האפוטרופסים על המוסר

מדי פעם, לאור הנסיבות ובהתאם לרחשי לב הציבור, עולה לכותרות ''חדשה מסעירה'' על אודות משא ומתן חשאי לשחרור שבויים, בתמורה לשחרור פושעים.

ברור הוא כי השבויים הם ישראליים, והפושעים הם פלסטינים.

ככל שנוצרת לגיטימיות לתחלופה מעין זו, במישרין או בעקיפין, מובן מאליו כי יגברו המאמצים מצד הפלסטינים לביצוע חטיפות של חיילים ואזרחים, ומי שתומך בשחרור שבויים תמורת שחרור פושעים – בלא יודעין, וייתכן כי במר ליבו, בונה תמיכה ועידוד לחטיפה הבאה.

מי שממונה לכאורה על שחרור פושעים, שם עצמו מעל החוק וליתר דיוק – מעל המוסר, כי החוק עלול להתגמש כרצון בג''ץ, ששיקוליו הם לא רק מוסר וצדק, כי אם גם פוליטיקה.

בלשון המקצועית, שיקולים זרים אלו, הנוגדים את כללי הצדק הטבעי ואת כללי המוסר האוניברסלי – מכונים למען המתקת הגלולה המרה: ''תקנת הציבור'', לאמור, יצירת מצב בו הממשלה תוכל למשול ולהתנהל, ללא הפרעות והטרדות, ללא חיטוט במניעים ובסיבות, ללא ירידה לשורש העניין, ובמקרה זה – שורש העניין הוא המוסר הבסיסי, זה אשר הכתיב לכלוא את הרוצח בכלא כעונש על פשעיו.

כליאה זו בכלא הישראלי, ב''תנאי מלכים'' ביחס לכלא האמריקאי (לפי השוואת מר זאב רוזנשטיין במעברו משם לכאן), היא הרבה פחות מהעונש המוסרי הבסיסי שבנקמת שמשון – והרבה פחות מהכלל ההישרדותי הבסיסי, אף שאינו תואם בג''ץ – ''הבא להרגך השכם להרגו'', כלל אוניברסלי שלמרות שאינו חקוק וכתוב בתורה במפורש, הוא מיושם בה הלכה למעשה וטבוע ביהדות.

אצלנו, כיום, מדובר בענישה במסורה, שעיקרה מניעה חלקית של החופש מהפושע – כהחלטת בית המשפט – והנה מגיע האפוטרופוס על המוסר, ומפר גם את זה...

במישור המעשי - צריך להבין:
אם בתנאים מסויימים פוליטיים/מדיניים ואחרים ישוחרר אסיר כברגותי, מדובר בשחרור של פושע משיקולים זרים, המנותקים ממעשיו שבגינם הוא נכלא.

אם כליאתו עד תום עונשו היא על תנאי, רק ילד לא יבין כי כדאי לאויב ליצור תנאים... וזה במפורש עידוד של חטיפות.

במישור העקרוני – יש לדעת כי שרי ממשלת ישראל וראש הממשלה אינם אפוטרופסים על המוסר, ואין להם מנדט לשחרר רוצחים. מנדט זה אינו קיים, גם אם בנסיבות כלשהן בג''ץ יכשיר את העסקה; אין כאן כלל מקום לבג''ץ, כי בית המשפט בערכאות האחרונות כבר חרץ דין, ויש לומר, במידת הרחמים, ההתחשבות, המתינות יותר מחריצת דין בכל מדינה מערבית שאני מכיר אשר היה עליה לחרוץ דין רוצחים על בסיס דתי/גזעי בתנאים דומים.
לכן ''דברו המעודכן'' של בג''ץ, אם יבוא לידי ביטוי, אינו לעניין כלל.

• • •

הנווט רון ארד שבוי כבר שנים רבות, ואינו לבד במצבו.

ככל שאנו גלויים במאוויינו לשחררו, כן המטרה מתרחקת.

• • •

המשוואה של שחרור שבויים בתמורה לשחרור פושעים שבדרך כלל הם גם רוצחים, לא הוכיחה את עצמה. המשוואה הנכונה היא הרבה יותר קלה להבנה מבחינה לוגית/מתמטית:

שחרור שבויים תמורת שבויים.

אם בג''ץ מהווה חייץ-מכשול לכך, זו נורה אדומה לחברי הכנסת.
אם לא כל ממשלה תשכיל לעשות, זו נורה אדומה לבוחר.
ובאשר לרוצחים – אין משוואה ואין עסקה לגביהם, כי אין אפוטרופסים על המוסר.

---