במדינת חלם בונים גשר

הגשר העתיק בשער המוגרבים התמוטט בשנת 2004.
לא מדובר בגשר סמוי מן העין, יתירה מכך, עקב מיקומו המרכזי בלב ירושלים של גשר זה – גם לא מדובר בגשר הסמוי מן הלב, במיוחד הלב ההולם והמתלהם.
מדובר בגשר נגיש ושמיש, שמחובת רשויות התכנון היה להיות מודעות לו, לחוזקו, לבטיחותו, להתאמתו לייעודו בפועל, להיותו של הגשר בחזקת מבנה בלתי מסוכן.
כך, לא רק על פי ההיגיון, אלא גם על פי הסמכות והדין.
כמקובל במדינת חלם, נעשה שימוש בלתי מבוקר מהבחינה הבטיחותית בגשר המוגרבים, עד שקרס...
ומה עושים, משקורס גשר?
חושבים.
וחושבים, וחושבים, וחושבים, כי סוף מעשה במחשבה תחילה.
הציבור, שירושלים ואתריה יקר לו, כבר החל לחוש לא נוח, כי למה מה, כמה זמן צריך כדי לתכנן גשר? שבועיים? חודש?
כך בכל משרד תכנון בינוני, ועוד זמן כזה נדרש לשם אישור, אלא שהגשר החליפי, המחודש והמודרני, בהתאם לידע ההנדסי העדכני, נדחה בהקמתו ורק בשנת 2007 הוחל בבנייה.
כמקובל במדינת חלם, שום דבר אינו בוער, לכל זמן, וכחלוף החודשים – נוקפות גם השנים...
והנה, סוף סוף בונים את הגשר החדש על פי תוכניות בנייה כדת וכדין, תוך העסקת אדריכלים ומהנדסים, וכבר בהתחלת הבנייה – קם ראש העיר וטוען כי ...תיפסק הבנייה לאלתר, עד אשר ...ייערכו דיונים מחודשים לגבי התוכניות, אולי יישמעו התנגדויות, ייבדקו שוב התוכניות, ויתקבלו החלטות מחודשות.
כמקובל במדינת חלם, שום אישור אינו אישור, החלטה לא החלטה, תכנון אינו תכנון וכל ביצוע הוא רק על תנאי...
ומה עכשיו?
בודקים, מזמינים התנגדויות, שומעים השגות, אלא... שאת כל זה הציבור שומע ומבין, ועל אף ההסוואה של חכמי חלם יש כמה דברים ברורים:

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה המופקדת על אישור תוכניות להיתר בנייה, חייבת לשקול את החלטותיה משיקולי תכנון בלבד.
וזו לשון החוק [סעיף 2 ג' (ב') לתקנות התכנון והבנייה]:

''החלטת הוועדה המקומית תונחה על פי שיקולים תכנוניים הנובעים מהוראות החוק והתקנות לפיו ועל פי אלה בלבד''.

להבהיר, לא מדובר ב''כל חוק'', אלא במפורש ב''חוק התכנון והבנייה'' והתקנות שהותקנו על פיו.

בנוסף, טוען בג''ץ 1578/90 הלן אייזן נ' הוועדה המקומית כי ''הפונקציה המוטלת עליהן [על הוועדות לתכנון ולבנייה – אב''ע] היא תכנונית בלבד''.

לאור זאת, מתבקשות ועולות כמה שאלות בעניין חידוש הליכי הרישוי לגבי גשר המוגרבים:

• האמנם הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אשר אישרה ואפשרה את הקמת הגשר בה הוחל – לא ידעה את החוק, ושרבבה להחלטותיה שיקולים שאינם שיקולי תכנון?!
• הרי בתוך עמנו אנו יושבים, וכל הטענות שהועלו בתקשורת נגד המשך בניית הגשר הן טענות הרחוקות משיקולי תכנון כרחוק מזרח ממערב – האמנם הוועדה וראש העיר בראשה, לא מבינים זאת?!
• שמא ישתרבבו שיקולים זרים להחלטות המחודשות, כגון, שיקולים פוליטיים, שיקולים המונעים מהסתה, שיקולים הנובעים מערעור על ריבונות מדינת ישראל על האתר הנמצא בתחום ירושלים?!
• האם נשמעה ולו טענה אחת לרפואה בתחום התכנון – הוא התחום היחידי האמור להשפיע על החלטת הוועדה לתכנון ולבנייה?!
• שמא לאור ההבהרות הנ''ל של תקנות התכנון והבנייה ושל בג''ץ, כל ההליך של הפסקת הבנייה הוא בלתי חוקי בעליל?!

זאת ועוד, לא רק שהבנייה הופסקה באורח בלתי חוקי ותוך פגיעה בכספי ציבור ומתן דוגמא תקדימית שלילית לשיבוש הליכי רישוי ובנייה, אלא גם עלולים להיווצר סיכונים בהפסקת הבנייה לאחר החפירות, וניסיון העבר לא מבטיח כי רשויות הרישוי יטפלו במניעת הסיכונים במקצועיות הנדרשת, במיוחד לאור הלחצים שפועלים עליהן מכל עבר. באתר נפערו בורות בסמוך לשבילי הולכי רגל ורחבות התכנסויות – ולא ברור מי יערוב לציבור כי אפשר להמשיך ולהשתמש באתר בבטחה וללא חשש.

יובהר, עם הפסקת העבודה, צריך לבדוק בדיקה הנדסית מקיפה ועד לבדיקה (אולי גם לאחריה) יש לסגור שטחים נרחבים ולהכריז עליהם כמבנה מסוכן.

...בסך הכול מדובר בבניית גשר חיוני;
כך בונים גשר - רק במדינת חלם...

---