדובר בפעולה מושכלת ומתואמת, מורכבת להפליא, הכוללת לוגיסטיקה, הפעלת ציוד מורכב, תאום וקישור בין גופים שונים, תמרונים תוך רגישות טופוגרפית, יחסי אנוש בקבוצה וכד'. זו אולי אחת האינטגרציות המורכבות ביותר של מיומנות וידע אנושי.
אשר לקטל, אין עליך לשכוח כי קטל כזה מתבצע כל העת, גם בסביבתך האנושית הקרובה. הכוונה לעוינויות, יריבויות, מאבקי כוח, יוקרה וקנאה בין אישיים, שתוצרם - מתחים פסיכוחברתיים, הינו גורם ראשוני במעלה לקטל של עשרות ומאות מליונים באמצעות התקפי לב ותחלואה נרחבת, פרי הפגעות המערכת החיסונית, כמו רמות שונות של אובדן שפיות ואיזון וניוון הצלם האנושי.
יתכן רק שהמלחמה הינה, עד כמה שאבסורדי הדבר, מעין סובלימציה אצילית, תכופות ג'נטלמנית, הפונה יותר לתכונות הגבוהות שבאדם, במקום לנמוך ולשפל שבו. זאת, בדומה למשחקי יריבות ספורטיביים קבוצתיים ופרטניים, שהינם אמנם פחות מורכבים. יתכן,שבעתיד הקרוב, עם הרחבת מרחב הקיום האנושי והתפרסות המין האנושי למרחב הבין כוכבי, יקטן הקטל - תוך מעבר לניטרולי אנוש אחרים, לא בהכרח מפסיקי ומחבלי חיים.
קיימת טענה שבמלחמה כיום, עם גבור המיחשוב והרחבת ציוד ההי-טק, נעלם הרכיב ההרואי המסורתי. לדעתי, טענה זו מקורה באי הבנה, שכן קיים רכיב הרואי בכל ניהול משבר, בין אם אירגוני אזרחי, ובין אם צבאי.
אשר לצייתנות, זו אינה מאפיינת דווקא לוחמה, אלא מקורה בכל פעולה מתואמת אנושית הכוללת גופי אנשים. היעדר מידה של צייתנות באירגון כלכלי למשל, תפגום בהוצאה לפועל של כל תוכנית, כשמידת הפגימה, או ה''רעש'' והאנרכיה הקאונטר-פונקציונלית במערכת עומדת ביחס ישר למידת אי הצייתנות, בפרט בדרגים נמוכים.
להלן: השגותיו של מר יוסי גורביץ אודות המלחמה:
הנושא: מה פשר הקשקוש הזה?
אם נניח לרגע הצידה את הפנטזיה שלך, אורי, על השמדת הפלסטינים (דוגמא נאה מצאת לך בג'ינג'יס חאן, שנמצא בשורה אחת עם סטאלין והיטלר), אני חושש שיש לך אי הבנה עיקרית.
צבא הוא מערכת היררכית, היינו, מערכת בה החייל הקטן צריך לקבל פקודה אידיוטית, רצחנית, חסרת-טעם ואווילית מהקצין שלו - ולבצע אותה.
כפי שכבר אמר טניסון,
Theirs not to reason why
Theirs not to make reply
Theirs but to do - and die
Into the Valley of Death
Rode the Light Brigade
הצבא איננו מערכת אינטלקטואלית. הוא לא יכול להיות. אינטלקטואליות פירושה הטלת ספק. אם התרת לאל''מ להטיל ספק בפקודות הגנרל, ולגנרל להטיל ספק בפקודות הפילדמרשל, התרת לטר''ש להטיל ספק בפקודות הסג''מ. צבא כזה לא ישרוד. צבא לא יכול להיות מועדון ויכוחים.
ככזה, הצבא - כל צבא - הוא מערכת אנטי-אינטלקטואלית. בודדים בתוכו יהיו שונים מכך (מק'ארתור צוין כאן), אבל לרוב הם יידחו - בצדק, מבחינת המערכת - מתוך שורות הצבא; וראה מקרה לידל הארט.
אגב, גם ג'יגנ'יס חאן לא היה אינטלקטואל במובן המקובל של המילה, בלשון המעטה. זה לא הפריע לו להיות משופכי הדמים הגדולים של ההסטוריה האנושית.
שהרי זו מהות הצבא: לשפוך את דמו של האויב ביעילות רבה הרבה יותר מזו שבה הוא שופך את דם חייליך שלך.
קצבים אינם להיות יודעי ספר. לעתים קרובות, זה מזיק.
החייל-הפילוסוף הוא פיקציה בדיוק כמו המלך הפילוסוף. כותבי הספרים שבין
הגנרלים, להוציא חריגים מועטים, כתבו את הספרים *אחרי* שהסתיימה המלחמה.
בעיצומה, אין זמן למחשבות מיותרות.
|
המלחמה בהיסטוריה מול קצבות וטמטום: למר גורביץ
צבא חכם
