פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(מקץ סח) התעמרות השלטון באזרח הקטן
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום שישי, 07/12/2007 שעה 1:47)


(מקץ סח) התעמרות השלטון באזרח הקטן

נסים ישעיהו



השלטון אצלנו אינו ממשיך את דרכו של יוסף. הוא מתכוון לטובת עצמו בלבד ולא כל כך איכפת מי וכמה נפגעים מחתירתו להשיג את מה שנראה לו כטובת עצמו. מי יתננו מנהיג כיוסף שכל עניינו בטובת הכפופים לו. זה אפשרי ותלוי רק בנו.
פרשת השבוע שלנו פותחת אמנם בסיפור חלומותיו של פרעה, אבל מן ההקשר ברור לגמרי שהנושא הוא שיחרורו של יוסף מבית הסוהר ועליתו לגדולה. דיברנו בעבר (ברשימה לפרשה 'ויגש' לפני כשלוש שנים) על מה שקורה לעבד כאשר הוא עולה לגדולה, וניסינו להראות שהבעיה קימת רק כאשר מדובר בעבד מנטלי. אחד כזה, ישכח מיד את עברו כעבד ויתעמר בכפופים לו, סתם כדי להפגין את עובדת היותו שליט, או כדי להשיג אינטרס זה או אחר. יוסף היה שונה, חופשי ברוחו; הוא מעולם לא נתפס למנטליות של עבד ועל כן לא הרגיש צורך להתעמר באיש. באותה רשימה גם עמדנו על העובדה המוזרה, שהכפופים לשלטון מקבלים כמובן מאליו את ההתעמרות השלטונית ואף מבינים את המתעמרים, אם לא ממש מצדיקים אותם.

יוסף אמנם לא התעמר בכפופים לו, אבל בהחלט אפשר ללמוד ממנו מהי התעמרות, כדלהלן: יוסף נהיה השליט על כל ארץ מצרים, שני רק לפרעה. ובהוראת מלך מצרים, שלטונו היה ריכוזי ביותר (בראשית מ''א): לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. יִשַּׁק זה מלשון מִמְשָק. אתה תנהל בלעדית את כל המשק, זה מה שאומר פרעה ליוסף, והוא מנהל בהצלחה מופתית. אותנו מעניין כיצד נהג בכפופים לו וביחוד באלה שהתעמרו בו בעבר. הראשונה בהם, אשתו של שר הטבחים, אדוניו הראשון. לא רק שלא חיפש נקמה, הוא אף נושא את בתה לאשה. אז אין אצלו נקמנות. נקודה חשובה.

נו וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. נז וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף: כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ. (פרק מ''ב): א וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ. ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם. ד וְאֶת-בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא-שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת-אֶחָיו: כִּי אָמַר, פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. ה וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים: כִּי-הָיָה הָרָעָב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. כולם מגיעים אל יוסף. שלטון ריכוזי, כבר אמרנו? גם בני יעקב מגיעים אל יוסף, והנה תיאור המפגש המסקרן:

ו וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ–הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל-עַם הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל. יוסף מכיר את אחיו ומתנכר אליהם. וכפי שאפשר לקרוא בפרשה, הוא אף מאשים אותם בהאשמות חמורות, לכאורה ללא כל ביסוס ראייתי. לענייננו, הנה לנו מופת של התעמרות שלטונית באנשים תמימים שכל חפצם היה לרכוש מעט מזון, להתפרנס בכבוד בלשון ימינו. השליט מכיר את האזרח, אבל האזרח לא מכיר את השליט. הוא כבר ניצב כל כך גבוה, שטווח הראיה שלו השתנה, כי האופק התרחק לו פתאום. והאזרח המסכן שנותר באותו מקום כל הזמן, לא מבין מה נפל עליו ומדוע נטפלים אליו בהאשמות שונות ומשונות.

התנהגות שלטונית כזאת, תיתכן רק בעת שהאזרח לא באמת מכיר את שליטיו, כפי שהיה אצל יוסף ואחיו: ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ. במקרה זה, החד צדדיות מתפרשת בשני מישורים, טכני ומהותי. במישור הטכני, עשרים ושתים שנה חלפו מאז ראו אותו לאחרונה. יוסף התבגר בעוד הם זוכרים את הנער הצעיר. לא פלא אם כן שלא זיהו אותו. על המישור המהותי דיברנו בשבוע שעבר, כאשר יוסף לא הבין את אחיו והם לא הבינו אותו, כי שני הצדדים לא העריכו נכונה את מהות מדרגתו של הצד השני. לאחר מכירת יוסף, האחים המשיכו בשיגרת המרעה ולא היתה להם שום הזדמנות ללמוד ולו משהו על מדרגתו הרוחנית של אחיהם שנמכר. הם פשוט לא פגשו עוד יצור כזה.

לעומת זאת, יוסף למד את הלקח שלו וכעת הוא מכיר את אחיו; הוא מבין ומזהה את מדרגתם הרוחנית. מה שלא ברור לו, זה אם גם הם למדו לקח כלשהו מן העבר. כמו למשל, האם כעת כבר ברור להם ערכה המוחלט של האחווה? או, האם סיגלו לעצמם יכולת לקבל את הזולת גם אם הוא שונה מהם? יוסף מתכוון לברר את התשובות לשאלות אלו ואחרות, וזו הסיבה שהוא מתנכר אליהם ומתעמר בהם קשות. תגובתותיהם להתעמרות ילמדו אותו כל מה שהוא צריך לדעת אודות השינויים שחלו באופיים, אם חלו. בינתיים ובדרך אגב, זכינו אנחנו ללמוד מהתנהלותו, התעמרות שלטונית מהי. וכאמור, הבסיס לכל התעמרות היא התנכרות או למצער, העדר הכירות.

מפברקים ראיות

בשלב ראשון, יוסף מאשים את האחים בריגול. עבירה חמורה ביותר גם בלקסיקון של ימינו. הם מספרים לו את האמת אבל הוא מסרב להאמין. המדרש מספר שהם שיחקו לידיו שלא מדעת, כאשר בהוראת אביהם, נכנסו למצרים בשערים שונים כדי שלא תשלוט בהם עין הרע. יוסף שקיבל דיווח יומי על כל הנכנסים למצרים, ראה את שמות אחיו מפוזרים בדוחות שונים והבין היטב את צעדם, אלא שניצל זאת להאשימם כנ''ל. האשמות שווא כאשר גם המאשים יודע שמדובר בכאלה, זה אולי המאפיין הראשי של התעמרות שלטונית, ולא משנה אם מדובר בהאשמות פליליות או אחרות.

יוסף מנצל את העובדה שסיפרו לו על אחיהם הצעיר, בנימין שנשאר בבית, ובטענה שהם משקרים לו כדי לעורר את רחמיו, הוא מציע שישלחו אחד מהם להביאו, כהוכחה לכך שהם דוברים אמת, ובינתיים כל האחרים יישארו במעצר כבני ערובה. בחלוף שלושה ימי מעצר, הוא משנה את טעמו ומפגין את טוב לבו בהציעו לאחים שיחרור בערבות; לא ערבות כספית כמקובל בימינו, אלא ערבות אנושית:
יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹקִים, אֲנִי יָרֵא. יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם–אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.
משימתם הכבדה של האחים היא להוכיח את חפותם מהאשמת השווא והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. לתוספת לחץ, מצווה יוסף למחסנאי כי יטמון בשקי התבואה שרכשו, את הכסף ששילמו עבורה. כשהם מגלים את הכסף, הם כבר מבולבלים לגמרי, אבל אין להם ברירה אלא להמשיך. שמעון נותר כבן ערובה וחייבים לשחררו, וגם אוכל הם צריכים, ומה לעשות שרק אצל יוסף ניתן להשיגו? הם מדווחים לאבא על הקורות אותם והוא מאד לא מרוצה מן ההתפתחויות. בן אחד כבר אבד לו. השני תפוס כבן ערובה וכעת רוצים להרחיק ממנו גם את השלישי, את בנימין, המזכרת היחידה מאשתו האהובה רחל. לו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם: יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.

אבל לפעמים אין ברירה ונאלצים להכנע לגחמותיו של שליט מתעמר. זה קורה כאשר הקיבה ריקה והדרך היחידה להשביע את הרעב היא מילוי הוראותיו השרירותיות.
יא וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ–קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. יב וְכֶסֶף מִשְׁנֶה, קְחוּ בְיֶדְכֶם; וְאֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם, תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם–אוּלַי מִשְׁגֶּה, הוּא. יג וְאֶת-אֲחִיכֶם, קָחוּ; וְקוּמוּ, שׁוּבוּ אֶל-הָאִישׁ. יד וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת-אֲחִיכֶם אַחֵר, וְאֶת-בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי.
האחים חוזרים למצרים ויוסף מתרגש מאד למראה אחיו הצעיר. אלא שהוא חייב להמשיך במשחק ההתעמרות וכולא את רגשותיו לבינתיים. הוא מזמין את כולם, כולל שמעון ששוחרר בינתיים ממעצרו, לאכול על שולחנו. האחים אינם יודעים את נפשם במעברים החדים האלה שבין האשמה בריגול חמור לבין אירוח על שולחנו של המשנה למלך מצרים, והם בטוחים שמדובר בתרגיל התעמרות נוסף. הם פונים אפוא למלווה שהופקד עליהם ומספרים לו כי הכסף של הקניה הקודמת הושב להם בטעות ומבקשים ממנו לקבל אותו. הוא מסרב בטענה שכבר שילמו ואינם אמורים לשלם שוב על אותה קניה.

הכל עובר טוב עד שמגיע הזמן לשוב הביתה עם התבואה שרכשו. נשכחו האשמות השווא בריגול, וכבר אפשר לנשום לרווחה. רגע, לא כל כך מהר; מסתבר שלשליט הזה יש רעיונות אין ספור. הוא מורה לעוזרו להטמין במטענו של כל אחד מן האחים, את הכסף ששילם עבור התבואה; סיוע אצילי של אח מסתתר. בנוסף הוא מורה לו להטמין באמתחת בנימין את גביע הכסף שהוצג בפני האחים כגביע קסמים שבעזרתו מנחש יוסף כל מה שהוא רוצה לדעת. נו, עכשיו יש האשמה חדשה, גנבים. את הסיפור כולו כדאי וראוי לקרוא במקור. אנחנו לא באנו אלא ללמוד מהתנהלותו של יוסף, התעמרות שלטונית מהי.

יוסף התכוון לטובה וגם השיג את מטרתו הטובה, אלא שהוא חריג. השלטון אצלנו אינו ממשיך את דרכו של יוסף. הוא מתכוון לטובת עצמו בלבד ולא כל כך איכפת מי וכמה נפגעים מחתירתו להשיג את מה שנראה לו כטובת עצמו. מי יתננו מנהיג כיוסף שכל עניינו בטובת הכפופים לו. זה אפשרי ותלוי רק בנו.

רק כאשר נבחר מנהיגים שילכו בדרכו של יוסף, יהיה טוב לכל היהודים.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


אלה תולדות יעקב יוסף
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 09/12/2007 שעה 12:08) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

1) מדוע מתוך 12 השבטים אין שבט שניקרא ''יוסף'' אומנם בניו נכללים ב12 השבטים אבל הוא עצמו אינו שבט ככל אחיו.

2) כמו שכתבת: ''הראשונה בהם, אשתו של שר הטבחים, אדוניו הראשון. לא רק שלא חיפש נקמה, הוא אף נושא את בתה לאשה''
עם מי התחתן יוסף הצדיק?
אשתו הרי איננה מצרית ח''ו.
_new_ הוספת תגובה



חידת השבטים
צדק (יום ראשון, 09/12/2007 שעה 12:24) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

12 השבטים:
בני יעקב: יהודה, ראובן, נפתלי, אשר, יששכר, שמעון, לוי, גד, דן, בנימין.
בני יוסף: מנשה, אפרים.

מזכירים תמיד את 10 השבטים האבודים שהוגלו עם חורבנה של ממלכת ישראל.

השבטים שנותרו לאחר החורבן הם: יהודה, שמעון, בנימין, ולוי.
יהודה, שמעון ובנימין שהיו חלק מממלכת יהודה, ולוי שהיה מפוזר בין כל השבטים.

אם נותרו 4 שבטים, איך זה שיש 10 שבטים אבודים?
_new_ הוספת תגובה



חידת השבטים
מהנדס אזרחי (יום ראשון, 09/12/2007 שעה 12:32)
בתשובה לצדק
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בניו של יוסף נכללים כשווים בין אחיו של יוסף

אולם יוסף לא קיבל שבט ''יוסף'' כלומר הוא איננו נחשב כשווה לאחיו.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי