פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
במה אנחנו בוחרים?
דוד סיון (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 15:00)


במה אנחנו בוחרים?

ד''ר דוד סיון



פעם לפני שנים לימדו אותנו שמפלגות נוסדות כדי להגשים אידיאולוגיה ''חשובה''. עוד למדנו שבדרך כלל לכל מפלגה יש מצע שהוא מסמך שמנסח עקרונות ותוכניות שצריך ליישם אם וכאשר ימומש כוח פוליטי כלשהו. מנהיגי המפלגות היו משקיעים לא מעט עבודה בניסוח המצע ובסופו של דבר הוא היה צריך לעבור אישור של מוסדות המפלגה המתאימים. כאשר התהליך הזה היה מסתיים הוא היה מובא לאישור העם בבחירות. ברוב המקרים עיקרי המצע עסקו בתוכניות שראוי להפעיל ''לטובת העם''. שיקולי ההישרדות של המפלגה תפסו בדרך כלל מקום שולי במצע הזה. יותר מאוחר התברר שאין זה בטוח שהכוונות של מנסחי מצעי המפלגות היו ל''טובת העם''. אבל עדין היה ברור שעיקרם עסק באינטרס של העם.

לאורך השנים צרכי ההישרדות של המפלגות בישראל דרשו שינויים ואיחוד כוחות עם מפלגות וכוחות פוליטיים אחרים. השרידות גבתה מחיר – הורדת משקל האידיאולוגיה במצעי המפלגות. לאט, לאט התפתחה תרבות פוליטית בה חשיבות ההישרדות והניצחון בבחירות התחילה לעלות וזה, כמובן, קיבל ביטוי במצעים של המפלגות. עדין נשאר מקום נרחב למטרות ויעדים אידיאולוגיים. אבל התהליך נמשך ונמשך עד שלבסוף לא נשאר כמעט מקום ליעדים שבזכותם נוצרו אותן המפלגות. מי שבכל זאת חשב שצריך ורצוי לקדם מטרות אידיאולוגיות מצא שהצטרפות למערכת הפוליטית לא ממש תקדם את מטרותיו. במצב הזה, נוצרו קבוצות עם אידיאולוגיה ברורה וממוקדת שגם ללא מעורבות ישירה במערכת הפוליטית הצליחו לפעול ולקדם את מטרותיהם.



לא עשיתי סריקה מפורטת של העובדות שהובילו אותי לזהות את התהליכים הללו אבל אני יכול להציג כמה דוגמאות, על התנהלות פוליטיקאים בכירים, מהשבועות והימים האחרונים. ''ציון לשבח'' בהקשר הזה צריך לתת ל''ראש הממשלה'', אהוד אולמרט (נצר למשפחה הלוחמת), שברגע של חסד הודיע לנו שאין לו אג'נדה ואחר כך גם שמשרד ראש הממשלה הוא רק מקום העבודה שלו. עמיר פרץ לא ממש איבד זמן והודיע שאם ינצח בבחירות המקדימות במפלגת העבודה הוא יתבע מקום עבודה במשרד האוצר. גם אהוד ברק שלפני מספר שבועות הודיע או רמז שהוא מעוניין בתפקידו של עמיר פרץ במשרד הביטחון מתזז. הוא שמע שעמי איילון, המתחרה שלו ושל פרץ בבחירות המקדימות, מתכוון להוציא את המפלגה מן הקואליציה כדי להיאבק על ראשות הממשלה, והחליף יעד. כעת פתאום המטרה העליונה שלו היא ראשות הממשלה.

גם את נתניהו אפשר לקשור לסוג ההתנהלות הזה אם כי זה לא בולט כל כך. בזמנו, כאשר המלצתי ששר האוצר צריך להיות פרופסור יעקב פרנקל, כתבתי כי בראש משרד האוצר צריך לעמוד אדם עם חזון שהוא ''ראש גדול'' ושהעיסוק בפוליטיקה הוא לא פיסגת החלומות שלו אלא שליחות זמנית. כמו שאמר יעקב פרנקל על ראש הממשלה לגבות אותו באופן מלא ומוחלט) איזו הנהגה כלכלית?). שבוע לאחר מכן כתבתי כי שר האוצר המיועד, נתניהו הוא המועמד הטוב ביותר מבין הסיעות שמרכיבות את הממשלה (תוכנית חירום כלכלית). אלא שלאחר זמן לא רב נתניהו נזכר בשאיפה העיקרית שלו, משרת ראש הממשלה, ולכן למעשה נטש את המשרה לאחר כשנה וחצי בתפקיד. האמצעי שהוא בחר לקדם את מטרתו היה להילחם בהתנתקות וגם להצביע בעד. למעשה הוא היה שותף להחלטה שקיבלה הממשלה ברוב בעד ההתנתקות אבל במקביל פעל נגד ונמנע מלהקצות את עיקר זמנו ליעדי משרד האוצר.

מי לא זוכר את ההתלבטות אם לקפוץ על עגלת ''קדימה'' או לא של שאול מופז. מי לא שמע את השמועות, שנפוצות לאחרונה, על האפשרות של קפיצת נבחרים מעגלת ''קדימה'' השוקעת. גם אם אלו רק שמועות הן ודאי מבטאות הלך רוח שקיים בין האזרחים: במציאות שלנו אפשרות המעבר ממפלגה למפלגה לא קשורה באידיאולוגיה ובאמינות, אלא בשמירת המשרה, ''הכסא'' ותו לא.



אפשר גם לזהות את סימני התהליך הזה בעדויות ממרכזי המפלגות ובדברים שכותבים עיתונאי דעות. במהלך שנות ה-‏2000 שמענו על לא מעט פעילויות מושחתות סביב מרכזי שתי המפלגות הגדולות של אז – הליכוד והעבודה. היו לנו את שרשרת של התנהלויות לא ראויות (מפקד הארגזים) בבחירות המקדימות במפלגת העבודה. פעם זה זוכה ופעם זה אלא שהתחקירים והחקירות של אי הסדרים הובילו לבחירות לעיתים קרובות ולחוסר יציבות בהנהגה. אבל ולמרות כל ''התיקונים'' ללא הרשעות בדין, נשארה תחושה שההתנהלות לא נקייה משחיתות. מה שראוי לזכור היא העובדה שלאחר האיחוד עם ''עם אחד'' נהפך שמו של עמיר פרץ לשם מרכזי בשמועות על שחיתות ואי-סדרים.

בליכוד בלטו ובולטות תופעות אחרות ודומות. היתה שם, וישנה התפיסה שתפקיד המפלגה לספק טובות הנאה לפעיליה. אחד הראשונים שנתן לכך ביטוי היה הנשיא בנבצרות משה קצב. מספרים בנגב שהאיש סידר עבודה ותפקידים לאנשי שלומו עוד כאשר היה שר זוטר וצעיר בממשלה. לא רק שסידר להם את המשרות הבכירות בירושלים אלא שגם דאג לסדר להם משרות זוטרות במשרדים המחוזיים של משרד העבודה והרווחה. סידור העבודה הזה היה ודאי גורם משמעותי בתהליך הטיפוס לפסגת חייו.

את ''האישור'' הפומבי לשיטת בניין הכוח הזאת, קיבלנו בשנת 1999 כאשר חברי מרכז הליכוד שאגו ''כן'' בתשובה לשאלה רטורית של לימור לבנת: 'האם הגענו לשלטון כדי לחלק ג'ובים לחברים?'. היו לכך ביטויים יותר מאוחר בחלוקת ג'ובים על ידי צחי הנגבי, שגם סיפק לכך צידוק, בעת שהיה השר לאיכות הסביבה (''רמיסה ברגל גסה של החוק''). המעניין שגם הוא לא התבייש ולא ניסה להסתיר את מעשיו ודווקא נתן לכך ביטוי במודעה לפני התכנסות מרכז הליכוד בדצמבר 2002. לאחר הבחירות לכנסת ה-‏16, חברי הכנסת של הליכוד (בעיקר גלעד ארדן וגדעון סער) גם פעלו כדי להרחיב את האפשרות החוקית לחלוקת ג'ובים (אבירי המינויים הפוליטיים מכים שוב). למיטב זכרוני הם גם הצליחו והצעת התיקון לחוק שלהם גם אושרה באותה השנה בקריאה שלישית. ונזכיר גם את אהוד אולמרט שהשמועה אומרת שגם פעל לחלק ג'ובים ''לחברים'' ברשות לעסקים קטנים.

היו לנו גם פרשות שבמרכזן היתה דאגתם של מנהיגי הליכוד לרווחתם ולרווחת משפחתם באופן ישיר ולא ראוי. היתה לנו ''פרשת האי היווני'' שבמרכזה עמדה משפחת שרון. למרות הפרסום הרב על פרטי החקירה ואפילו ההדלפה, של עוה''ד ליאורה גלאט-ברקוביץ, לא השפיעו על הרכב הרשימה של הליכוד ועל תוצאות הבחירות. לפי מה שידוע היום, כנראה שהיו אז בין מנהיגי הליכוד עוד אנשים שדאגו לביתם, בדרך לא חוקית, אלא שאז לא פורסם דבר. מדוע אנחנו יודעים על הפרשות ההן היום? כי אותם אנשים שחשודים במעשים לא ראויים, אולמרט והירשזון, עברו לקדימה.



העיתונות כיסתה בצורה די נרחבת את הפרשות של אז; הופיעו לא מעט מאמרים שגינו את הפרשות הללו אבל מרכז הליכוד לא שעה וציפצף על הביקורת הציבורית. מעשה השחיתות היחיד ש''הרגיז'' אותם היה המעשה של נעמי בלומנטל, שלא חילקה ג'ובים ולא היתה מעורבת בגיוס מקורות מימון לצרכי המשפחה. אבל היא דוקא כן שילמה את מחיר המעשה ''הזעום'' שלה ודי מהר הודחה מעמדותיה הציבוריות. לעמדות של בכירי הליכוד באותה העת לא קרה דבר והם המשיכו להוביל את המפלגה לנצחון בבחירות – 40 מושבים (כולל ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי) בכנסת ה-‏16 - שליש מחברי הכנסת.

כל מי שעקב אחר האירועים והפרשות יתקשה לפסול טענה שיצר ההישרדות של הפוליטיקאים הפך לגורם עיקרי במעשיהם. לצורך ההישרדות היו מוכנים לא מעט פוליטיקאים להפר ביודעין את ''הנורמות המקובלות'', לפעול בתחום האפור שבין המותר והאסור. לא פלא שחלקם עבר את גבול המותר ואפילו את הגבול הפלילי.

למשקיף מהצד ''כאילו'' מסתבר שגם בעיתונות היו אוהדים, או מצדיקים לתהליך שהשתלט על המערכת הפוליטית שלנו. כולם אוהבים להיזכר ולהזכיר את ממציא המושג ''אתרוג'', ''סוכן ההשפעה'' אמנון אברמוביץ'. את הנאום הנדון של אמנון אברמוביץ' לא שמעתי אבל בהחלט מקבל את טענתו מול מבקריו וחושב שהוא לא ''סוכן ההשפעה'' היחיד שמייצג אינטרסים בין הכותבים ובין מבקריו הרועמים. כפי שכתב מספר חודשים אחר כך:
מרבית אנשי הימין, הכותבים בעיתונים ומופיעים בטלוויזיה וברדיו, אינם עיתונאים מקצועיים אלא שגרירי עמדה... הם אינם מחויבים לעבודה עיתונאית היקפית, רב–תחומית,... מחגי סגל ועד ישראל הראל, מאורי אליצור ועד אורי אורבך, מאליקים העצני ועד נדב העצני - איש מהם איננו סוכן ידיעות. כולם סוכני השפעה.
מספיק אם אזכיר את ''סוכן ההשפעה'' ישראל הראל, שבעברו היה ראש מועצת יש''ע. הוא בעצם זה שהמציא את המושג שאברמוביץ' קרא לו ''אתרוג'' הוא עשה זאת הרבה לפני אברמוביץ' ובסמוך למועד הבחירות לכנסת ה-‏16. הוא בחר להתלונן על התקשורת שמבליטה את הטיפול בחשדות נגד אריאל שרון ומצניעה טיפול בחשדות כלפי מפלגת העבודה. עבורו מושחתי האי היווני, ומושחתי הליכוד, עדיפים על מושחתי העבודה ולכן בחר למאמר את הכותרת עדיפים כבר המושחתים שלי.

כולנו יודעים שהאמירה של אברמוביץ' נכונה וש''סוכני ההשפעה'' מהימין שקפצו על עגלת המבקרים של נאום ''האתרוג'' לא באים בידיים נקיות. במהלך דיונים וויכוחים באמצעי התקשורת רבים נוטים, לקפוץ על אחת העגלות - לבחור באחד הצדדים ועוסקים בחיפוש אחר צידוקים עבור צד זה או אחר. אבל העושים זאת שוכחים את העובדה החשובה, שזה נבלה וזה טריפה. שוכחים שתפקיד העיתונות, כלב השמירה של הדמוקרטיה, הוא להאיר פינות אפלות ולא לחפש צידוקים למעשים אפלים. בצורה הזאת סוכני ההשפעה מציגים מעין תמיכה בתהליך ההשתלטות של יצר ההישרדות הפוליטי על מעשי המפלגות ומנהיגיהן. יש בכך מעין תמיכה במושחתים ''שלי''!!!



לוח 1: תוצאות מערכות הבחירות האחרונות, במספר חברי כנסת
 כנסת 15
15.5.1999
כנסת 16
28.1.2003
כנסת 17
28.3.2006
ליכוד193812
מפלגת העבודה261919
קדימה  29
ש''ס171112
מרכז, שינוי, גמלאים6157
סה''כ688379
סה''כ באחוזים56.7%69.2%65.8%
במציאות הזאת, כאשר ההישרדות וטובות ההנאה מהווים את הערך העליון של המפלגות ושל הפעיליהן, קשה לבוחר הממוצע להחליט באיזו מפלגה לבחור. גם לאחר שיקרא את המצע מ'אלף' ועד 'תו' וילמד אותו על בוריו, הבוחר הממוצע, לא יוכל לדעת במה לבחור; לא יוכל לדעת בביטחון מה מהמצע יקויים. על הרקע הזה הוא אינו יכול להיות בטוח שהמפלגה המנצחת תקיים גם הבטחות מפורשות שניתנו קבל עם ועולם במהלך מערכת הבחירות. עוד יותר קשה לצפות זאת בקשר למפלגה שאינה מועמדת לגדולה. במציאות הזאת פילוג יכול לטרוף את הקלפים ולבלבל את הבוחר הממוצע עוד יותר.

מי שיסתכל ויבחן מה השתנה בין בחירות לבחירות בעשור האחרון יגלה עובדה בולטת מאד. למרות חילופי השלטון לא היו שינויים מהותיים בנושאי המדיניות העיקריים. בעצם מה שקרה, לפחות מאז הכנסת ה-‏14, שהיושבים בראש משרדי הממשלה התחלפו או שהחליפו מפלגה אבל לא היה שינוי מהותי בקווי המדיניות בין ממשלה לממשלה.

לוח 1 מראה את מספר חברי הכנסת מהמפלגות הגדולות ומשאר המפלגות העיקריות שהקימו את ארבעת הממשלות האחרונות. הראשונה, הממשלה ה-‏28, היתה בעיקרון ממשלת שמאל-מרכז-ימין בראשות אהוד ברק. הממשלה ה-‏29 כבר הורכבה על ידי אריק שרון שזכה בניצחון סוחף של יותר מ-‏62% מהקולות הכשרים. גם בפעם הזאת היתה לנו בעצם ממשלת שמאל-מרכז-ימין עם נטיה קלה לימין. ובעקבות הבחירות האחרונות, לפני כשנה, הורכבה ממשלה דומה אבל הפעם עם נטייה שמאלה.


סוף דבר

הבחירות האחרונות הוקדמו בגלל אי-שביעות רצון (בלשון המעטה) בימין ממהלכי ההתנתקות. אבל מיותר לציין שלמרות הסיבה המהותית הזאת קיבלנו בעצם ממשלה בעלת תוכן דומה מאד לקודמתה; קווי היסוד של הממשלה ה-‏31 בראשות אהוד אולמרט דומים מאד לאלו של הממשלות הקודמות מאז יולי 1999. לכן יש מי שיגיד שזכינו בממשלות בהנהגת ''עדת שיכורי שלום אוסלו'' (על עכברים ואנשים) חסרי המטרה, חסרי הדרך. יש גם כאלו האומרים שזכינו בהנהגה של 'בעלי הדרך, בעלי המטרה' (מצאו את הדרך). למרות זאת, לדעתי מדובר ב'אותה הגברת בשינוי אדרת'.

לאחרונה הופיעו במרכז הבמה, בתקווה שיהיו בחירות חדשות בקרוב, שני ראשי ממשלה לשעבר שלא הצליחו להחזיק במשרה למשך קדנציה שלמה – השנים נכשלו. לאחד מהם מאירה המציאות פנים יש מצטרפים חדשים (פלמח זאבי, למשל) וגם הסקרים לאחרונה ומנבאים לליכוד בראשותו ניצחון. אם זה מה שיקרה בבחירות הרי שנקבל ראש ממשלה שכבר ''נכשל'' בקדנציה קודמת.

אם העבר הקרוב מהווה אינדיקציה הרי שהבחירות הבאות יביאו בכנפיהן ממשלת ימין-מרכז-שמאל עם שרים חדשים-ישנים. אבל הם יציגו תדמית, אדרת, ''חדשה''.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


[•] הכותב הוא אדם שכותב דברים ללא בדיקה
זוהר בדשא (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 18:47) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[• הוסרו ביטויים לא ראויים.]

נטען בעבר לפני כך וכך ימים ע''י הכותב מר סיון כי אני גידפתי אותו, נתבקש מר סיון לציין איפה הוא ראה גידוף , ולא נמצא כל גידוף. דבר מוזר זה עדיין מחכה לפתרון.

גם ברשימה הזו הראשון אליו צריך לפנות בתהיות לגבי קוהרנטיות ואו עיקביות ''אידאולוגית'' הוא לא אחר מסיון ה''רציונלי'' .

שכן אין דבר יותר אבסורדי ומגוחך מהכתיבה המופרכת של מר סיון , למעט היותו שמאלני ציוני דבר שיכול להסביר כמה דברים.איש הרי לא מבין מה מר סיון רוצה מעצמו .
_new_ הוספת תגובה



חלק מהגידופים של זוהר בדשא: תגובה 93955, תגובה 95625
דוד סיון (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 19:32)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

_new_ הוספת תגובה



[•] סיון הקשקשן והסלפן
זוהר בדשא (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 20:05)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

[• הוסרו ביטויים לא ראויים.]

מעולם לא טענתי שלא גדפתי , איני מכיר אדם שלא גדף כפי הנראה מר סיון אתה מעולם לא גידפת אלא אותי ואתה חדש בענייני גידופים רק אותי גידפת מידי פעם ללא תגובה הולמת, ממולץ כי תקח שיעור מהציוני עמיש שעליו אתה מחפה.

הבעיה היא סיון שאז בקטע ההוא לא גדפתי אותך ואתה כתבת שאני כן גידפתי אותך, כשענבל כתבה את המאמר הדבר הראשון לפני שאתה ויתר השובניסטים קפצתם עליה , היית צריך לבדוק האם ייתכן כי הפיסקה בה היא כותבת כי יש אלפי מאושפזי כפיה , נכונה או לא?

- והיא נכונה חביבי ועוד איך נכונה.

זכור לנו איזו חגיגה עשית כאשר המתנחלת עשתה שימוש במילה -שרמוטה בצורה מחפירה , רק אז נזכרת שאתה לא אוהב גידופים.

מי לא זוכר את הקללות שאנשי הפלמ''ח קיללו ו8דן בן אמוץ הפדופיל קילל ואנשי הקיבוצים קיללו הרי מהו ציוני ללא קללות ומי שנולד פה כמעט לא סביר שלא יקלל מעת לעת, חלק מההוואי הציוני הוא לקלל ויש אף ציונים שאונס הוא לא טאבו בשבילם (כמו עמיש הציוני), אותם אתה תמיד תשאיר מחוץ לביקורת , כי אתה ציוני ופחדן עלוב , כן סיון אין לך ברירה אלא להתעמת עם הפחדנות המבישה שלך , אתה פשוט לא מסוגל להביט במראה ולומר פעם אחת בחייך אמת.

כשתוכל לומר אמת יגיע יום הכי מאושר בחייך אבל יש לי חשש שאתה מקרה אבוד.
_new_ הוספת תגובה



[•] סיון הקשקשן והסלפן
אריה פרלמן (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 5:25)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הַאִם שִׁמּוּשׁ בִּקְלָלוֹת עַל-יְדֵי אִישִׁים צִיּוֹנִים פּוֹסֵל אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַצִּיּוֹנִית?
_new_ הוספת תגובה



חלק מהגידופים של זוהר בדשא: תגובה 93955, תגובה 95625
זוהר בדשא (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 20:09)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אגב שקרן זה לא גידוף , במקרה שלך השקר היא התנהלות רגילה.לטעון שאתה שקרן סיון זו אמירת אמת מוחלטת וזה ראוי לשבח ובטח שאיני בוש בעניין.

הפעם היחידה שבה גידפתי אותך באנינות נון שלנטית היתה הפעם בו כתבתי ''שק לי בתחת'' שזה גידוף ראוי בהחלט ועדין נפש.

ואיני רואה בו כל פסול במיוחד כשהוא מופנה לנודניקים ציוניים וצדקנים מהסוג שלך.
_new_ הוספת תגובה



[•] הכותב הוא אדם שכותב דברים ללא בדיקה
gh (יום חמישי, 05/04/2007 שעה 8:17)
בתשובה לזוהר בדשא
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אתה צודק בעקרון.
אז למה אתם מגיבים לו?
תייבשו אותו.
_new_ הוספת תגובה



תגובה קצרה
ד''ר לי–און הדר (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 22:03) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מאמר מעניין. כמה הערות:
1. התגים הפוליטיים של ''שמאל'' ו''ימין'' מאבדים בהדרגה את המשמעות שלהם בעולם המערבי. יותר ויותר ניתן לאתר ניגודים פוליטיים בין קולקטיביזם לאומני (אנטי גלובאליזצייה; אנטי מהגרים; נטייה דתית, וכ'ד) מול התומכים בחופש פוליטי וכלכלי.
2. בישראל הויכוח מאז 1967 מתמקד ב''שטחים'' (כלומר היחסים עם הפלשתינאים, הגבולות, דמוגראפיה) וכו'. בכל מה שקשור לכלכלה וחברה המערכת המפלגתית כולה נעה ''ימינה,'' בין השאר בגלל הלחץ של הגלובאליזצייה.
3. יש גם ניגוד קלאסי בין ה''אדם הפוליטי'' שמנסה לשאוב טובות הנאה (כלכליים וחברתיים) ע'י ניצול מקורות ציבוריים ובשם ''אינטרסים צבוריים ולאומים'' ובין ה''איש הכלכלי'' הפועל בתוך מערכת השוק כיצרן. הפוליטיקה המודרנית מושכת לתוכה לא את המוכשרים ביותר (שפונים לעסקים ומדע). רק בזמן משברים לאומיים (שכד''כ הינם תוצאה של חוסר הכישרון של הפוליטיקאי הממוצע) עולים למעלה -- לא תמיד -- דמויות ציבוריות בעלות שעור קומה.
_new_ הוספת תגובה



ערבוב
ע.צופיה (יום שלישי, 03/04/2007 שעה 22:23) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אני חושב שאתה מערבב כמה דברים.
המצע שהוא הבסיס הרעיוני למפלגה,כאשר הוא אמיתי,הוא מאפיין את המפלגה גם אם היא מחליפה שמות ושותפים(מיזוגים ופילוגים),היא עדיין נשארת אותה מפלגה. דוגמאות: העבודה והליכוד.
העומדים בראש המפלגה יכולים להטות את כוחה,במידה מסוימת למעלה או למטה,אך,בסיכום המצע חזק מהם. לדוגמה: בן גוריון פרש ממפאי אך לא הצליח לסחוב עימו את הבוחרים.
הפוליטיקאי המצוי,החרד להישרדותו או למקומו במפלגה,עושה לעיתים קרובות את הטעות המצויה והיא פרישה והליכה לבד לבחירות.כך עשה משה דיין,שמואל תמיר ואחרים. ויש המזגזגים,יזכרו לטוב: דוד לוי,שמעון פרס ועוד רבים אחרים.
בסיכום: מי שפרש או זיגזג הפסיד, מי שנשאר הרויח.
קדימה היא תופעה קצת שונה.מפלגת פורשים שניצחה את מפלגת האם שלהם. אולי בגלל אישיותו של שרון ואולי בגלל הסיאוב שדבק במרכז הליכוד והתיעוב ממנו.
בדיעבד מתברר כי הטעות הגדולה שעשו פורשי קדימה הוא בהיא נטילת שם מפלגתם הקודמת-הליכוד.
וזה מחזיר אותנו למצע. האזרחים מזהים תחת המותג ''ליכוד'' מצע מסוים. יתכן שהוא לא קיים במציאות,אך הוא קיים בתודעה והוא חזק יותר מאישים ושמות חדשים.
וזה גם מחזיר אותנו לאותם שני אישים ישנים-חדשים שמתמודדים על הנהגת המדינה.הדבר החכם ביותר שעשו הוא ,שלמרות הפיתויים והאכזבות, לא פרשו ממפלגות האם שלהם והם עתידים לקבל את שכרם על כך.
_new_ הוספת תגובה



אולי
דוד סיון (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 0:27)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בכל מקרה תיארתי מגמה בהתפתחות המערכת הפוליטית-מפלגתית.
כאשר עושים זאת משתמשים בהכללות שניתן לטעון שיש בהן כמה
פרטים לא נכונים כפי שמשתמע מדבריך. אלא שתיקון בהתאם
לא ממש משפיע על המגמה שתיארתי.
_new_ הוספת תגובה



אולי
ע.צופיה (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 6:45)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המגמה שתיארת במערכת הפוליטית מפלגתית משקפת את המגמה הכללית במדינה.
לאחר שפסו המטרות הלאומיות הנעלות,עלו על פני השטח המטרות האישיות או הכתתיות.וזה בא לידי ביטוי במערכת הפוליטית שלהיות שר או ראש ממשלה זו שאיפה אישית, כמו להיות מנכ''ל או בעל חברה גדולה.וכמובן, השכר בצידה.
גם האינטרס הכיתתי עלה, ש''ס,מפלגות הימין הקיצוני והייתי אומר אפילו שינוי ז''ל.
הייתי אומר שלאחרונה זה אפילו הקצין,בדבריו של פרופ. ברוורמן שפחות מראשות הממשלה הוא ועמי איילון לא יסתפקו.
איני אוהב את המגמה אך היא כורך המציאות ואני נאלץ (כמו כולנו,או רובנו) ל''זרום''איתה.
_new_ הוספת תגובה



פסו?
דוד סיון (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 6:58)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ישנן כל מיני מטרות ''כמו'' לאומיות שבגלל התהליך שתיארתי
מוסתרות - כאילו לא קיימות.
בכל מקרה ללא תשתית אידיאולוגית מנחה לא תהיה להן תקומה.
_new_ הוספת תגובה



פסו?
ע.צופיה (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 7:57)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המטרות הלאומיות אינן מסתיימות,הן כאילו ''יורדות בדרגה'',מפאת החשיבות שהציבור מעניק להן.
המצע המפלגתי מנסה להפיח רוח חיים באותן המטרות הלאומיות שאתה מציין.כאשר המטרה היא ראויה,הציבור מתאחד סביבה. דוגמאות:ד''ש עם הדרישה לרענון השלטון לאחר מלחמת יו''הכ, הדרך השלישית כנגד מגמה שהסתמנה להחזרת הגולן, שינוי כפועל יוצא נגד הכניעה לדרישות ש''ס.
בבחירות האחרונות המפלגות שהיו אידיאולוגיות הצליחו:העבודה עם המצע החברתי וקדימה עם ה''התכנסות''. מאחר ובינתיים הן נסוגות ,די מהר ממצען, הציבור מעניש אותן.
זכור את ברק ו,האשה במסדרון''-עד היום הוא מוענש על כך.
_new_ הוספת תגובה



צופיה, יש לך עוד בדיחות?
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 9:22)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

''קדימה'' מפלגה אידיאולוגית?
_new_ הוספת תגובה



צופיה, יש לך עוד בדיחות?
ע.צופיה (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 15:34)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא התכוונתי שקדימה היא מפלגה אידיאולוגית כמו הליכוד או העבודה. התכוונתי שהיא רצה עם סיסמה (ההתכנסות)שהייתה אמורה לשוות לה גוון אידיאולוגי. יתכן שאם היתה כן אפשרות ל''התכנסות'' היו בונים סביב זה מצע אידיאולוגי שלם. מאחר ומהר מאוד הנסיבות דחקו זאת לעתיד רחוק יותר אמר אולמרט: אין לי אגנדה.
_new_ הוספת תגובה



צופיה, אני חושב שיש לך אי הבנה בסיסית מה זאת אידיאולוגיה
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 17:50)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אידיאולוגיה זו לא סיסמת בחירות, ואידיאולוגיה זה גם לא מצע בחירות. אלה גורמים משתנים בהתאם לנסיבות, ובדרך כלל משמשים אמצעים למימושה של האידיאולוגיה.

אידיאולוגיה איננה דבר שמתחלף חדשות לבקרים אלא קו (או מדיניות אם תרצה) ארוך טווח. אידיאולוגיה גם איננה בהכרח מה שהוא שנועד לביצוע (לפחות לא בטווח המיידי). למשל מפלגת חרות קמה והתקיימה על האידיאולוגיה של ''שתי גדות לירדן'', למרות שלמעשה מייד עם הקמת המדינה היה ברור שזה לא עומד לקרות. לימים, כשחרות התאחדה עם הציונים הכלליים, מה שהביא בסופו של דבר להקמת הליכוד, היא שנתה את האידיאולוגיה וויתרה על גדה אחת. גם היום, כשמשיקולים פרגמטיים הליכוד משלים עם האפשרות שעלולה לקום מדינה פלשתינאית (''משלים עם'', לא ''תומך ב'' -- שים לב יש הבדל משמעותי), האידיאולוגיה שלו ממשיכה לדגול בשלמות הארץ ובזכותם של יהודים להתיישב ללא הגבלות בכל חלקיה.

ל''קדימה'' אין ואף פעם לא היתה אידיאולוגיה (מפלגה שמה שיש לה זה מה שאין לה . . . פא''ץ, 24 במרץ, 2006). סיסמת בחירות, כמה שלא תהיה מוצלחת ואטרקטיבית איננה תחליף לאידיאולוגיה. למפא''י בזמנו היתה סיסמת בחירות יוצאת מן הכלל ''הגידו כן לזקן'', האם זו היתה אידיאולוגיה? לר''ץ, בתקופה שהיא עדיין לא היתה מר''ץ, היתה סיסמת בחירות ''אם אתה ר''ץ אתה הולך לאיבוד'' (הם ניסחו את זה קצת אחרת), האם זו היתה אידיאולוגיה?
_new_ הוספת תגובה



צופיה, אני חושב שיש לך אי הבנה בסיסית מה זאת אידיאולוגיה
ע.צופיה (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 18:10)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרי אמרתי שסיסמת ההתכנסות היתה סיסמא בלבד ואם היתה ברת ביצוע בזמן הקרוב (כי בזמן היותר רחוק זה כורח המציאות)היו עוטפים אותה ב''אידיאולוגיה''.
הצד הימני של קדימה הביא איתו חלקים ממצע הליכוד והצד השמאלי תרם חלקים ממצע העבודה.אין זו דרך נאותה לייצור מצע ,אך בכורח הזמנים זה מה שיכלו לעשות.
לטעמי ,מכובד יותר לתמוך מאשר להשלים,אך כל אחד וטעמיו עימו.
_new_ הוספת תגובה



צופיה לא ברור לי למה אתה חושב
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 05/04/2007 שעה 1:49)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ש''מכובד יותר לתמוך מאשר להשלים''. לפי ההגיון שלך כאשר אשה נאנסת ע''י בריון, מאחר ויחסי הכוחות אינם מאפשרים לה לבטל את רוע הגזירה, עדיף שהיא תשתף פעולה אתו --- לפחות ככה היא ''תהנה'' מהחוויה . . .

ככה אתה נשמע כשאתה מציג את גשם הקסאמים שירד על שדירות כ''הצלחה'' של ההתנתקות, רק שבמקרה של שדירות ההנאה שלך היא על חשבונו של מי שהוא אחר.

באשר לאידיאולוגיה, אתה שוב מדבר על מצע. מצע איננו אידיאולוגיה.
_new_ הוספת תגובה



צופיה לא ברור לי למה אתה חושב
ע.צופיה (יום חמישי, 05/04/2007 שעה 7:55)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כמה אתה אוהב לערבב מין שאינו ממינו.
מה הקשר בין קסמים להתנתקות? קסמים היו לפני ההתנתקות והיו גם אחר-כך. זה היה ,בין היתר, פועל יוצא של נחישותנו בענין.
ההתנתקות היא הצלחה משום שהיא פטרה אותנו מגיבנת מכוערת וחסכה לנו עשרות אם לא יותר מזה קורבנות בנפש.
''להשלים עם'' במקרה שאתה כתבת, זה כמו ללכת לים בקיץ עם בגדי חורף.
_new_ הוספת תגובה



צופיה אני כל הזמן שואל את עצמי למה אתה מזכיר לי את ביילין
ישראל בר-ניר (יום חמישי, 05/04/2007 שעה 8:41)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עכשיו נזכרתי. ביילין אמר ''טרור היה לפני אוסלו והיה גם אחר-כך''. מסקנה ---- תחשוב לבד

הגיבן הוא האחרון שרואה את הגיבנת של עצמו.

לפני ההתנתקות, בשדרות ישנו בשקט. עכשיו אתה ישן בשקט. נו טוף, גם לזה אפשר לקרוא הצלחה.
_new_ הוספת תגובה



צופיה אני כל הזמן שואל את עצמי למה אתה מזכיר לי את ביילין
ע.צופיה (יום חמישי, 05/04/2007 שעה 9:07)
בתשובה לישראל בר-ניר
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית ,זה מחמאה גדולה בשבילי שאני מזכיר לך את ד''ר יוסי ביילין.
שנית, תבדוק ותווכח כי היו הרבה קסמים (ולצערי גם נפגעים) לפני ההתנתקות. אם אתה רוצה לטמון את ראשך בנפט של טקסס,זה ענינך,אך אל תספר לנו מה קורה אצלנו.
ולגבי הגיבן, זה בחלט מתאים לך.
_new_ הוספת תגובה



פסו?
דוד סיון (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 9:46)
בתשובה לע.צופיה
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

התכנסות אינה אידיאולוגיה. היא אולי, אולי מטרה שנובעת מאידיאולוגיה. אבל במציאות שלנו אין לה ולא היה לה קשר לשום אידיאולוגיה ברורה. לדעתי, ההתכנסות היתה מטרה שנבעה מייצר ההישרדות-הפוליטי ולא יותר.

העובדה ששינוי של לפיד ופורז נעלמה בדיוק בגלל המטרה האחת שהסתירה את האידיאולוגיה הליברלית. כאשר הציבור ''גילה'' שהמטרה הראשית הזאת, ביטול הכניעה לדרישות סקטוריאליות, לא מוזגת המפלגה נמחקה. זה היה גורלה של הדרך השלישית מאותה הסיבה.
_new_ הוספת תגובה



פסו?
ע.צופיה (יום רביעי, 04/04/2007 שעה 15:31)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הרי זה מה שאני אומר בדיוק. קדימה ''רצה'' עם הסיסמה :התכנסות שכמובן קיבלה עטיפה אידיאולוגית.כאשר הסתבר שהדבר אינו בר ביצוע בעתיד הקרוב היא למעשה נשארה ערומה.זה מה שאולמרט (בכנותו)אמר :אין לי אגנדה.העבודה ''רצה'' עם המצע החברתי. מהר מאוד הסתבר שאין מצע ואין בטיח וגם היא במידה ותהיה בעתיד בראשות פרץ בבעיה חמורה. הליכוד ''רץ'' בבחירות האחרונות ללא כל חידוש אידיאולוגי ונשאר מאחור.אילו קדימה הייתה מצליחה לאמץ לעצמה את המותג ''ליכוד'' מצבה היה שונה בהרבה.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי